חיל האוויר ה-18 של ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיל האוויר ה-18
Eighteenth Air Force - Emblem.png
פרטים
מדינה ארצות הברית
שיוך חיל האוויר של ארצות הברית
סוג חיל אוויר למשימות ניידות ותובלה
בסיס האם בסיס חיל האוויר סקוט, אילינוי
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1 באוקטובר 2003
פיקוד
יחידת אם פיקוד התובלה של חיל האוויר
פיקוד התובלה של ארצות הברית
דרגת המפקד מייג'ור גנרל
מפקד נוכחי סם בארט
מטוס בואינג C-17 גלובמאסטר III של כנף התובלה 437 מצניח משטחי מזון ומים כסיוע הומניטרי בעקבות רעידת האדמה בהאיטי (2010)
מטוס לוקהיד C-130 הרקולס מלהק תובלה 317 עומד להמריא מבסיס חיל האוויר בבגראם שבאפגניסטן, 2009
מטוס תדלוק מקדונל דאגלס KC-10 אקסטנדר של כנף ניידות אווירית 60 במהלך משימת תדלוק מטוסי F-14 טומקט באזור המפרץ הפרסי, 2005

חיל האוויר ה-18 של ארצות הבריתאנגלית: Eighteenth Air Force) הוא כוח אווירי המשתייך לפיקוד התובלה של חיל האוויר. משימתו של חיל האוויר ה-18 היא להעמיד כוח אווירי שיאפשר הובלת כוחות ותדלוק אווירי ותמיכה בפיקודים הקרביים המאוחדים דרך פיקוד התובלה של ארצות הברית. מפקדת החיל ממוקמת בבסיס חיל האוויר סקוט באילינוי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר ה-18 הוקם ב-28 במרץ 1951 במסגרת פיקוד האוויר הטקטי. משימתו הראשית הייתה הובלת כוחות ומיד לאחר הקמתו החל להוביל כוחות למלחמת קוריאה. חיל האוויר מילא משימות התרעה אווירית מוקדמת ותמך במשימות האמריקאיות באנטארקטיקה ("מבצעי קיפאון עמוק" (אנ')). בינואר 1958 פורק החיל וכל ציודו ואנשיו הוצבו מחדש בחיל האוויר ה-12 שעבר באותה עת לאחריות פיקוד האוויר הטקטי.

ב-2003 הוקם חיל האוויר ה-18 מחדש במטרה לתמוך בפעילות התובלה והתדלוק האווירי של ארצות הברית. הוא מילא תפקיד חשוב במלחמת עיראק, במלחמת אפגניסטן, בסיוע לכוחות נאט"ו באכיפת אזור אסור לטיסה בלוב וכן במאמצי סיוע הומניטריים שונים בהם בעקבות רעידת האדמה בהאיטי (2010), רעידת האדמה בקשמיר (2005) ורעידת האדמה והצונמי בסנדאי (2011).

ארגון ויחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיל האוויר ה-18 משרתים כ-39,000 חיילים בשירות סדיר והוא מפעיל כ-1,200 מטוסי תובלה ותדלוק. החיל מורכב ממרכז מבצעים, 11 כנפות ושני להקים. כמו כן חיל האוויר אחראי לכוח המשימה 294 של הפיקוד האסטרטגי של ארצות הברית, כוח משימה זה כולל מטוסי תדלוק בואינג KC-135 לתמיכה במפציצים אסטרטגיים נושאי נשק גרעיני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]