לדלג לתוכן

לוקהיד C-130 הרקולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
C-130 הרקולס
C-130 Hercules
הרקולס C-130H של חיל האוויר הישראלי
הרקולס C-130H של חיל האוויר הישראלי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס תובלה
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן לוקהיד מרטין
לוקהיד
טיסת בכורה 23 באוגוסט 1954
תקופת שירות 9 בדצמבר 1956 – הווה (68 שנים)
צוות 5 (2 טייסים, נווט, מהנדס טיסה ופקח העמסה)
נוסעים 92 נוסעים או 64 צנחנים או 74 פצועים ו־2 אנשי רפואה
יחידות שיוצרו מעל 2,300 (נכון לשנת 2009)
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית
חיל הנחתים האמריקני
חיל האוויר המלכותי
חיל האוויר הישראלי
משתמשים משניים ראו מפעילות
דגמים ראו דגמים
ממדים 
אורך 29.8 מטרים (הנתונים מתייחסים לדגם H)
גובה 11.66 מטרים
מוטת כנפיים 40.41 מטרים
שטח כנפיים 162.1 מ"ר
משקל ריק 34.4 טון
משקל מטען מרבי 33.3 טון
משקל המראה מרבי 70.3 טון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות מרבית 592 קמ"ש בגובה 20,000 רגל
טווח טיסה מרבי 3,800 ק"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
ארבעה מנועי טורבו־פרופ, מתוצרת אליסון או רולס־רויס, בעלי הספק של כ־4,508 כוחות סוס כל אחד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים

C-130 הרקולס הוא מטוס תובלה בינוני, מתוצרת חברת לוקהיד האמריקנית. ההרקולס נחשב לאחד ממטוסי התובלה המוצלחים ביותר בהיסטוריה: אמינותו ויכולותיו של המטוס הביאו לתפוצה רחבה של המטוס, אשר נמכר ליותר מ־60 מדינות, בהן ארצות הברית וישראל, והוא עדיין נמצא בייצור שוטף, מזה למעלה מ־60 שנה.

היסטוריה ופיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1951 פרסם חיל האוויר האמריקני מכרז לפיתוח מטוס תובלה חדש שיחליף את ה־C-119 המיושן. חברת לוקהיד זכתה במכרז, וקיבלה מחיל האוויר הזמנה של 100 מטוסים. המטוס טס לראשונה בשנת 1954, והמטוס המבצעי הראשון נמסר לחיל האוויר האמריקני בדצמבר 1956, והפך עד מהרה למטוס התובלה העיקרי של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

ההרקולס תוכנן במיוחד לביצוע המראות ונחיתות ממסלולים קצרים ומשובשים (בין השאר על ידי רקטות האצה מיוחדות המורכבות בצדדיו - JATO), הצנחת כוחות ומטענים והנחתת ציוד מגובה נמוך. עם השנים פותחו מעל 100 דגמים שונים של המטוס, למגוון רחב של מטרות: תובלה צבאית, תובלה אזרחית, תובלת נוסעים, חילוץ (ראו מערכת פולטון להנצלת קרקע־אוויר), תדלוק, ספינת תותחים לתקיפה, ביון ולוחמה אלקטרונית, כיבוי שריפות, מחקר, משימות מיוחדות ועוד. בחיל האוויר הישראלי מופעלים שני דגמים - תובלה ותדלוק - אשר שופרו והושבחו לאורך השנים והותקנו בהם בין היתר מיגון לתא הטייס כנגד כדורים ורסיסים, ובחלק מהמטוסים גם מערכת ראיית לילה FLIR המותקנת בחרטום.

הדגם החדש ביותר של המטוס הוא ה־C-130J סופר הרקולס שבשירות משנת 1999. עד היום יוצרו מעל 2,500 מטוסים מהדגמים השונים, עבור יותר מ־60 מדינות. יצורו של דגם ה־J החדש עדיין נמשך, והפך את ההרקולס למטוס הוותיק ביותר שעדיין נמצא בייצור. ההרקולס, לדגמיו השונים, מיוצר ברציפות זה למעלה מ־60 שנה, ועדיין נמצא בשירות בצבאות רבים, כולל בכוחות המזוינים של ארצות הברית, עבורם תוכנן המטוס. ההרקולס נחשב למטוס אמין ועמיד במיוחד.

דגמים וגרסאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להרקולס דגמים אזרחיים וצבאיים. דגמים צבאיים עיקריים:

לוקהיד AC-130

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לוקהיד AC-130

Lockheed AC-130 Spectre הוא מטוס תקיפה, מטוס מטען ומטוס מסוג "ספינת תותחים" שמיוצר על ידי לוקהיד מרטין ובואינג לחיל האוויר של ארצות הברית. המטוס מבוסס על ה־C-130 הרקולס.

לוקהיד מרטין C-130J סופר הרקולס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לוקהיד מרטין C-130J סופר הרקולס

לוקהיד מרטין C-130J סופר הרקולס הוא מטוס תובלה צבאי בינוני, ולמעשה עדכון מקיף של המטוס C-130 הרקולס וכולל מנועים חדשים, סיפון טיסה חדש, ומערכות מתקדמות אחרות. הוא מטוס תובלה צבאי בינוני, בעל ארבעה מנועי טורבו־פרופ, מתוצרת חברת לוקהיד מרטין האמריקאית. חיל האוויר הישראלי הזמין שישה מטוסים מהדגם הארוך, C-130J-30‏,[1]שמו של הדגם הישראלי הוא IC-130J-30 ושמו העברי "שמשון" (על שם שמשון הגיבור). ב־26 ביוני 2013 לוקהיד מרטין מסרה למדינת ישראל את מטוס ה"שמשון" הראשון,[2] המטוס המשיך בהתאמת מערכות ישראליות ובבדיקות טיסה והגיע לישראל ב־9 באפריל 2014, לטייסת 103 בבסיס נבטים.[3][4]

שירות מבצעי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס הרקולס במשימת מודיעין, הופל לראשונה בספטמבר 1958, מעל ארמניה (אז חלק מברית המועצות), על ידי מטוסי מיג־17 סובייטיים. כל 17 אנשי צוותו נהרגו.

במלחמת וייטנאם ההרקולס שירת כמטוס התובלה העיקרי של הצבא האמריקני, ובין השנים 1965–1972 אבדו בקרב כ־50 מטוסים. ההרקולס התמחה בהצנחת מטענים חיוניים לכוחות הלוחמים, מגובה נמוך מאוד, כ־5 מטרים מעל פני הקרקע - משימה שמרכיב הסיכון בה גבוה מאוד. דגם התקיפה של המטוס, AC-130 לחם לראשונה בספטמבר 1967, וסיפק כוח אש חזק במיוחד, בהתאם לדרישות הצבא האמריקני. במהלך המלחמה, המטוס שירת גם כמפציץ, במטרה "לטהר" שטחים מיוערים.

ההרקולס בשירות חיל האוויר הישראלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס C-130 הרקולס "קרנף" של חיל האוויר הישראלי
מטוס C-130H הרקולס "קרנף" של חיל האוויר הישראלי
מטוס C-130E הרקולס "קרנף" של חיל האוויר הישראלי

בחיל האוויר הישראלי המטוס מכונה קרנף. בחיל משרתים מטוסים מדגם H (שני מטוסים ראשונים הגיעו בשנת 1971), מדגם E (תריסר מטוסים ראשונים הגיעו במהלך מלחמת יום הכיפורים), ומדגם KC לתדלוק (הגיעו בשנת 1976).

אחד משימושיו של המטוס בשירות צה"ל הוא הצנחת לוחמים ואספקה מוצנחת. חיילי צה"ל העוברים קורס צניחה צונחים ממטוס זה.

החיל מפעיל שתי טייסות הרקולס: טייסת הפילים, וטייסת הציפור הצהובה ובנוסף אליהם את יחידת ההעמסה, שבסיסן בנבטים.

בטיסה ממוצעת נמצאים על המטוס, מלבד הטייסים והמכונן, גם נווט ופקח העמסה אחד או יותר. מגבלת ההטסה הנוכחית במטוסי ההרקולס בחיל האוויר עומדת על כ־90 נוסעים מלבד אנשי הצוות.

ב־25 בנובמבר 1975 במסגרת תרגיל מבצעי של צה"ל, התרסק מטוס הרקולס על הר ג'בל הילאל שבסיני. כל תשעת אנשי הצוות ו־11 הלוחמים שהיו על סיפונו נספו בתאונה, שהגורם לה היה ככל הנראה סערה ותנאי ראות קשים ששררו במקום.[5]

המטוסים לקחו חלק גם במבצע אנטבה ביולי 1976, במהלכו טסו בטיסה ישירה ארבעה מטוסים מישראל לאנטבה שבאוגנדה (מרחק של כ־4,000 ק"מ), והנחיתו בשדה התעופה של אנטבה את יחידת סיירת מטכ"ל וכוחות חי"ר, שחילצו בפעולת קומנדו נוסעים של טיסת אייר־פרנס שנחטפה. בדרכם חזרה לישראל, המטוסים תידלקו בנמל התעופה בעיר ניירובי שבקניה.

מאוחר יותר השתתפו ההרקולסים במבצעים להעלאת יהודי אתיופיה וצפון אפריקה לישראל בשנות השמונים והתשעים של המאה ה־20.

ב־2015 החל צה"ל, בשיתוף התעשייה האווירית לישראל, בהשבחת מטוסי ה"קרנף" לדגם משופר: C-130HI המכונה גם "קרנף אוויוני". ההשבחה כוללת קוקפיט (תא טייס) חדש, שדרוג המנועים, הוספת מערכות שליטה ובקרה מתקדמות, הוספת תצוגת קסדה עילית, שדרוג המערכות בעלות היכולות המיוחדות והחלפת מערכות נוספות, ביניהן מערכת הניווט והטייס האוטומטי.[6]

שימושים אזרחיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס C-130 הרקולס במהלך גיחת כיבוי
ערך מורחב – מערכת מודולרית מוטסת לכיבוי שריפות

בבטנו של מטוס ה־C-130 הרקולס ניתן להטעין את המערכת מודולרית מוטסת לכיבוי שריפות. מערכת זו מתפקדת כיחידה עצמאית המשמשת לכבאות אווירית. המערכת מאפשרת כיבוי שריפות מן האוויר, תכונה החשובה למשל בשרפות יער, שלעיתים קרובות אין גישה אליהן מן הקרקע.

המערכת מורכבת מחמישה מכלי לחץ בעלי קיבולת כוללת של 10,000 ליטר מעכב בעירה נוזלי ובנוסף אוויר דחוס לפליטת הנוזל בלחץ. משקל המערכת כ־5 טון. המערכת ניתנת להטענה על מטוס ההרקולס על ידי צוות מיומן תוך זמן של בין ארבע לשש שעות.[7]

קיימת גרסה האזרחית של הדגם הצבאי המקורי -L-100

מפת מפעילי ההרקולס
  מפעילות נוכחיות
  מפעילות לשעבר

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ U.S. Defense Security Cooperation Agency.
  2. ^ Israel Receives First C-130J Super Hercules: ‘Shimshon’,Lockheed Martin, June 2013
  3. ^ חותם על השמשון הראשון, באתר חיל האוויר הישראלי.
  4. ^ גילי כהן, ישראל קיבלה את מטוס ה"סופר הרקולס" הראשון, באתר הארץ, 28 ביוני 2013.
  5. ^ ערן בלכר ואלעזר בן־לולו, בגלל התאונה ההיא, באתר חיל האוויר הישראלי, 28.12.2005
  6. ^ כרמל ליבמן, מטוס חדש וכחול לבן בחיל האוויר. קבלו הצצה, באתר צה"ל, 2 במאי 2018.
  7. ^ ראיון (באנגלית) על מערכת ה־MAFFS,‏Colonel Bryan Allen, 146th airlift wing, California air national guard אתר משרד ההגנה של ארצות הברית