חיים גרוס
.jpg) | |
| לידה |
17 במרץ 1904 קולומיאה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1991 (בגיל 87) |
| מקום קבורה |
Mount Lebanon Cemetery |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1927–1991 (כ־64 שנים) |
| תחום יצירה |
פיסול |
  | |
חיים גרוס, באנגלית: Chaim Gross (17 במרץ 1902 - 5 במאי 1991) היה פסל ומחנך אמריקאי ממוצא יהודי אוקראיני. גרוס למד ולימד בבית הספר לאמנות Educational Alliance במנהטן. [1] [2]
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרוס נולד למשפחה יהודית בגליציה האוסטרית, בכפר וולובה, אוקראינה, בהרי הקרפטים. ב-1911 עברה משפחתו לקולומיאה (שסופחה לרוסיה האוקראינית ב-1939 והפכה לחלק מאוקראינה העצמאית החדשה ב-1991.) במהלך מלחמת העולם הראשונה פלשו כוחות רוסים לאוסטריה-הונגריה; בתוך המהומה, בני הזוג גרוס ברחו מקולומיאה. הם חזרו כשאוסטריה השתלטה מחדש על העיירה ב-1915. עם סיום מלחמת העולם הראשונה נסע גרוס ואחיו אברום-לייב לבודפשט כדי להצטרף לאחיהם הגדולים שרה ופנקס. גרוס פנה והתקבל על ידי האקדמיה לאמנות בבודפשט ולמד אצל הצייר בלה אויץ, אם כי תוך שנה השתלט עליו משטר חדש בפיקודו של מיקלוש הורטי וניסה לגרש את כל היהודים והזרים מהמדינה. לאחר שגורש מהונגריה, החל גרוס בלימודי אמנות בווינה, אוסטריה זמן קצר לפני שהיגר לארצות הברית ב-1921. [3]
הגירה מאוסטריה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחיו של גרוס, נפתולי, הגיע לעיר ניו יורק בשנת 1914. הוא שלח כסף לאחיו חיים ואברום-ליב, שנסעו מווינה ללה האבר, צרפת, שם עלו על אוניה לעיר ניו יורק במרץ 1921.
קריירה מוקדמת 1921–1933[עריכת קוד מקור | עריכה]
לימודיו של גרוס נמשכו בארצות הברית במכון לאמנות יפה ולעיצוב, שם למד אצל אלי נדלמן ואחרים, ובליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק, אצל רוברט לורן. הוא גם למד בבית הספר לאמנות ה-Educational Alliance, למד אצל אוסטרובסקי, במקביל למוזס סויר, רפאל סויר, אדולף גוטליב ופיטר בלום.[4]
ב-1926 החל גרוס ללמד ב-The Educational Alliance, והמשיך ללמד שם במשך 50 השנים הבאות. לואיז נבלסון הייתה בין תלמידיו באליאנס (בשנת 1934), בזמן שעברה מציור לפיסול.
גרוס החל להציג פיסול בתערוכות קבוצתיות של תלמידים, ולאחר מכן במרכז לאמנות יהודית בברונקס. בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 הוא הציג בתערוכה בגלריות אנדרסון, והחל מ-1928 במועדון וויטני סטודיו (שבישר של מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית).
בשנת 1929, גרוס התנסה בהדפס, ויצר קבוצה חשובה של 15 חיתוכי לינו וליטוגרפיות של נופים, רחובות ופארקים של העיר ניו יורק, עם נשים וקרקס וודוויל. האוסף כולו נמצא כעת באוסף של מוזיאון פילדלפיה לאמנות. גרוס חזר למדיום ההדפס בשנות ה-60, והפיק כ-200 יצירות במדיום במהלך שני העשורים הבאים.
במרץ 1932, גרוס הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה 144 בניו יורק. לזמן קצר הם ייצגו את גרוס, וכן את חבריו מילטון אייברי, מוזס סויר, אהרון בן שמואל ואחרים.
גרוס היה עובד בשיטת הגילוף הישיר, כאשר רוב עבודתו הייתה מגולפת מעץ. ניתן למצוא יצירות של חיים גרוס במוזיאונים גדולים ובאוספים פרטיים ברחבי ארצות הברית, עם אחזקות ניכרות (27 פסלים) במוזיאון הירשהורן ובגן הפסלים. יצירת מפתח מתקופה זו, שנמצאת כעת במוזיאון האמנות האמריקאית של סמיתסוניאן, היא "האקרובטית" משנת 1932. [5]
בגרות 1933–1957[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1933 הצטרף גרוס ל-PWAP (פרויקט יצירות אמנות ציבוריות) הממשלתי, שעבר ל-WPA (מנהל התקדמות העבודות), שגרוס עבד עבורו מאוחר יותר בשנות ה-30. במסגרת תוכניות אלה גרוס לימד אמנות, יצר פסלים שהוצבו בבתי ספר ובמכללות ציבוריות, עשה עבודה עבור מבנים פדרליים כולל בניין ועדת הסחר הפדרלית, ועבור בנייני צרפת מעבר לים ופינלנד ביריד העולמי של ניו יורק ב-1939. גרוס זכה בשנים אלה גם במדליית כסף בתערוכה העולמית ב־1937 בפריז, ובשנת 1942, עם פרס רכישה בתערוכת "אמנים לניצחון" של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות על פסל העץ שלו של אמנית הקרקס המפורסמת ליליאן לייצל.
בשנת 1938 יצר הקולנוען וההיסטוריון לואיס ג'ייקובס סרט בן 30 דקות בנושא הגילוף של גרוס, שנקרא Tree Trunk to Head, כשהוא מציג את גרוס בעבודה בסטודיו שלו באיסט וילג' מפסל את דיוקן אשתו רנה, המדגמנת בסרט.
בשנת 1949 צייר גרוס את חיים ויצמן, נשיא מדינת ישראל, בכמה פגישות בעיר ניו יורק שבהן נאם ויצמן. גרוס התחיל להכין דיוקן בחימר ולאחר מכן נסע לישראל בקיץ של אותה שנה בתקווה שיוכל לפגוש את ויצמן ולגרום לו לשבת לפניו. ויצמן היה חולה מדי, אבל גרוס השלים את פסל החזה בארד מאוחר יותר באותה שנה. גרוס חזר לארץ לשלושה חודשים בשנת 1951 (הטיול השני מבין רבים לישראל בשנים שלאחר המלחמה) כדי לצייר סדרה של 40 צבעי מים של החיים בערים שונות. סדרה זו הוצגה במוזיאון היהודי (מנהטן) ב-1953.
בשנות החמישים החל גרוס ליצור פסלי ברונזה נוספים לצד פסלי העץ והאבן שלו, וב-1957 וב-1959 הוא נסע לרומא כדי לעבוד עם בתי יציקה מפורסמים של ברונזה, כולל בית היציקה Nicci. בסוף העשור עבד גרוס בעיקר בברונזה, מה שאפשר לו ליצור צורות פתוחות, עבודות בקנה מידה גדול ויציקות מרובות. הברונזה בקנה מידה גדול של "המשפחה" של גרוס, שנתרמה לעיר ניו יורק ב-1991 לכבוד ראש העירייה אד קוץ', והותקנה בפארק רחוב Bleecker ברחוב 11.
קריירה מאוחרת יותר 1957–1991[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1957 פרסם גרוס את "הטכניקות של פיסול בעץ", ספר הדרכה עם תצלומים שלו בעבודתו של הצלם הנודע אליוט אליסופון. ב-1959, סקרו של פסליו של גרוס בעץ, אבן וברונזה בתערוכה ארבעה אמריקאים אקספרסיוניסטים שאצר לויד גודריץ' במוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית. לצד עבודות של אברהם רטנר, דוריס קיסר וקארל קנת'ס. ב-1963 עברו גרוס ומשפחתו ממקום מגוריהם הוותיק ברחוב 30 W. 105 לגריניץ' וילג', בעקבות רכישת בית עירוני וסטודיו היסטורי בן ארבע קומות ב-526 LaGuardia Place. הבית העירוני הוא ברכוש קרן רנה וחיים גרוס ופתוח לציבור.
ב-1977 הציג גרוס שלוש תערוכות רטרוספקטיביות: במוזיאון לאו לאמנות באוניברסיטת מיאמי, ואחריה במוזיאון לאמנות מונטקלייר; והמוזיאון היהודי (מנהטן). בקטלוג התערוכה של המוזיאון היהודי הוצג חיבור חשוב על גרוס מאת היסטוריונית האמנות ומומחית הפיסול האמריקאית המודרנית רוברטה ק. טרבל, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת רוטגרס.
.jpg)
גרוס קיבל מספר תוארי דוקטור לשם כבוד בשנות ה-70 וה-80: מפרנקלין ומרשל קולג' (1970); אוניברסיטה יישיבה (1978); אוניברסיטת אדלפי (1980); היברו יוניון קולג' (1984); וברוקלין קולג' (1986). בשנת 1979 נבחר גרוס לאקדמיה הלאומית לעיצוב כחבר שותף, והפך לאקדמאי מן המניין בשנת 1981. בשנת 1984 הוא נכנס לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולכתבים, יחד עם ג'ייקוב לורנס ולוקאס פוס.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1932 נישא גרוס לרנה נצ'ין (נפטרה בשנת 2005), ונולדו להם שני ילדים, יהודה ומימי. מימי גרוס היא אמנית ניו יורקית. היא הייתה נשואה לאמן רד גרומס בין השנים 1963–1976.
מוות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרוס נפטר בבית החולים "בית ישראל" במאי 1991 ונקבר בבית הקברות הר לבנון בקווינס, ניו יורק. בסתיו 1991, המשורר אלן גינסברג עשה מחווה חשובה לגרוס באקדמיה האמריקנית לאמנויות ומכתבים. בשנת 1994 ערכה גלריית פורום, המייצגת כיום את אחוזת חיים גרוס, תערוכת זיכרון ובה סקירה של שישים שנה של יצירתו של גרוס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Susan Rand Brown Banner Correspondent, The monumental humanity of Chaim Gross, Wicked Local (באנגלית אמריקאית)
- ^ Lombardo, Josef Vincent, Chaim Gross: Sculptor, Dalton House, Inc., New York, 1949
- ^ "Chaim Gross Timeline"
- ^ Chaim Gross Main, web.archive.org, 2014-03-23
- ^ Olympedia – Chaim Gross, www.olympedia.org