חיילונגג'יאנג
| חג הקרח והשלג בחרבין | |
| מדינה |
|
|---|---|
| מושל | לְיָאנְג חְווֵילִינְג (梁惠玲) |
| נציבויות במחוז | 13 |
| בירת המחוז | חַרְבִּין |
| תאריך ייסוד | 1954 |
| שטח | 472,766 קמ"ר (דירוג: 6) |
| ‑ הנקודה הגבוהה | הר דָאטוּדִינְגְדְזְה (大秃顶子山) (1,690 מטרים) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 31,850,088[1] (דירוג: 20, 2020) |
| ‑ צפיפות | 67.37 נפש לקמ"ר (דירוג: 26, 2020) |
| קואורדינטות | 48°N 129°E / 48°N 129°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| אתר חיילונגג'יאנג | |

חֵייְלוֹנְגְגְ'יַאנְג (בסינית מפושטת: ⓘⒾ; בסינית מסורתית: 黑龍江; בפין-יין: Hēilóngjiāng) הוא מחוז בקצה הצפון־מזרחי של הרפובליקה העממית של סין. המחוז משתרע על פני 472,766 קמ"ר ועל פי מפקד האוכלוסין משנת 2020, התגוררו בו כ־31.85 מיליון תושבים[1]. בירתו היא העיר חַרְבִּין. המחוז נחשב חלק ממנצ'וריה ההיסטורית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שושלת צ'ינג (1644–1911), המנצ'ורית במקור, היה המחוז מחולק למעשה לשני חלקים ונמתח עמוק לתוך רוסיה של ימינו עד הרי סטנובוי עם גישה לים היפני. באותה עת גם נאסרה הגירה של בני האן למחוז. אולם ב-1858 וב-1860 מסרה סין לרוסיה את כל השטחים שמצפון לנהר אמור ונהר אוסורי בהגדירם את תוואי הגבול שקיים עד היום. בו בעת התירה שושלת צ'ינג לראשונה לבני האן להגר למחוז, כך שבתחילת המאה ה-20 כבר היו לרוב במחוז. ב-1932 הפכה חיילונגג'יאנג לחלק ממנצ'וקוו, ממשלת בובות בחסות יפנית. עם כניעת יפן ב-1945 העבירו הסובייטים את המחוז לידי המפלגה הקומוניסטית הסינית, והמחוז שימש כבסיס ראשון של הקומוניסטים בזמן מלחמת האזרחים הסינית.
זהו המחוז הקר בסין עם אקלים סובארקטי. החורפים ארוכים וקרים עם טווח טמפרטורות ממוצעות של 15°c- עד 31°c- בינואר, וקייצים קצרים וקרירים עם טווח טמפרטורות של 18°c עד 23°c ביולי. מדי חורף מתקיים בחרבין פסטיבל הקרח והשלג הבינלאומי המתאפיין באינספור פסלי קרח ו"פנסי קרח" ומושך אליו תיירים מרחבי סין והעולם.
למרות היותו חלק ממנצ'וריה מהווים כיום המנצ'ורים רק 3% מהאוכלוסייה, בעוד שבני האן מהווים 95% מההרכב הדמוגרפי שלה. מיעוטים נוספים במחוז הם קוריאנים, מונגולים, חווי וכן מעט דאור אורוצ'ין חֶגֶ'ן ואף רוסים.
במחוז עצמו השפעות רוסיות ובינלאומיות ניכרות, ובמיוחד הבירה חרבין המשובצת כנסיות אורתודוקסיות, קתוליות ופרוטסטנטיות. לרוסים השפעה גם על המטבח המקומי, בנוסף להשפעות יפניות, מנצ'וריות וקוריאניות.
בספטמבר 2010 חתמו סגן שר החוץ הישראלי דני אילון וסגן מושל המחוז הסכם לשיתוף פעולה חקלאי בין ישראל וחיילונגג'יאנג.[2]
חלוקה מנהלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחוז חיילונגג'יאנג מחולק לעיר תת-מחוזית אחת, אחת עשרה נציבויות עירוניות ונציבות אחת שאינה עירונית:
| חלוקה מנהלית של חיילונגג'יאנג | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||
| שם | כתב סיני | פין-יין | אוכלוסייה (מפקד 2020)[1] | שטח | צפיפות | |
| העיר חַרְבִּין (הָא'אֶרְבִּין) | 哈尔滨市 | Hā'ĕrbīn Shì | 10,009,854 | 53,069 | 188.6 | |
| העיר צִ'יצִ'יהַאר (צִ'יצִ'יהָא'אֶר) | 齐齐哈尔市 | Qíqíhā'ĕr Shì | 4,067,489 | 42,147 | 96.51 | |
| העיר גִ'ישִׂי | 鸡西市 | Jīxī Shì | 1,502,060 | 24,841 | 60.47 | |
| העיר חֶגָאנְג | 鹤岗市 | Hègăng Shì | 891,271 | 15,448 | 57.69 | |
| העיר שְׁווָאנְגְיָאשָׁאן | 双鸭山市 | Shuāngyāshān Shì | 1,208,803 | 22,612 | 53.46 | |
| העיר דָאצִ'ינְג | 大庆市 | Dàqìng Shì | 2,781,562 | 21,184 | 131.3 | |
| העיר יִיצ'וּן | 伊春市 | Yīchūn Shì | 878,881 | 32,831 | 26.77 | |
| העיר גְ'יָאמוּסְה | 佳木斯市 | Jiāmùsī Shì | 2,156,505 | 31,935 | 67.53 | |
| העיר צִ'יטָאיחֶה | 七台河市 | Qītáihé Shì | 689,611 | 5,456 | 126.4 | |
| העיר מוּדָאנְגְ'יָאנְג | 牡丹江市 | Mŭdānjiāng Shì | 2,290,208 | 39,866 | 57.45 | |
| העיר חֵייחֶה | 黑河市 | Hēihé Shì | 1,286,401 | 74,415 | 17.29 | |
| העיר סְווֵיחְווָה | 绥化市 | Suíhuà Shì | 3,756,167 | 34,903 | 107.6 | |
| הנציבות דָאשִׂינְג-'אָנְלִינְג | 大兴安岭地区 | Dàxīng'ānlĭng Dìqū | 331,276 | 84,205 | 3.934 | |
ערים תת-מחוזיות
| ||||||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חיילונגג'יאנג- פסטיבל הקרח והשלג בחרבין (בסינית)
- חיילונגג'יאנג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 China: Administrative Division (Provinces and Prefectures) - Population Statistics, Charts and Map, citypopulation.de
- ^ הסכם שיתוף פעולה חקלאי בין ישראל ופרובינציית הילוג'יאנג בסין נחתם היום, ידיעה באתר משרד החוץ הישראלי.
| מחוזות הרפובליקה העממית של סין | ||
|---|---|---|
| מחוזות | אַנְחְװֵי • גַאנְסוּ • גֶ'גְ'יַאנְג • גְװַאנְגְדונְג • גווֵיְג'וֹאוּ • גְ'יַאנְגְסוּ • גְ'יַאנְגְשִׂי • גִ'ילִין • הַאיְנַאן • חֶבּיי • חֶנַאן • חוּבּײ • חוּנַאן • חֵייְלוֹנְגְגְ'יַאנְג • יוּנַּאן • לְיַאונִינְג • סצ'ואן • פֿוּגְ'ייֵן • צִ'ינְגְהַאי • שַאַנשִׂי • שַאנְדונְג • שַאנְשׂי | |
| מחוזות אוטונומיים | גְװַאנְגְשִׂי • טיבט • מונגוליה הפנימית • נינְגְשְׂיַה • שׂינגְ'יַאנְג | |
| מחוזות עירוניים | בּייְגִ'ינְג • צ'וּנְגְצִ'ינְג • שאנגחאי • טייֵנְגִ'ין | |
| אזורים מנהליים מיוחדים | הונג קונג • מקאו | |
| ראו גם | מעמדה הבין-לאומי של טאיוואן | |

