המוזיאון לאמנות האסלאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוזיאון ל. א. מאיר לאמנות האסלאם
Islam art museum1.JPG
מידע
סוג אמנות מוסלמית
אדריכל ד"ר אלכסנדר פרידמן
תאריך פתיחה רשמי 1965
מיקום ירושלים, ישראל
כתובת רח' הפלמ"ח 2, ירושלים
מייסדים דרי גבריאל מוריה, מנהלו מ-1965–2000, תורמת ורה סולומון
מנהל נדים שיבאן
קואורדינטות 31°46′07″N 35°12′46″E / 31.768727777778°N 35.212836111111°E / 31.768727777778; 35.212836111111
http://www.islamicart.co.il/
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
המוזיאון לאמנות האסלאם
המוזיאון לאמנות האסלאם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוזיאון ל. א. מאיר לאמנות האסלאם הוקם על ידי ורה ברייס סלומונס בשנת 1974 לזכרו של פרופסור אריה לאון מאיר אשר נפטר בשנת 1959 ומטרתו חקר אמנות האסלאם, והצגת מוצגים של אמנות האסלאם לציבור הרחב. המוזיאון ממוקם בגבול שכונת טלביה וקטמון הישנה בירושלים, בקרבת תיאטרון ירושלים ומשכן נשיאי ישראל. המוזיאון רשום כעמותה משנת 1994.[1]

מוצגי המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון מציג כלי חרס, טקסטיל, תכשיטים ומוצגים נוספים של אמנות אסלאמית מכל רחבי ארצות האסלאם - מספרד שבמערב ועד הודו שבמזרח. במוזיאון תשע גלריות המסודרות לפי סדר כרונולוגי.

מרבית מוצגי המוזיאון מאוספו של פרופסור א. ל. מאיר, ויתרתם נרכשו על ידי ורה סלומונס. בין היתר מוצגים במוזיאון משחקים (שחמט, דומינו וקלפי משחק), כלי נשק (חרבות, קסדות), בדים ושטיחים, תכשיטים וחפצי זכוכית.

בקומה התחתונה של המוזיאון מוצג אוסף מרשים של שעונים עתיקים, שרבים מהם נבנו על ידי השען-האמן אברהם-לואי ברגה.

הקמת המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של האוסף בהתעניינותה של ורה סלומונס בתרבות ובאמנות האסלאם. הקמת המכון לזכר פרופסור מאיר הייתה מלווה בתקווה שלימוד הנושא והצגתו לציבור יביאו לקירוב בין יהודים לערבים במדינת ישראל. סלומונס הקדישה את המוזיאון למאיר, איתו היה לה קשר רומנטי.[2]

אדריכל המוזיאון הוא ד"ר אלכסנדר פרידמן.

גנבת השעונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גנבת אוסף השעונים מהמוזיאון לאמנות האסלאם
שעונים מתוצגת המוזיאון

אחת הגלריות מציגה את אוסף השעונים של דייוויד סלומונס - מרביתם שעונים נדירים מהמאות ה-18 וה-19 ומקורם באירופה. הנדירים שבין השעונים (ובהם שעון שנבנה עבור המלכה מארי אנטואנט) נגנבו מהמוזיאון ב-1983, יחד עם פריטים נוספים. חלק מהפריטים אותרו ב-2006 בכספות שונות ברחבי אירופה. בשנת 2008 התגלה כי נעמן דילר, שנפטר בשנת 2006, היה הפורץ שגנב את השעונים. מבין 106 הפריטים השונים שנגנבו מהמוזיאון, אותרו והוחזרו 96. הפורץ נפטר בלי שהרוויח כמעט דבר מהגנבה משום שהבין שאם ימכור את הפריטים, ייתפס. הפריטים התגלו בעת שיורשיו ניסו למכור אותם.[3] האוסף הוצג מחדש, בתערוכה שנקראה "הזמן הגנוב".

רוב השעונים סבלו מפגעי זמן ולחות, חלקם פורקו על מנת שיהיה קל יותר להסתירם ולכן היה צריך להעביר אותם טיפול מיוחד, בנוסף לטיפולי ניקוי ושימון הנעשים דרך שגרה בשעונים.

מכירת פרטים מאוסף המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון לאומנות האסלאם העמיד למכירה בבית המכירות סותבי'ס 268 פריטים מאוסף המוזיאון. המכירה הייתה אמורה להתקיים באוקטובר 2020 ונדחתה לנובמבר באותה השנה.[4][5] המוזיאון לאמנות האסלאם הטוען כי גוף פרטי ועל כן לא דיווח למשרד התרבות על כוונת המכירה, הדבר נודע מראיון של גואל פינטו עם מנכ"ל המוזיאון נדים שיבאן.[6] הסערה חשפה כי המוזיאון טוען שכל המוצגים שבחזקתו שייכים בכלל לקרן הרשומה בליכטשנטיין לה הועברה הבעלות עליהם במהלך שנות ה-90 כאשר העמותה שניהלה את המוזיאון פורקה. הדברים חוללו סערה ציבורית וקריאות לחשיפת תנאי ההקדש שהותירה אחריה הנדבנית ורה סולומונס. הפריטים המוצעים למכירה כוללים שעונים מהאוסף של דייוויד סלומונס, כתבי יד נדירים כולל דפי קוראן, שטחים, כלי נשק ועוד.[7] המידע על המכירה עורר סערה ציבורית, שר התרבות, חילי טרופר והיועץ המשפטי לממשלה מתחו ביקורת חריפה על הכוונה למכור את הפריטים.[5] הנשיא רבלין קרא למצות את הכלים המשפטיים והבינלאומיים לעצור את המכירה.[8] בית המכירה סותביס דרש 1.4 מיליון פאונד כפיצוי על ביטול המכירה. סוכם עם משרד התרבות כי תתאפשר מכירה של מספר מוצמצם של פריטים.[9] ב-18 בנובמבר 2020, עתרה עמותת השבה – הפורום לאיתור והשבת יצירות אמנות שנבזזו בשואה (בג"ץ 7847/20) בטענה, שהרשות העתיקות והמוזיאון עברו על חוק העתיקות שאיפשרו את ההוצאה ממדינת ישראל והעברת הפריטים למכירה.[10] בית המשפט קיבל את העתירה וביקש מהצדדים להגיע לפשרה. לבסוף, הושג הסכם בחסות קרן אל-ת'אני, השייכת לבן דודו של אמיר קאטר. הקרן תפצה את בית המכירות סותבי'ס על ביטול המכירה הפומבית של פריטים מהמוזיאון. בתמורה, כד כסף, שמתוארך לסוף המאה ה-11 יושאל לתצוגה בקרן בפריז.[11][12] מנהל המוזיאון, נדים שיבאן, הודיע על פרישתו עם סיום הפרשה.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יד ל.א. מאיר, מוזיאון לאמנות האסלאם (1994) (1994( L.A. MAYER MUSEUM FOR ISLAMIC | גיידסטאר - אתר העמותות של ישראל | משרד המשפטים, www.guidestar.org.il
  2. ^ http://www.islamicart.co.il/About/story.asp
  3. ^ שוד השעונים הגדול: 43 שעונים נמצאו בצרפת
  4. ^ המכירה הפומבית של המוזיאון לאמנות האסלאם נדחתה, ynet, ‏2020-10-26
  5. ^ 1 2 נעמה ריבה, בית המכירות הבריטי הודיע על דחיית מכירת הפריטים מאוסף מוזיאון האיסלאם, Haaretz הארץ, ‏27.10.20
  6. ^ עידית עמיחי, פרטים חדשים על המכירה של מוזיאון האסלאם: "לא זכור מקרה כזה בעולם, גם בהיקף וגם בחוסר השקיפות" | בית לאמנות ישראלית, לימודי אמנות, קורסים באמנות, לימודי אוצרות | בית לאמנות ישראלית, ‏2020-10-21
  7. ^ Select Works from the L.A. Mayer Museum for Islamic Art | Jerusalem, https://www.sothebys.com/
  8. ^ הנשיא ריבלין: להשאיר בישראל את נכסי המוזיאון לאומנות האסלאם - חדשות בארץ, ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד, ‏25/10/20
  9. ^ יעל פרידסון אילנה קוריאל, מכירת סותביס של מוזיאון האיסלאם מגיעה לבג"ץ, ynet, ‏2020-11-16
  10. ^ נעמה ריבה, מייסדת מוזיאון האסלאם רצתה שפריטי האוסף יישארו בירושלים, כפי שעולה מעדויות, Haaretz הארץ, ‏17.11.20
  11. ^ יעל פרידסון, הסכם פשרה בסאגת מוזיאון האסלאם: המכירה הפומבית תבוטל, קרן בבעלות קטארית תפצה את סותבי'ס, ynet, ‏2021-03-10
  12. ^ נעמה ריבה, פתרון בפרשת מוזיאון האסלאם: משפחה קטארית תפצה את בית המכירות, הפריטים יוחזרו, Haaretz הארץ, ‏9.3.2021
  13. ^ משה גלעד, אחרי פרשת המכירה לסותביס: מנהל מוזיאון האסלאם נדים שיבאן פורש, Haaretz הארץ, ‏16.03.2021