חלון תקרה

חלון תקרה
	האולם הראשי של המוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות של בלגיה
מידע כללי
מבנים עיקריים	הפנתאון ברומא

חלון תקרה המוכר גם בשם סקיילייט (באנגלית: Skylight) ומכונה לפעמים גם חלון גג הוא מבנה או חלון המאפשרים מעבר אור, ועשוי בדרך כלל מזכוכית שקופה או שקופה למחצה,^[1] המהווה את כל חלל הגג של בניין או חלק ממנו לצורכי תאורת יום ואוורור.^[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלונות תקרה פתוחים שימשו באדריכלות הרומית העתיקה, דוגמת האוקולוס של הפנתיאון. חלונות גג 'סגורים' מזוגגים היו בשימוש מאז שהמהפכה התעשייתית התקדמה בייצור זכוכית באופן תעשייתי. מאז אמצע המאה ה-20 ייצור המוני הביא את צוהר הגג לשימושים והקשרים רבים. חיסכון באנרגיה גרם למוטיבציה חדשה, חדשנות עיצובית, אפשרויות שידור ומערכות דירוג יעילות עבור חלונות גג.

לפני המהפכה התעשייתית, היו אלו ספרד וצרפת שהחזיקו כנראה בטכנולוגיה המובילה בזכוכית אדריכלית (אנ'). אחת הצורות המוקדמות ביותר של חלון תקרה מזוגג ניתן לראות בקתדרלת בורגוס בקפלת השוטר. ניתן לראות צורה מוקדמת אחרת של חלון תקרה מזוגג בארמון ורסאי בגלריית באטיילס (אנ'), שנוספה לארמון הקיים על ידי לואי פיליפ בשנת 1830. צורה נוספת המציגה טכנולוגיית סקיילייט מוקדמת היא Halle aux blés בפריז שנבנתה בשנים 1763–1767. צורה זו של תאורה עיליה טבעית אפשרה הארה בעוד קישוטים ועיטורים יכולחם לכסות את כל הקירות הפנימיים, וזו גם האפשרות שהכי פחות יכול להיחסם על ידי מבנים אחרים בסביבה. משמעות הדבר היא שסקיילייט כפי שאנו מכירים אותה, בצורות רבות כיום, הייתה כנראה חלוצית בצרפת בתחילת המאה ה-18 או סוף המאה ה-17. על פי זכוכית אדריכלית, חלונות הגג הפונקציונליים המוקדמים ביותר נוצרו על ידי יציקת זכוכית, זכוכית כתר (חלון), גיליון ניפוח גלילי ויריעת גליל מצוירת במכונה, או תהליך Fourcault.^[3]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי סקיילייט כוללים חלונות גג, חלונות גג ליחידה, התקני תאורת יום צינוריים (TDDs), זיגוג משופע וצוהר מותאמים אישית. השימושים כוללים:

אלמנטי תאורת יום המאפשרים אור שמש ישיר ו/או עקיף, באמצעות תאורה עליונה.
מתן חיבור ויזואלי לסביבה החיצונית לדיירי הפנים.
בניין בר קיימא - חימום שמש פסיבי, ועם יחידות הפעלה; אוורור לקירור פסיבי וחילופי אוויר צח.