כת השטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנטגרם הפוך הוא אחד מסמלי השטן המזוהים ביותר.
בעל זבוב, ציור מאת ג'ון בוניין (John Bunyan) משנת 1678

כת השטן או שטניזם הם מושגים המתייחסים בדרך ככל לקבוצות או יחידים הסוגדים לדמות השטן או לדומיו ולקבוצות בעלות אמונות, אידאולוגיות ופילוסופיות חילוניות המשתמשות בדמות השטן כדימוי. מספר קבוצות, המכונות באופן קולקטיבי "שטניזם אתאיסטי", אינן מאמינות בדמות השטן כבעלת קיום ממשי, אלא מאמינות בסל ערכים אותם הם מזהים כאנטי-נוצריים, או כמזוהים עם דמות האחר, המורד והנרדף.

המושגים כת השטן, שטניזם, ועבודת השטן שימשו, מהעת החדשה המוקדמת ועד היום, לרדיפת מיעוטים דתיים, אתניים, פוליטיים ומגדריים בחברה הנוצרית ללא קשר לאמונותיהם ולהזדהותם כעובדי שטן. בין הקבוצות האלה ישנם יהודים, קתולים, צוענים, להט"ב, גנוסטיקנים, פגנים, נשים עצמאיות ואף שחקני משחקי תפקידים. אירוע הרדיפה הידוע ביותר הוא ציד המכשפות בסיילם, בו 19 אנשים הוצאו להורג בעיירה סיילם שבמסצ'וסטס בתקופה של מספר חודשים בעוון כישוף (שנחשב לעבודת השטן בנצרות). אך דוגמאות מאוחרות יותר כוללות את הבהלה השטניסטית ששררה בשנות השמונים בארצות הברית ובקנה מידה מצומצם יותר גם בממלכה המאוחדת. במהלך תקופה זו פרצו אל המיינסטרים הטלוויזיוני תאוריות קשר בדבר קיומה של כת שטן בקנה מידה ארצי ורב דורי שעוסקת בהתעללות פולחנית, אונס של קטינים, סחר בילדים ואף קניבליזם פולחני, תאוריות שמאז הופרכו ונחשבות כיום ציד מכשפות מודרני.

תיאור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כת השטן הוא מונח המתאר מגוון רחב של קבוצות המתאפיינות בפולחן השטן, האנטיכריסט, לוציפר ודמויות נוספות. הישות המרכזית בפולחן השטניסטי אינה תמיד השטן הנוצרי, אלא דמות המזוהה על ידי מאמיניה כיריב של האל הנוצרי. לעיתים עובדי שטן עובדים ישויות אנטגוניסטיות אחרות, כגון "בעל זבוב" מהמיתולוגיה הכנענית, לוקי, האל הערמומי מהמיתולוגיה הנורדית, או סת, אל הכאוס, האלימות והמדבר במיתולוגיה המצרית.

קבוצות המזהות את השטן כסמל, ולא כאלוהות ממשית, התקיימו עוד מתקופת המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית, בשתיהן ארגוני שמאל עשו שימוש בדמות השטן כסמל למאבק בעריצות ולמען חופש. את סנטימנטים אלו ניתן למצוא בשיריהם של המשוררים הרומנטיים של התקופה, לדוגמה בשירו של פרסי ביש שלי "מרד האסלאם", בו הוא מהלל את הדמות נחש הקדמוני המזוהה בנצרות עם השטן.

קבוצות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה מספר קבוצות בחרו לזהות את עצמן עם פולחן השטן או שמזוהים כעובדי שטן, נהוג לחלק את קבוצות אלו לשתי קטגוריות - קבוצות העוסקות בפולחן דתי וקבוצות אתאיסטיות או חילוניות המשתמשות בדמות השטן כסמל אנטי נוצרי.

  • שטניזם תאיסטי - השטניזם התאיסטי הוא שמם של מגוון קבוצות ותנועות המאמינות בקיום ממשי של דמות השטן ומכוונות את פולחנם או את הערצתם אליו. לא מדובר בדת מאורגנת אחת, אלא בכתות וארגונים שאין להן דבר אחת עם השנייה פרט למרכזיות דמות השטן או דמות "יריב" אחרת בפולחנם. קבוצות מסוימות עוסקות בתורת הנסתר ובכישוף המתבצע באמצעות טקסים שטניסטיים.
  • שטניזם אתאיסטי - זהו כינוי למספר ארגונים ותנועות חברתיות המשתמשות בדמות השטן באופן אלגורי, בעיקר כמייצג ערכים ועקרונות המנוגדים לסדר העולם הנוצרי. המפורסמת בהן היא תנועת כנסיית השטן שיוסדה בידי אנטון זנדור לה-ווי, המשתמשת בדמות השטן כסמל לעקרונות נהנתנים ולהתנגדות למוסר הנוצרי הסגפני אותו היא תופסת כשמרני ודכאני. תנועתו של לה-ווי נקראת לעיתים "שטניזם לה-וייאני", ופולחנה המרכזי אינו מופנה לדמות מיתולוגית כגון השטן אלא למושג האגו, ומתכתבת עם כתביו של פרידריך ניטשה ובמיוחד עם המושגים על-אדם ומוסר אדונים. מתוך תנועה זו קמה תנועה נוספת שנקראת המקדש השטני, ומעניקה פירוש שונה למושג שטניזם. במקום לשים דגש על התפתחות אישית אלו שמים דגש על צדק חברתי ותמיכה במיעוטים אשר נפגעו מסדר העולם הנוצרי המסורתי (לדוגמה נשים, להט"ב ומיעוטים דתיים) בתור הערך האנטי-נוצרי המרכזי. שני זרמים אלו מבססים את טקסיהם על הטקסים הנוצרים כפרודיה, ולכן הם מחזיקים ב"תנ"ך שטני" ועורכים מיסה שטניסטית המכונה לרוב "מיסה שחורה" או "מיסה וורודה" (מכיוון שהצבע הוורוד נחשב מזוהה עם הקהילה הגאה).[1][2]

שטניזם אתאיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית השטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל של כנסיית השטן, בו מופיע בפומט בתוך פנטגרם הפוך מוקף באותיות שמה של המפלצת המיתולוגית לוויתן.
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כנסיית השטן

כנסיית השטן (באנגלית: Church of Satan) היא התנועה השטניסטית המפורסמת ביותר. מדובר בארגון שמטרתו לקדם את הדת השטנית שנהגתה על ידי אנטון זאנדור לה-ויי ותוארה על ידיו בספרו התנ"ך השטני. להווי ייסד את כנסיית השטן בסן פרנסיסקו שבקליפורניה ב-30 באפריל 1966 ותפקד בה ככוהן הגדול עד מותו בשנת 1997. כנסיית השטן מתוארת על ידי הכוהן הגדול העכשווי שלה, פיטר ה. גילמור, כארגון דתי של אנשים שלמעשה אינם מאמינים באלוהים, בשטן או בעולם הבא ולכן דוגלים בכך שיש לחיות בצורה המלאה והמספקת ביותר שניתן בעולם הזה.

המקדש השטני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמליל אלטרנטיבי של המקדש השטני

המקדש השטני (באנגלית: The Satanic Temple) הוא ארגון דתי ופוליטי אמריקאי שבסיסו בסיילם, בה גם התחולל ציד המכשפות בסיילם, במהלכו נתלו כ-19 אנשים בעוון כישוף ופולחן השטן. הארגון משתתף באופן פעיל בעניינים ציבוריים שבאים לידי ביטוי במספר פעולות פוליטיות ציבוריות,[3] תוך התמקדות בהפרדת כנסייה ומדינה ושימוש בסאטירה נגד קבוצות נוצריות. הפעילות המפורסמת ביותר שלהם היה לערוך מיסה וורודה, שהיא טקס המהווה פרודיה להט"בית על טקס המיסה הנוצרי הקלאסי, מעל קברו של פרד פלפס (אנ'), כומר אמריקאי ומייסד הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו, ארגון שנאה נוצרי המאופיין בהומופוביה וגזענות.

בדומה לכלל הקבוצות האתאיסטיות, חברי המקדש השטני אינם מאמינים בשטן כדמות ממשית, מכיוון שהם מאמינים שזה מעודד אמונה טפלה שתמנע מהם "להתעצב בידי ההבנות המדעיות העדכניות ביותר של העולם החומרי". המקדש השטני משתמש בדמות השטן כמטאפורה לבניית נרטיב תרבותי המקדם ספקנות, הדדיות רציונלית, אוטונומיה אישית וסקרנות.[4] השטן משמש אפוא כסמל המייצג את "המורד הנצחי" נגד סמכות שרירותית ונורמות חברתיות.[5]

שטניזם תאיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטניזם תאיסטי (הידוע גם בתור שטניזם מסורתי, שטניזם רוחני או פולחן השטן) הוא שמם של מגוון קבוצות ותנועות המאמינות בקיום ממשי של דמות השטן ומכוונות את פולחנם או את הערצתם אליו.[6][7] קבוצות מסוימות עוסקות גם בתורת הנסתר, אמונה בכישוף המתופעל באמצעות טקס או פולחן שטני. חלק מהקבוצות השטניסטיות אינן מאמינות בדמות השטן הנוצרי, אלא בדמות אל אחרת אותה הם מזהים כיריב במיתולוגיה אליה הוא משתייך, לדוגמה סת או לוקי.

הקבוצות המכנות עצמם או מכונות "שטניזם תאיסטי" אינן בהכרח קשורות זו לזו, וחלקן שונות באופן מהותי אחת מהשניה.[8] רק מיעוט מהשטניסטים מחזיקים דעות פוליטיות המזוהות עם ימין קיצוני, אנטישמיות או גזענות.[9]

לוציפריאניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוציפריאניזם (באנגלית: Luciferianism) היא מערכת אמונות המכבדת את המאפיינים שמיוחסים ללוציפר. לוציפריאנים בדרך כלל מכבדים את לוציפר לא כשטן, אלא כהורס, שומר, משחרר,[10] מביא אור או מנחה רוח לחושך, או אפילו כאל האמיתי, בניגוד ליהוה.[10]

מסדר תשע הזוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הסמלים העיקריים של מסדר תשע הזוויות
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מסדר תשע הזוויות

מסדר תשע הזוויותאנגלית ONA; O9A) The Order of Nine Angles)) הוא ארגון פשיסטי אוקולטיסטי שטניסטי, הדוגל באידאולוגיה הנאצית.

על פי טענות הקבוצה, מסדר תשע הזוויות הוקם בשרופשייר, אנגליה, במהלך שנות ה-60 המאוחרות, כאשר אדונית גדולה איחדה מספר קבוצות נאו-פגניות עתיקות שפעלו באזור. תיאור זה מציין שכאשר האדונית הגדולה של המסדר היגרה לאוסטרליה, אדם המכונה "אנטון לונג" השתלט כמאסטר הגדול החדש.

ה-ONA מתאר את האוקולטיזם שלהם כ"שטניזם מסורתי". כתבי ה-ONA מעודדים מעשים קיצוניים, אלימים ובלתי חוקיים בעלילים, כמו קורבנות אנושיים. ה-ONA קשור לרציחות מרובות, אונס נשים לבנות כדי להגדיל את מספר הלידות הלבנות, מקרים של התעללות בילדים, טרור ימני קיצוני ועוד.[11]

מקדש סת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש סת (באנגלית: Temple of Set) הוקם בשנת 1975 על ידי מייקל אקינו וחברים נוספים מקרב הכמורה של כנסיית השטן,[12] שעזבו את כנסיית השטן בגלל חילוקי דעות מנהליים ופילוסופיים. מקדש סת נבדל מכנסיית השטן באופן מכוון בכמה דרכים, בעיקר בתאולוגיה ובסוציולוגיה.[13] ניתן לסכם את הפילוסופיה של מקדש סת כ"אינדיבידואליזם נאור" - שיפור של עצמך על ידי חינוך אישי, ניסוי וחניכה. תהליך זה הוא בהכרח שונה וייחודי עבור כל אדם. החברים במקדש אינם מסכימים אם "סת" הוא אמיתי או סמלי, ולא מצופה מהם לעשות זאת.[13]

לפי תורתו של אקינו השם "שטן" הוא במקורו עיוות של השם "סת".[14] מקדש סת מלמד שסת הוא ישות אמיתית, והאל האמיתי היחיד שקיים, כאשר כל שאר האלים נוצרו על ידי הדמיון האנושי. סת מתואר כמי שנתן לאנושות - באמצעות האמצעים של אבולוציה על-טבעית - את "הלהבה השחורה" או "מתנת סת", שהיא אינטלקט המבדיל את בני האדם מבעלי חיים אחרים. בעוד שסתיאנים צפויים להעריץ את סת, הם אינם סוגדים לו. הנושא מרכזי בפילוסופיה ובפולחן של מקדש סת הוא האינדיבידואל האנושי, כאשר האלוהות עצמית מוצגת כמטרה הסופית.

שטניזם אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לקבוצות השטן המאורגנות, קיים גם שטניזם אישי של יחידים, המזדהים כשטניסטים בשל הזיקה שלהם לרעיון הכללי של השטן, לרבות מאפיינים כמו רוע.

דירנדל, לואיס ופיטרסן השתמשו במונח "שטניזם תגובתי" כדי לתאר תופעה מסוימת אותה זיהו כשטניזם מודרני. "שטניזם תגובתי" נוצר מרצון או צורך אצל היחיד (לרוב בגיל ההתבגרות) למרוד בחברה נוצרית, ולכן להזדהות עם דמות השטן, המייצגת בתרבות הנוצרית את הבן שסרח. הנוקטים בשיטה זו של מרד לרוב עוסקים בפריצת גבולות ובמעשים הנחשבים טאבו בחברה בה הם חיים.[8] הם הציגו שתי נטיות בתוך השטניזם התגובתי: האחת, "תיירות שטניסטית", מאופיינת בפרק הזמן הקצר שבו הנער או הנערה היו מעורבים בפריצת גבולות זו, בעוד שהשנייה, "המסע השטניסטי" (מאנגלית: Satanic quest), אופיינה בפרק זמן ארוך ועמוק יותר של מעורבות בתכנים שטניסטיים.[8]

חלק מהשטניסטים האישיים הם בני נוער או מבוגרים עם הפרעות נפשיות שעוסקים בפעילות פלילית.[8] במהלך שנות ה-80 וה-90, נתפסו מספר קבוצות של בני נוער לאחר שהקריבו בעלי חיים והשחיתו כנסיות ובתי קברות עם שימוש בדימויים שטניים.[15] יש הקובעים כי תקריות אלו היו "יותר תוצר של סטייה חברתית של צעירים מאשר שטניזם".[15] במקרים בודדים, הפשעים של הנוקטים בשטניזם אישי כללו רצח. ב-1970, שתי קבוצות נפרדות של בני נוער הרגו בסך הכל שלושה אנשים, ואכלו חלקים מגופותיהם וטענו שהרציחות היו קורבנות שהוקדשו לשטן.[15] הרוצח הסדרתי האמריקאי ריצ'רד רמירז למשל טען שהוא השטן; במהלך מסע הרצח שלו בשנות השמונים הוא השאיר פנטגרם הפוך בזירת כל רצח ובמשפטו קרא "הריעו לשטן!"[8] ב-21 בנובמבר 1998, ג'רנו אלג, שטניסט פיני מוצהר, נידון למאסר עולם על רצח גבר בן 23 בפינלנד, קניבליזם והסתה של אחרים להשתתף בטקס שכלל עינויים של הקורבן. חיות השטןאיטלקית: Bestie di Satana) הוא שמה של כת שטניסטית איטלקית שחבריה הורשעו במספר רציחות שבוצעו בין השנים 1998 ל-2004.[16] בין היתר, נטען חברי "חיות השטן" הושפעו ממטאל קיצוני, בעיקר דת' מטאל ובלאק מטאל.[17] ב-2018, שתי ילדות בנות 11 ו-12 מפלורידה נעצרו בחשד שתכננו להרוג לפחות 15 תלמידים בבית הספר שבו הן לומדות, לאכול חלקים מגופותיהם ולשתות את דמם. אחר כך הן התכוונו להתאבד, כדי "להגיע לגיהנום ולהיות עם השטן".[18]

פולחן השטן בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמלים המזוהים ביותר עם פולחן השטן היום הם הפנטגרם ההפוך, הצלב ההפוך והמספר 666. סמלים אלו מזוהים כיום בעיקר עם כת השטן, ולכן נעשה בהם שימוש גם בתרבויות נגד, למשל בתרבות המטאל.

הפנטגרם שימש תחילה דתות פגניות שונות במערב אירופה ועדיין משמש את הויקה, אך ברבות השנים, בדומה לסמלים ופולחנים פגנים רבים הוגדר כ"פולחן השטן" על ידי הכנסיה הנוצרית. בספר ‘הדוגמה והריטואל של המאגיה העליונה’ קובע אליפז לוי כי פנטגרם עם החוד למעלה מסמל את הטוב, ואילו פנטגרם עם החוד למטה מסמל את הרע.[10] ארבעת הפינות האחרות, על פי לוי, מסמלות את ארבעת היסודות: אדמה, אוויר, אש ומים. החוד הוא הרוח, הנשמה. כשהחוד למטה, אם כן, החומר מושל ברוח. על פי לוי, זהו מאפיין של עבודת השטן.[10] הוא ממשיך וקובע כי הפנטגרם עם החוד למטה הוא סמלו של בפומט, שעבדו האבירים הטמפלרים כאל.[10] לוי היה הראשון שטען טענה מסוג זה, ולא מצדיק את התאוריה או נותן לה סימוכין.

צלב הפוך משמש כסמל השטן בעיקר בהקשר של אנטי-נצרות. כיוון שהצלב הוא הסמל לנצרות, צלב הפוך מסמל את ההתנגדות לנצרות ואת השטן.[19]

מקורו של המספר 666 כסמל השטן הוא חזון יוחנן בברית החדשה, אשר מציג מספר זה כ"מספרה של החיה" או "מספרה של הבהמה". לפי הפרשנות המקובלת, "החיה" או "הבהמה" היא השטן. מספר זה שימש נושא מרכזי במספר רב של ספרים, סרטים, שירים ומסורות סיפוריות. התיאוריה המקובלת להמצאות מספר זה בברית החדשה היא שהמספר מייצג את שמו של נירון קיסר בגימטריה. אלן איטקן, פרופסור קנדי לתולדות הנצרות הקדומה, העלה באחרונה טענה כי מספרה של הבהמה צריך להיות דווקא 616, אך הסימוכין לטענה נדחו על ידי חוקרים אחרים.[20]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל השטן שימש לאורך שנים רבות כסמל להתנגדות, אחרות, ונון-קונפורמיזם. דוגמה מוקדמת לכך היא שיריו של המשורר הרומנטי פרסי ביש שלי, אך ניתן לראות לכך דוגמאות גם בתרבות הרוק וההבי מטאל משנות השישים ועד היום. להקות רבות משתמשות בשטן כדמות ובסמלי השטניזם בשיריהם, ביניהם הפנטגרם, המספר 666, ושמותיו השונים בנצרות. לרוב אלו נעשים באופן סמלי, בדומה לשטניזם האתאיסטי, אך ישנן גם להקות מטאל, במיוחד בלאק מטאל, שמחזיקות באמונות שטניסטיות תאיסטיות ונוקטות בפולחנים שטניסטים, חלקם פליליים.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים רבים נעשו על כתות השטן השונות, אחד הידועים שבהם הוא תינוקה של רוזמריאנגלית: Rosemary's Baby), סרט אימה מפורסם בבימויו של רומן פולנסקי משנת 1968, המבוסס על רב-המכר של איירה לוין, בכיכובה של השחקנית מיה פארו. כמו כן ניתן לראות את ההתייחסות של כת השטן בזווית דומה בסרטו של פיטר היימס (Peter Hyams) סוף העולם (End of Days), בכיכובם של השחקנים ארנולד שוורצנגר, גבריאל ביירן, ורובין טאני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כת השטן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Satanists Hold Protest Against Westboro Church That Must Be Seen To Be Believed, HuffPost, ‏2013-07-18 (באנגלית)
  2. ^ Joseph P. 1980- Laycock, A ‘proper’ black mass: the rhetorical struggle over a deviant ritual, Journal of contemporary religion 36, 2021, עמ' 37
  3. ^ Group aims to put Satanist monument near Oklahoma capitol, america.aljazeera.com
  4. ^ Oppenheimer, Mark (2015-07-11). "A Mischievous Thorn in the Side of Conservative Christianity". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-08-06.
  5. ^ What does Satan mean to the Satanic Temple? - CNN Video, נבדק ב-2022-08-06
  6. ^ The Religious Movements Homepage, web.archive.org, ‏2006-08-29
  7. ^ Christopher Partridge, The Re-Enchantment of the West: Volume 1 Alternative Spiritualities, Sacralization, Popular Culture and Occulture, A&C Black, 2005-03-04, מסת"ב 978-0-567-08269-5. (באנגלית)
  8. ^ 1 2 3 4 5 Asbjørn Dyrendal, James R. Lewis, Jesper Aa Petersen, The Invention of Satanism, Oxford University Press, 2016, מסת"ב 978-0-19-518110-4. (באנגלית)
  9. ^ The Nazi Satanists promoting extreme violence and terrorism, openDemocracy (באנגלית)
  10. ^ 1 2 3 4 5 Spence, L. (1993). An Encyclopedia of Occultism. Carol Publishing.
  11. ^ Dave Flomberg, Dave Flomberg, The Shomer: Neo-Nazi Arrest Reveals Rape Plot to Force White Pregnancies, Colorado Times Recorder, ‏2022-07-28 (בAmerican English)
  12. ^ Wayback Machine, web.archive.org
  13. ^ 1 2 Jesper Aagaard Petersen, Contemporary Religious Satanism: A Critical Anthology, Ashgate Publishing, Ltd., 2009, מסת"ב 978-0-7546-5286-1. (באנגלית)
  14. ^ Gardell, Matthias (2003). Gods of the Blood: The Pagan Revival and White Separatism.
  15. ^ 1 2 3 Massimo Introvigne, Satanism: A Social History, BRILL, 2016-08-29, מסת"ב 978-90-04-24496-2. (באנגלית)
  16. ^ Associated Press, Satanist band members jailed for ritual killings, the Guardian, ‏2005-02-22 (באנגלית)
  17. ^ "Investigating the 'death metal' murders" (באנגלית בריטית). 2005-11-23. נבדק ב-2022-08-06.
  18. ^ ynet (2018-10-28). "עם סכין קצבים וחותך פיצה: תלמידות תכננו לשחוט את חבריהן". Ynet. נבדק ב-2022-08-06.
  19. ^ Upside Down Cross Meaning: The Fascinating Story Behind, ‏2021-07-04 (בAmerican English)
  20. ^ Who is 666?