ייצור זכוכית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צנצנת מיונז סובייטית

ייצור הזכוכית הוא תהליך שבמהלכו מופקים מוצרי זכוכית או רכיבי זכוכית. תהליך יצור הזכוכית מתבצע בשתי שיטות עיקריות - שיטת הזכוכית הצפה המייצרת משטחי זכוכית, וניפוח זכוכית המייצר בקבוקים ומכלים אחרים.

תהליך הזכוכית הצפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במשטחי זכוכית בתחנת הרכבת קריסטל פאלאס, לונדון

זכוכית צפה היא משטח של זכוכית, אשר יוצרה באמצעות הצפת הזכוכית המותכת על מצע של מתכת מותכת. לרוב המתכת המשמשת בתהליך זה היא בדיל, אך בעבר השתמשו גם בסגסוגות בעלות נקודת התכה נמוכה ועופרת. שיטה זו מעניקה למשטח עובי אחיד ופני שטח מאוד חלקים. החלונות המודרניים עשויים ממשטחי זכוכית.

ייצור מיכלי זכוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צנצנת "קילנר צרפתית" מודרנית

באופן נרחב, מפעלים מודרניים של מכלי זכוכית מורכבים משלושה חלקים עיקריים: בית האצווה, הקצה החם והקצה הקר. בית האצווה אחראי על חומרי הגלם; הקצה החם אחראי על הייצור עצמו והקצה הקר מטפל בבדיקת המוצר ואריזתו.

בית אצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ייצור הזכוכית מתחיל בבית האצווה. בית האצווה משמש לאחסון של חומרי הגלם בממגורות גדולות. על פי רוב מאוחסנים בו חומרי גלם אשר מספיקים למשך יום עבודה אחד עד חמישה ימי עבודה. הפעולה של בית האצווה יכולה להיות ידנית או אוטומטית. בבית האצווה מתבצעות מספר פעולות אשר נועדו להכין את המרכיבים של הזכוכית לקראת הייצור. הן כוללות מדידה, הרכבה, ערבוב והובלה לתנור.

הקצה החם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקצה החם של תהליך ייצור הזכוכית הוא המקום שבו הזכוכית המותכת מעובדת למוצרי זכוכית. בקצה החם חומרי הגלם נכנסים לתנור, כדי שיהיה ניתן להפיק מהם את מוצרי הזכוכית.

תנור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרי הגלם של הזכוכית בתוך התנור

חומרי הגלם מוזנים לתנור בקצב איטי ומבוקר על ידי מערכת עיבוד האצווה. התנור המשמש לייצור הזכוכית פועל על גז טבעי או דלק, בטמפרטורות של 1,575°C. הטמפרטורה המרבית תלויה באיכות החומרים שמהם מורכב הכבשן והרכב הזכוכית. בדרך כלל, גודל התנור מסווג לפי יכולות ייצור טונות מטריות ליום (metric tons per day - MTPD).

תהליך גיבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שתי שיטות עיקריות לייצור מכלי זכוכית: שיטת הניפוח והניפוח, המשמשת למכלים עם צוואר צר בלבד ושיטת הלחיצה והניפוח, אשר משמשת לייצור צנצנות ומכלים בעלי צוואר צר.

יצירה של מכלי זכוכית

מכונות העיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונות העיצוב אוחזות ומזיזות את החלקים היוצרים את המכל. המכונה מורכבת מ -19 מנגנונים בסיסיים המשמשים ליצירת בקבוק. על פי רוב היא מופעלת באמצעות אוויר דחוס (לחץ גבוה - 3.2 בר ולחץ נמוך - 2.8 בר). המנגנונים של מכונת העיצוב מתוזמנים בצורה אלקטרונית, באופן שיוצר תיאום בין התנועות של כל המנגנונים במכונה.

טיפול פנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תהליך העיצוב, חלק מהמכלים - במיוחד אלה המיועדים למשקאות אלכוהוליים - עוברים טיפול לשיפור העמידות הכימית של החלק הפנימי של המכל. תהליך זה מכונה טיפול פנימי או דילקליזציה. תהליך זה מתבצע בדרך כלל באמצעות הזרקה של תערובת גז המכילה גופרית או פלואור בטמפרטורות גבוהות לתוך בקבוקים. הגז מועבר למיכל באמצעות האוויר המשמש בתהליך העיצוב, או באמצעות זרבובית, אשר מפנה זרם של גז אל פיית הבקבוק לאחר עיצובו.

חישול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שהזכוכית מתקררת, היא מתכווצת ומתמצקת. הלחצים הנוצרים במהלך תהליכי ההתכווצות וההתמצקות עלולים להחליש את הזכוכית כאשר הקירור אינו אחיד. החישול נועד לקרר את הזכוכית בצורה אחידה כדי למנוע את ההחלשות שלה. תנור החישול מחמם את המכולה לכ 580°C ואז מקרר אותה במשך 20 - 60 דקות, בהתאם לעובי הזכוכית.

הקצה הקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוקי זכוכית (לפרוסות מלפפון) על משטחי משלוח

התפקיד של הקצה הקר של ייצור מכלי זכוכית הוא להשלים את המשימות האחרונות בתהליך הייצור: לרסס את המכלים בציפוי פוליאתילן ששומר על עמידותם, לוודא שאין פגמים במכלים, לתייג את המכלים ולארוז אותם לקראת המשלוח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ייצור זכוכית בוויקישיתוף