חייחה
 | |
| מראה בעיר | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | חיילונגג'יאנג |
| שטח | 74,415 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנציבות העירונית | 1,286,401[1] (2020) |
| ‑ במטרופולין | 223,832 (2020) |
| ‑ צפיפות | 17.29 נפש לקמ"ר (2020) |
| קואורדינטות | 50°14′45″N 127°29′19″E / 50.245833°N 127.488611°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| אתר חייחה | |
.svg){kind=spacer}
.png)
חֵייחֶה (בסינית: 黑河; בפין-יין: Hēihé; מילולית: "הנהר השחור"; במנצ'ורית: ᠰᠠᡥᠠᠯᡳᠶᠠᠨ ᡠᠯᠠ ᡥᠣᡨᠣᠨ - סָאהָאלְיָאנְ'אוּלָה חוֹטוֹן; ברוסית: Хэйхэ) היא נציבות עירונית במחוז חיילונגג'יאנג שבצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין של סין משנת 2020, התגוררו בנציבות העירונית כ-1.29 מיליון תושבים, מתוכם 223,832 באזור הבנוי, המורכב מרובע אחד[1]. בשנת 2015 נרשם לחייחה תמ"ג של 44.78 מיליארד רנמינבי.[2]
חייחה מסמנת את הקצה הצפון מזרחי של קו חייחה-טנגצ'ונג האלכסוני, המשמש לעיתים לחלק את סין למזרח ולמערב.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 בדצמבר 1683 נוסדו בסביבות העיר העיירה המבוצרת אייגון כדי לתצפת על הרוסים, מעבר לגבול. לאחר כיבוש אלבאזין הועברה העיר למקום חדש, מעט במורד הזרם של נהר אמור. בשנת 1690, אייגון הפכה למושב פודוטונג. בשנת 1709 ביקרו באייגון שלושה מיסיונרים ישועים שהשאירו תיאור של עיר מבוצרת היטב.
בשנת 1858 נחתם בעיר חוזה אייגון, שקבע את מעבר הגבול בין האימפריה הרוסית לסין לאורך נהר האמור. בשנת 1900, במהלך מרד איהטואן, נפתחה מכאן אש על בלאגובשצ'נסק הרוסית, והעיר נכבשה זמנית על ידי חיילים רוסים.
לאחר מהפכת 1911, מבני פודוטונג חוסלו סופית (למרות שמחוז חיילונגג'יאנג הועבר רשמית למערכת המינהל האזרחי כבר בשנת 1906, תהליך הארגון מחדש התעכב באופן מקומי) ובטריטוריה זו נוצרו מחוזות.
ב-15 בנובמבר 1980, על פי החלטת מועצת המדינה של הרפובליקה העממית של סין, נוצרה העיר חייחה מתוך נפת אייחווי. ב-28 באפריל 1983 חוסלה נפת אייחווי ושטחו שולב בעיר חייחה. על פי החלטת מועצת המדינה של הרפובליקה העממית של סין מ-9 בפברואר 1993, נוצר הרובע העירוני חייחה ושטחה של העיר חייחה לשעבר הפך לרובע אייחווי בהרכבו.
מאז 2004, נפתחה לאזרחי רוסיה גישה ללא צורך בוויזה לאזור הסחר הרוסי-סיני החופשי שנוצר כאן והתפתחה אוכלוסייה של דוברי רוסית רבים בעיר. ב-12 ביולי 2019, נפת ננג'יאנג הפכה לנפה עירונית.
בעיר נבנתה תחנת משנה בחלק המערבי של חייחה לצורך ייבוא חשמל מרוסיה. החשמל מועבר דרך קו הולכת כוח של 500 קילו וולט "אמורסקיה - חייחה" מתחנת המשנה אמורסקיה של חברת החשמל אמור. בתורה, תחנת המשנה אמורסקיה מקבלת חשמל מתחנת זייסקאיה ובורייסקאיה. בדצמבר 2019 הופעל צינור הגז חייחה-שנגחאי, המשמש לשאיבת גז רוסי, המסופק לסין דרך צינור הגז עוצמת סיביר דרך מפעל עיבוד הגז אמור.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנציבות העירונית חייחה משתרעת על פני 74,415 קמ"ר בצפון מחוז חיילונגג'יאנג וגובלת בגבול סין–רוסיה ממזרח, במחוז האוטונומי מונגוליה הפנימית ממערב, בנציבות דָאשִׂינְג-'אָנְלִינְג (אנג') מצפון-מערב ובשלוש נציבויות עירוניות - סְווֵיחְווָה (אנג') מדרום, צִ'יצִ'יהַאר (אנג') מדרום-מערב ויִיצ'וּן (אנג') מדרום-מזרח. מרכז העיר ממוקם על הגדה הדרומית של נהר אמור (בסין נקרא "חיילונג") ובצמוד לעיר הרוסית בלאגובשצ'נסק מעבר לגבול, כ-500 ק"מ צפונית לבירת המחוז חרבין.
חלוקה מנהלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנציבות העירונית חייחה מחולקת לרובע אחד, שתי נפות ושלוש נפות עירוניות:
| מפה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||
| שם | סינית | פין-יין | אוכלוסייה (מפקד 2020)[1] | שטח | צפיפות | |
| רובע אָייחְווֵי | 爱辉区 | Àihuī Qū | 223,832 | 13,920 | 16.08 | |
| נפת שׂוּ'נְקֶה | 逊克县 | Xùnkè Xiàn | 82,134 | 18,120 | 4.533 | |
| נפת סוּנְווּ | 孙吴县 | Sūnwú Xiàn | 73,387 | 4,742 | 15.48 | |
| הנפה העירונית בֵּיי'אָן | 北安市 | Běi'ān Shì | 308,237 | 7,100 | 43.41 | |
| הנפה העירונית ווּדָאלְייֵנְצְ'ה | 五大连池市 | Wǔdàliánchí Shì | 243,283 | 15,250 | 15.95 | |
| הנפה העירונית נֶנְגְ'יָאנְג | 嫩江市 | Nènjiāng shì | 355,528 | 15,038 | 23.64 | |
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחייחה יש שפע של משאבי תיירות טבעיים, כולל נהר אמור, אגם וודאליאנצ'ה והרכס הוולקני וודאליינצ'ה, שבו נתיבי תיירות בהרי געש מקומיים. העיר העתיקה של אייגוּן היא נקודת נוף היסטורית מפורסמת, בה נחתם חוזה אייגון בין סין לרוסיה במאה ה-19.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חייחה
