חלונות ארדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלונות ארדון
חלונות ארדון - 1.jpg
אמן מרדכי ארדון
תאריך יצירה 1984
טכניקה וחומרים חלונות ויטראז'
ממדים בס"מ 650 אורך × 1700 רוחב
מיקום הספרייה הלאומית
מרדכי ארדון במהלך יצירת החלונות
שבילי הגויים
החלון המרכזי
החלון הימני

יצירתו של מרדכי ארדון 'חזון ישעיהו', המוכרת יותר כ'חלונות ארדון', היא יצירה מונומנטלית הכוללת חלונות זכוכית צבעוניים (ויטראז') אדירי ממדים (17X6.5 מטר), המעטרים את קיר המבואה בספרייה הלאומית בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים. החלונות עשויים להיחשב כשיא יצירתו של האמן[דרוש מקור]. ארדון החל בהכנה לביצועה לקראת סוף 1980, והעבודה נמשכה ארבע שנים. ביצוע העבודה, בפיקוחו של האמן, נעשה ב"אטלייה סימון" בריימס (Reims) שבצרפת, על ידי שארל מארק בין השנים 1982-84. המפעל התאפשר גם הודות לתרומתם ולמאמציהם של אפרים וצפירה אילין.

תוכן היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארדון בחר כנושא ליצירתו בחזון אחרית הימים של ישעיהו, ב', ב'-ד':

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם... וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'"

ארדון סבר שחזון הנביא, המתקומם נגד אכזריותן של המלחמות ושואף לשלום אוניברסלי, הולם גם את ימינו אנו, שכן המלחמות לא נעלמו מן העולם. חזון אחוות-העמים של ישעיהו, המנבא את תום עידן המלחמות והרדיפות, הלם את ערכי ההומניזם בהם דגל ארדון מנעוריו, ושהיו בעיניו "סם-הנגד הטוב ביותר כנגד המיליטריזם והשוביניזם"[1].

הוויטראז' מחולק לשלושה חלקים (טריפטיך), משמאל לימין, שכל אחד מהם מוקדש לתיאור חלק אחר מנבואת ישעיהו:

החלון השמאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלון הראשון, השמאלי, עוסק בכוח המשיכה האוניברסלי של ירושלים, ומתייחס לפסוק : "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ספר ישעיהו, פרק ב', פסוק ג').

ארדון לא צייר את העמים העולים לירושלים, אלא סדרת שבילים שעל כל אחד מהם רשום הפסוק: "לכו ונעלה אל הר ה'..." בלשונו של אחד העמים ובאותיות שונות: לטיניות, יווניות, ערביות ועוד. השבילים מסמלים את הדרכים המוארות בהן עתידים עמים רבים להעפיל לירושלים שתהפוך לעיר השלום האוניברסלי.

מעל השבילים פרושים שמיים אוטופיים הצבועים בגווני סגול וכחול עמוקים ומרהיבים, המלאים בגרמי שמים האמורים ללוות את העולים להר-האלוהים.

החלון המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלון המרכזי הופך דרמטי הרבה יותר. השמיים הסגולים-כחולים שמשמאל מתחלפים בשמים אדומים כדם, מהם מהדהדת ביקורתו של ישעיהו: "ידיכם דמים מלאו" (ישעיהו, א', ט"ו). כמעין הפוגה למתח של השמיים ספוגי הדם, מרחף בלבם הפסוק: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", עליו נשען אחד מהמוטיבים רבי ההבעה של ארדון "אילן הספירות" הקבלי בגוון כחול, ולצדו סמלים נוספים.

אל ציורי הספירות השונים התוודע ארדון ב-1949, כשהופיע הספר "משנת הזוהר" בתרגומו של ישעיה תשבי שכלל ציורים גרפיים. הייצוג הגרפי של הספירות הפתיע והלהיב את דמיונו של ארדון והיה בעיניו ציורי ורב-דמיון. נראה, ששיקוליו של ארדון בבחירת הסמלים היו אסתטיים בעיקרם[1]. יחד עם זאת, הצבת סימבול עשר הספירות הקבלי בלב היצירה בא מאחר שרעיון תורת הקבלה הוא הבאת העולם לתיקון והשלמה הרמונית, כפי שעולה מרוח נבואות אחרית הימים של הנביא ישעיה המוצגות בכל רוחב היצירה.

מתחת לשמים האדומים מופיעה ירושלים, שהחומה שלה היא בעצם מגילת קלף. ארדון העתיק בדייקנות את מגילת ישעיהו שנתגלתה במערות קומראן ויצר לה צורה של חומה. על חומה זו אמר האמן: "חומת ירושלים כאן, או נבואה הנצחית כחומה? זו מטמורפוזה של שתיהן, של אות ואבן. כאן חזון השלום ועיר השלום מתקוממים נגד פלגי הדם שמעליהם..."[2]

החלון הימני[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלון הימני והאחרון מייצג את התגשמות הנבואה: בשני השלישים העליונים שמיים זוהרים בצבעי כחול ירוק וסגול ועליהם אתי חפירה לבנים שנוצרו על-פי הנבואה, מן החרבות. השליש התחתון של החלון צבוע בצבעים "ארציים' ועליו שברים, לא שברי חרבות, אלא שברי כלי המלחמה המודרניים, פגזי תותחים, חלקי טנקים ומטוסים, שננטשו בעידן השלום.

הקומפוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לשים לב לקומפוזיציה ושילובי הצבעים של היצירה בכללותה, כפי שהיטיב להסביר זאת ארדון עצמו:

"הקומפוזיציה של הוויטראי כולה הד והד חוזר... קול ובת-קול, הן בצבע והן בצורה...היא חיה על ניגודים והשלמות.. גון רודף גון וצורה רודפת צורה.. מתנגשים או משלימים – קומפלימנט או קונטראסט... הלובן שבדרכים העקלקלות משמאל מוצא הד בלובן של האתים בצד ימין... גוני שמים באולטראמארין וסוגל עולים ומתחדשים בכחול של שלווה וביטחה שמעל לשברי כלי הזין... והאדום, האדום האכזרי שבאמצע, טובע בחלודה, באדום-חום של התותח על כדוריו ופגזיו.. הד וחזרה גם בצורה: הקשתות של הצורות העקלקלות שבדרכים משמאל פורצות שוב בשברי כלי הזין שמתחת לאתים מימין. ניגודים והשלמות בכל... קונטראסטים בצבע, בצורות, באור וצל, בגדול וקטן, בקר וחם... כעין קומפוזיציה מוזיקלית לפנינו... קול חצוצרה ושופר מלחמה באדום מזה, וקול מנחם בכחול מזה. קול המקל ומשקיט את צערו של האדם, את קינת האדם והאדמה."

מרדכי ארדון, "מרדכי ארדון על יצירתו", בתוך חלונות ארדון. ירושלים.[3]

ההקדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי ארדון צייר את הוויטראז' אחרי שנפטרה אשתו מרים, ב-1981. מלאכת ציור הוויטראז' עזרה לו להתאושש, ובפינתו השמאלית התחתונה, ניתן לראות את נר הנשמה שהוא צייר לזכרה של אשתו, מרים ארדון.[4]

בול החלונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 הנפיק השירות הבולאי זוג בולים וגליונית זיכרון לרגל תערוכת הבולים העולמית בלונדון עם קטעים מהיצירה.[5]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ארטורו שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, 2003, ירושלים, בהוצאת מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות. עמ' 12.
  2. ^ ארדון, מרדכי "מרדכי ארדון על יצירתו", בתוך חלונות ארדון. ירושלים. ללא ציון עמודים.
  3. ^ מופיע גם אצל שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, עמ' 13
  4. ^ שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, עמ' 11
  5. ^ חלונות ארדון גליונית זיכרון, קטלוג בולים, התאחדות בולאי ישראל