לדלג לתוכן

חנן דה לנגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חנן דה-לנגה)
חנן דה לנגה
לידה 1955 (בן 69 בערך)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה עיצוב
פרסים והוקרה
  • Ministry of Education, Culture and Sport
  • מגזין דומוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
delangedesign.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנן דה לנגה (נולד ב-1955) הוא אמן, מעצב ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.

דה לנגה נולד בחיפה. בשנים 1979–1980 שהה בארצות הברית ובאירופה. עם שובו לישראל למד במחלקה לעיצוב תעשייתי ב-"בצלאל", ועבד כמתפעל במה בתיאטרון חיפה וכמעצב ומפתח מוצרים.

בשנת 1985 סיים בהצטיינות את לימודיו ועבר לקיוטו, יפן, שם עבד עם האדריכל ריאוסוקה סוזוקי. בשנת 1986 חזר לישראל והקים סטודיו עצמאי לעיצוב ואדריכלות בשם "סטודיו דה לנגה". בשנת 2000 הצטרפה לסטודיו כשותפה האדריכלית ובת זוגו, טל דה לנגה.

משנת 1987 הוא מלמד במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. בשנים 1992–1995 כיהן כראש המחלקה ובשנים 2006–2007 כיהן כראש התכנית לתואר השני. בשנת 2003 מונה לפרופסור חבר ובשנת 2008 לפרופסור מן המניין. מתגורר בתל אביב עם זוגתו, האדריכלית טל דה לנגה, ולהם שלושה ילדים.

עבודותיו המוקדמות של דה לנגה הושפעו מהעיצוב הלא פונקציונלי של קבוצת ממפיס (אנ'). החל מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 הוא יוצר יצירות הבוחנות את הקשר שבין פונקציונליות לחומר. לאורך השנים עבודתו מתפרסת על מגוון תחומים כגון ארכיטקטורה, עיצוב תעשייתי, עיצוב מוזיאונים, ציור ופיסול. "אני מאוד 'שלוליתי' באופן העבודה שלי, שטחי ורחב", אמר על עצמו בראיון, "אני עובד בארכיטקטורה, בעיצוב פטנטים, במוזיאונים, אני מצייר ומפסל. מעניינת אותי השלולית הגדולה שבה אני שוחה".[1]

יצירתו מתחלקת בין פרויקטים עצמאים לבין עבודה עבור לקוחות במסגרת "סטודיו דה לנגה". לצד עיצוב חללים פרטיים וחללים מסחריים (בהם חנויות golf & co ופולגת), מתמחה הסטודיו בעיצוב תערוכות מוזיאליות, גני מדע ומרכזי מבקרים.

בין עבודות הסטודיו נכלל עיצוב פארק המדע בניצנה, עיצוב גן המדע על שם קלור במכון ויצמן, התערוכה "קדושה ויופי" לרגל 40 שנה למוזיאון ישראל, תצוגות הקבע של אמנות ישראלית ואמנות מודרנית במוזיאון ישראל, עיצוב תערוכת הקבע בביתן היהודי באושוויץ,[2] עיצוב הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל ועיצוב הרטרוספקטיבה של יאיוי קוסמה במוזיאון תל אביב.

בנוסף שימש דה לנגה יועץ למנכ"ל מוזיאון ישראל בתהליך החידוש שעבר המוזיאון בשנת 2005 והיה אחראי על צוות העיצוב של האגף לאמנות ותרבות יהודית.[3]

הפרויקטים העצמאים אותם מפתח דה לנגה נעים בין עיצוב מוצרים, הצגה בתערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד.

תערוכות היחיד הבולטות שלו בשני העשורים האחרונים הן "טימבוקטו", "אקס ליבריס" ו-"כבר שחורים העצים, עוד כחולים השמים". "טימבוקטו" הוצגה בשנת 2010 בגלריה "פרדיגמה" בתל אביב. בתערוכה התכתב דה לנגה עם הספר "טימבוקוטו" של פול אוסטר על ידי הצבת פרטי ריהוט שעיצב לצד רישומים, ציורים ועבודות וידאו שיצר בזמן מסעותיו בפריז לונדון ואלסקה.

"אקס ליבריס" הוצגה בשנת 2011 לצד תערוכת יחיד של המעצב יעקב קאופמן כחלק מחנוכת גלריות העיצוב והאדריכלות באגף החדש של מוזיאון תל אביב. דה לנגה הציג בה ספרייה ריקה המורכבת משני מבנים מעגליים, מדפיה הונחו בזווית, והיא יכלה להכיל 20 אלף ספרים. העבודה העלתה שאלות על האופן ונוחות הנחת הספר על המדף ועל נוכחות המבקר/המשתמש במרחב הספרייה.[1]

מוטיב הספרייה חוזר רבות בעבודתו של דה לנגה לאורך השנים. דוגמאות לכך ניתן לראות בתערוכה שהציג ב-1990 בגלריה עמי שטייניץ, בה הציב שבע עמדות עבודה שיצר. בתערוכה שהציג ב-"גלריה פריסקופ" בשנת 19998 הציב 15 כונניות ספרים שיצר בקומפוזיציות שונות לפי אותו בסיס חומרי, ובמוזיאון חיפה לאמנות בשנת 2000 הציב שתי הצעות למדפי ספרים ניסיוניים ושרפרפים לצדם. קטלוג התערוכה, "אקס ליבריס: ספריות וספרים" שכתב יחד עם מאיה ויניצקי, אוצרת התערוכה, דן בעיסוק שלו בספרים וספריות לאורך הקריירה שלו.[4]

התערוכה "כבר שחורים העצים, עוד כחולים השמים" הוצגה בשנת 2015 ב"גלריה נגא". בתערוכה הציב דה לנגה ברחבי החלל פסלים שפיסל מחפצים שאסף לאורך השנים. לצדן תלה על הקירות עבודות שיצר בצבעי שמן על וילונות איטום ישנים שאסף מכיתות בבצלאל.[5] התערוכה מתכתבת עם יצירותיו של מרסל דושאן ומבטאת את תפיסתו הדאדאיסטית של דה לנגה.

בספטמבר 2022 הציג בגלריה B.Y5 בתל אביב תערוכת יחיד בשם ״הִיסְטוֹרְיָא2 – חנן דה לנגה״, אותה אצרה מירב רהט. התערוכה כוללת יצירות מתוך תערוכות נבחרות שדה לנגה הציג בעבר בגלריות ובמוזיאונים, וגם עבודות חדשות.

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2015 - "כבר שחורים העצים, עוד כחולים השמים", "גלריה נגא", תל אביב, אוצרת: נעמי גוטליב.
  • 2012 - "אקס ליבריס", "מוזיאון תל אביב לאמנות", תל אביב, אוצרת: מאיה ויניצקי.
  • 2010 - "טימבוקטו", "גלריה פרדיגמה", תל אביב, אוצרת: ענת בנבנישתי.
  • 2008 - "שביר", "גלריה נובליס לאמנות מובחרת", טורינו, איטליה.
  • 2006 - "un.cover.light", "גלריה פריסקופ", תל אביב, אוצרת: שרי פארן.
  • 2005 - "Designmai", "פסטיבל ברלין לעיצוב", גרמניה.
  • 2005 - "מיצב מצב", מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: דניאלה טלמור.
  • 2002 - "Ozone", "Mobile Sessile", טוקיו, יפן, אוצרת: נירית נלסון.
  • 2000- "מיצב עיצוב", "מוזיאון חיפה לאמנות", אוצרת: דניאלה טלמור.
  • 1998 - "עבודות חדשות", "גלריה פריסקופ", תל אביב, אוצרת: שרי פארן.
  • 1994 - "עיצוב אוטוביוגרפי", "מוזיאון תל אביב לאמנות", אוצרת: מאירה יגיד חיימוביץ'.
  • 1990 - "עבודות מכתבות", "גלריה עמי שטייניץ", תל אביב, אוצר: עמי שטייניץ.
  • 2022 - ״הִיסְטוֹרְיָא2 – חנן דה לנגה״, גלריה B.Y5 תל אביב, אוצרת מירב רהט

תערוכות קבוצתיות עיקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2018 - "חמסה, חמסה, חמסה", המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים, אוצרים: ד"ר שירת מרים שמיר ועידו נוי.
  • 2013 - "Fresh Paint Design", תל אביב.
  • 2012 - "Log In Log Out", בית הגפן, חיפה, אוצרים: יעלה חזות, פריד אבו שקרה.
  • 2011 -2011 - "פריסקופקטיבה", סדנאות האומנים, תל אביב.
  • 2011 - "ישן חדש", מוזיאון העיצוב חולון, חולון.
  • 2011 - "Promisedesign", מילאנו - איטליה, פריז - צרפת.
  • 2011 - "IFDA Asahikawa", “International Furniture Design", טוקיו, אסהיקווה, יפן.
  • 2009 - "(Denayaday (movables", גלריה פרדיגמה, תל אביב, אוצרת: ענת בנבנישתי.
  • 2007 - "מעצבי החלומות", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: אלכס ורד.
  • 2007 - 2006 - "New design from Israel", מוזיאון לעיצוב ע"ש קופר יואיט, ניו-יורק, ארצות הברית, אוצרים: אלן לופטון ועזרי טרזי.
  • 2005 - "זהב שחוט: תכשיט ישראלי 3", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, אוצרת: דגנית שטרן-שוקן.
  • 2004 - "Old New –Still Frame", מוזיאון חיפה לאומנות, חיפה, אוצרת: דניאלה טלמור.
  • 2003 - "אובייקט ישראלי, עניין של זמן", בית האמנים בירושלים, ירושלים, אוצרת: צופיה דקל.
  • 2002 - "תכשיט ישראלי", תערוכת תכשיטים קבוצתית, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, אוצרת: ורד קמינסקי.
  • 2002 - Domains Contemporary Israeli Design, Tokyo, Nagoya, Shanghai" Designers Block", טוקיו, יפן, אוצרת: נירית נלסון.
  • 1999 - "70 מעצבים במחווה לאיזיקה גאון", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: נירית נלסון.
  • 1995 - "Section" ,"Mobile Design Exhibition - the Forum of Museum", פריז, צרפת, אוצרים: עדה נעמני וחנן דה לנגה.
  • 1995 - "Moderate Physical Pressure", גלריה עמי שטייניץ, תל אביב, אוצר: עמי שטייניץ.
  • 1991 - "הנעדר הנוכח, הכיסא הריק באמנות הישראלית", הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, אוצר: פרופ' מוטי עומר.
  • 2011 - פרס "אות העיצוב" של מגזין דומוס וגופים תכנוניים ואקדמיים שונים. בשיתוף "קרן ע"ש דורית הראל" לתכנון תערוכות ומוזיאונים עבור חידוש "מוזיאון ישראל".
  • 2010 - מקום ראשון בתחרות לעיצוב והקמת תערוכת קבע בביתן היהודי באושוויץ, פולין.
  • 2008 - מקום ראשון בקטגוריה "סביבה ונוף" לשנת 2008 מטעם מגזין "בנין דיור" בתחרות "אדריכל נבחר 2008".
  • 2004 - תחרות בינלאומית לתכנון פארק חירייה בשיתוף משרד אדריכלי נוף דן צור ושות - מקום שני.
  • 2003 - מרכז מבקרים "חוות חפציבה", חברת החשמל - מקום ראשון.
  • 2003 - תחרות תכנון אגף חדש ל"מוזיאון תל אביב לאומנות" - ציון לשבח.
  • 2000 - תחרות תכנון "גן מדע סולארי בניצנה" - מקום ראשון.
  • 2000 - תחרות תכנון "ארבורטום אילנות", קרן קיימת לישראל - מקום ראשון.
  • 1993 - “International Furniture Design”, אסהיקאווה, יפן - ציון לשבח.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנן דה לנגה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]