חרבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חרבין
哈尔滨

City seal of Harbin.png
סמל העיר

Flag of the City of Harbin.svg
דגל העיר

Harbin montage.png
פוטומונטאז' של חרבין
מדינה סיןFlag of the People's Republic of China.svg  סין
חבל ארץ דאולי
מחוז היילונגג'יאנג
ראש העיר שא ג'ונגסין
שטח 2,089 קמ"ר
גובה 150 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין

4,517,549‏  (נכון ל-2010)
9,873,742‏
קואורדינטות 45°45′00″N 126°38′00″E / 45.75°N 126.633333333333°E / 45.75; 126.633333333333קואורדינטות: 45°45′00″N 126°38′00″E / 45.75°N 126.633333333333°E / 45.75; 126.633333333333
אזור זמן UTC +8
http://www.harbin.gov.cn
רחוב הואה אר במחוז דאולי

חרביןסינית מפושטת: 哈尔滨, סינית מסורתית: 哈爾濱) היא בירת מחוז היילונגג'יאנג שבצפון מזרח סין. מרכזה של העיר נמצא במחוז דאולי. העיר שוכנת על גדות נהר שונגואה. העיר היא מרכז תעשייה אזורי וכן מרכז התקשורת המרכזי בצפון מזרח סין.

מקור שמה של העיר בשפת מנצ'ו ומשמעה: "מקום לייבוש רשתות דייגים".

בעיר חרבין מתגוררים כ-4.7 מיליון תושבים, ובעיר רבתי מתגוררים כ-9.8 מיליון תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות הראשונה באזור זה הוקמה בשנת 2,200 לפני הספירה לערך, בסוף תקופת האבן. העיר המודרנית הוקמה בשנת 1898 מכפר דייגים קטן. הזרז להקמת העיר הייתה הקמת רכבת מזרח סין על ידי רוסיה - כהמשך לקו הרכבת הטרנס סיבירית, במטרה לקשר את עיר הנמל דאליין לולדיווסטוק.

בעקבות תבוסת רוסיה במלחמת רוסיה יפן (1904-5) פחתה השפעתה של רוסיה באזור, ולעיר הגיעו תושבים של מדינות אירופאיות רבות (בעיקר גרמניה וצרפת) וכן אנשי עסקים מארצות הברית והקימו באזור חברות מסחריות, מפעלים ובנקים, ובמהרה הפכה חרבין למרכז התעשייה והכלכלה של צפון מזרח סין, ולמטרופולין רב תרבותי.

בדצמבר 1918 במהלך מלחמת האזרחים הרוסית ברחו פליטים רבים מתומכי הצבא הלבן אל העיר. כמו כן הגיעה אל העיר קבוצה גדולה של יהודים רוסיים. בשנות ה-30 גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בשל הגירה מגרמניה הנאצית, ומספרה היה יותר מעשרים אלף יהודים.

ספר שו"ת משברי ים, שנדפס בעיר חרבין בשנת 1926 על ידי הרב קיסילוב, ששימש כרב הקהילה של היהודים פליטי רוסיה בעיר.

בשנת 1935 נמכרה מסילת הברזל ליפן, וגברה ההשפעה היפנית בעיר - השפעה שהגיע לשיאה עם הפיכת העיר לבירת מדינת הבובות היפנית מנצ'וקוו. היפנים החזיקו בעיר כוחות צבא גדולים, והקימו במקום מפעלים לייצור נשק ביולוגי.

בשנת 1946 נכבשה חרבין על ידי ברית המועצות, ומרבית בני הלאומים הזרים בעיר נמלטו ממנה, בעיקר לאוסטרליה, ברזיל וארצות הברית. אזרחים רוסים רבים שברחו לעיר במהלך מלחמת האזרחים הרוסית הוצאו להורג על ידי החיילים הסוביטיים. בהמשך הפכה חרבין לחלק מסין הקומוניסטית.

ב-13 בנובמבר 2005 גרמה דליפת בנזן ממפעל בקרבת העיר לזיהום משמעותי, שהביא להפסקת הזרמת מי השתייה לעיר. השלטון המקומי בעיר הכחיש את הדליפה וטען שמדובר בניקוי שגרתי של מערכת המים.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית סופיה הקדושה

חרבין מכונה סנקט פטרבורג של המזרח בשל סגנון הבנייה הייחודי שבה - בעל ההשפעה הרוסית המרובה.

רחוב ג'ונג יאנג (הרחוב המרכזי, המכונה גם רחוב קיטאייסקיה) הוא מרכז העסקים הראשי של העיר. ברחוב זה נמצאים מבנים רבים בסגנון אירופאי, ובהם מבנים בסגנון הבארוק ואף סגנון בנייה ביזנטיני.

כנסיית סופיה הקדושה שנבנתה בסגנון הרוסי בשנת 1932, משמשת כיום למוזיאון להיסטוריה התרבותית והארכיטקטונית של חרבין.

השפעה רוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם כיום מרובה ההשפעה של התרבות הרוסית והכלכלה הרוסית בעיר. בשל הקירבה לרוסיה, מיובאים לעיר מוצרי צריכה רבים. המטבח המקומי מושפע אף הוא מהמטבח הרוסי. גם העגה המקומית משתמשת במילים רבות מהשפה הרוסית.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולם הקרח והשלג בחרבין

בחרבין נערך מדי שנה פסטיבל שלג וקרח, בשל היותה הצפונית ביותר בערי סין, ובשל קרבתה של העיר לסיביר. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 21.2 מעלות צלזיוס, ובחורף 16.8- מעלות צלזיוס בממוצע (הטמפרטורות הנמוכות מגיעות ל-38.1- מעלות).

מדי שנה, מאז שנת 1985 נערך בעיר פסטיבל בינלאומי לפיסול בקרח ובשלג - אחד מארבעת פסטיבלי הפיסול בקרח הידועים בעולם (יחד עם פסטיבל השלג ספורו ביפן, קרניבל החורף של קוובק בקנדה ופסטיבל סקי בנורווגיה).

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המכללות והאוניברסיטאות בעיר ניתן למנות את:

חלוקה אדמיניסטרטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר פרושׂה על פני שמונה רבעים:

  • דַאולִי (道里区)
  • נַאנְגַאנְג (南岗区)
  • דונְגְלִי (动力区)
  • פִּינְגְפֿאנְג (平房区)
  • שְׂיָאנְגְפֿאנְג (香坊区)
  • דאו-ואי (道外区)
  • סונגביי (松北区)
  • הולאן (呼兰区)

העיר כוללת ארבע נפות עירוניות:

  • אַצֶ'נג (阿城市)
  • שָׁאנְגגְ'ה (尚志市)
  • שְׁואנגצ'נג (双城市)
  • ווּצ'אנג (五常市)

וכן העיר כוללת שבע נפות:

  • פֿאנְגְג'נג (方正县)
  • בּין (宾县)
  • יִילַאן (依兰县)
  • בּאיֵן (巴彦县)
  • טונגהֶה (通河县)
  • מוּלאן (木兰县)
  • יֵנְשׁוֹאוּ (延寿县)

הקהילה היהודית בחרבין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשוני היהודים הגיעו לחרבין מרוסיה וממזרח אירופה ב-1898, עם תחילת בנייתה של מסילת רכבת טרנס-סיבירית, שנועדה לחבר בין מוסקבה לבייג'ינג. המהנדס הראשי של מיזם המסילה היה אלכסנדר יוגוביץ', בן למשפחה יהודית שהתנצרה. המסילה החלה לפעול בנובמבר 1903. באותה שנה כבר מנתה הקהילה כחמש מאות יהודים. אחרי מלחמת רוסיה יפן, ב-1905, התיישבו בעיר חיילים יהודים משוחררים רבים. אליהם הצטרפו גם פליטים מפרעות 1905 – 1907 במחוזות דרום מערב רוסיה. ב-1908 חיו בחרבין כ-8,000 יהודים. אחרי המהפכה הבולשביקית ברוסיה ב-1917 היגר גל נוסף של יהודים לחרבין. רוב הזמן מנתה הקהילה עשרת אלפים בני אדם ובשיאה בין 1917 ל-1930 היו בעיר 15 אלף נפשות - כחמשה עד עשרה אחוז מתושבי העיר.

מבין יהודי חרבין היו סוחרים ויצרנים בעלי חנויות, מפעלים, מכרות פחם, בתי מלון ומסעדות. הם הקימו בית חולים יהודי ששירת גם את כלל האוכלוסייה. לקהילה היו בתי ספר, תנועות נוער, בית תמחוי, עיתונים יומיים, הוצאות ספרים, תזמורות ותיאטרון.

בקהילה פעלו כמה מוסדות כגון מועדונים, בית אבות, ובית חולים, שטיפלו גם בלא-יהודים. בשנת 1907 נוסד "תלמוד תורה", וב-1909 הוקם בית ספר יסודי יהודי ("אברייסקיה גימנזיה"), בו למדו כבר בשנת 1910 יותר ממאה תלמידים. אולם בבית הספר לא היו די כתות, ושבעים אחוזים מהתלמידים היהודים למדו בבתי ספר לא יהודים.

ב-3 במאי 1907 החלה הקהילה היהודית הגדלה בבניית בית כנסת חדש, שנקרא "הראשי", ברחוב ארטילריסקיה ברובע פריסטן (כיום רחוב אונג'יאנג, רובע דאולי). הבנייה נשלמה בינואר 1909. בית כנסת נוסף חסידי נוסד ב-1917. הרב לוין היה הרב הראשון של הקהילה מ-1903 עד לעזיבתו ב-1906. אחריו הובא הרב זלמן השקל (גשקל זלמן ליבוביץ') לשמש כרב אך הוא נפטר תקופה קצרה לאחר שהגיע לחרבין. הנהלת הקהילה בחרה פה אחד ברב אהרן משה קיסילוב (1866 – 1949) שהיה באותה שעה רב בעיר בוריסוב ברוסיה והזמינה אותו לחרבין. הוא כיהן כרב הקהילה משנת 1913 עד לפטירתו בספטמבר 1949. בקונגרס הקהילות היהודיות של המזרח הרחוק שהתקיים בשנת 1947 נבחר הרב קיסילוב כרב הראשי של המזרח הרחוק כולל יפן. הוא הקים תלמוד תורה שלמדו בו מאות ילדים.

לתנועה הציונית היה מקום נכבד בחיי הקהילה. בין האגודות הציוניות שפעלו בעיר בלטו בעיקר תנועות בית"ר ו"מכבי" שקיימו גם פעילות ספורטיבית ענפה. ד"ר אברהם קאופמן שהיה יו"ר הקהילה בשנים 1933 –   1945 עמד בראש הפעילות הציונית בעיר. הוא היה  יו"ר קרן היסוד בחרבין, חבר בהנהלה הציונית העולמית והסוכנות היהודית ויו"ר הארגון הציוני בסין.

בסוף מלחמת העולם השנייה, תחת השלטון הרוסי, שנמשך כתשעה חודשים הופסקה הפעילות הציונית בעיר, רבים הוגלו למחנות כפייה ברוסיה, ויהודים רבים עזבו את חרבין. ב-1963 נסגרו רשמית מוסדות הקהילה היהודית בעיר. ב-1985 עזב היהודי האחרון שחי בחרבין.

ב-1903 נחנך בחרבין בית הקברות היהודי הראשון בסין ובמרוצת השנים נקברו בו 2,000 יהודים. בית הקברות הוקם במרכז העיר, אולם הועבר ב-1958 אל מחוץ לה. ב-1992, לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לסין, הוא שופץ, לבקשת איגוד יוצאי סין בישראל ויש בו כיום 583 מצבות.

בתחילת שנות ה-2000 השקיעה עיריית חרבין, ביחד עם ממשלת היילונג'אנג והאקדמיה למדעי החברה של המחוז, בשימור המורשת היהודית של חרבין, שיקום ובשיפוץ בתי הכנסת, בית הקברות היהודי ושאר המוסדות היהודיים שנותרו בעיר. באפריל 2000 הוקם בחרבין מרכז מחקר יהודי, המקושר לאקדמיה למדעי החברה היילונג'יאנג.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חרבין בוויקישיתוף