חשיפה עצמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

חשיפה עצמית הוא תהליך תקשורתי שבו אדם אחד חושף את עצמו לאחר. חשיפה זו מתייחסת לכל סוג של מידע בו אדם יכול לשתף אדם אחר, כמו מחשבות, רגשות, שאיפות, פחדים, מטרות, חלומות והעדפות.

תרומה מול סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירה של קשרים בין-אישיים מצריכה רמה מסוימת של חשיפה עצמית בהתאם למצב ולאופי הקשר. כאשר לאדם ישנם פחות קשרים בין-אישיים משמעותיים ממה שהוא חפץ נוצרת תחושת בדידות[1]. על כן נכונות לחשיפה עצמית תורמת ליכולתו של האדם להשתלב בחברה ולשפר את איכות החיים שלו.

לצד זאת חשיפה עצמית רבה מידי עלולה להרחיק אנשים אחרים אשר אינם מעוניינים במידע כה רב אודות האדם החולק אותו עימם. לא רק זאת, אלא שחשיפה של פרטים אישיים עלולה גם להוביל לניצול לרעה. על כן יש לנקות במידת הזהירות כדי להימנע ממצבי סיכון.

לצורך ויסות רמת החשיפה העצמית ההולמת עבור כל סיטואציה יש צורך בשליטה עצמית וכישורים החברתיים, אשר נרכשים בהדרגה לאורך ההתפתחות החברתית של האדם.

חשיפה עצמית באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חשיפה עצמית באינטרנט

חשיפה עצמית באינטרנט היא היחשפות האדם מרצונו העצמי באמצעות האינטרנט ברמות שונות. התופעה קשורה לאפשרותו של האדם לוותר על פרטיותו, במרחבים הנתונים בשליטתו, בשל צרכים ומניעים, ובכלל זה הצורך לתקשר עם בני אדם, המשולבים בחידושי הטכנולוגיה של המאה ה-21. חשיפה עצמית באינטרנט היא חלק מתרבות האינטרנט המקובלת בתחילת המאה ה-21, לכאורה, מנוגדת לרצון לשמירת הפרטיות והאנונימיות, ומהווה ויתור מסוים על הזכות לפרטיות.

חשיפה עצמית בטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חשיפה עצמית בטיפול

בפסיכותרפיה, חשיפה עצמית היא מצב שבו המטפל משתף רגשות או מידע אישי אודותיו בתהליך טיפולי, דבר העשוי להיות כלי משמעותי של התערבות טיפולית. חוקרים רבים שבדקו את הכלי מצאו כי יש בו פוטנציאל גבוה לקידום התהליך הטיפולי. לעתים קרובות הוא בא לידי ביטוי כחלק אינטגרלי מהתהליך הטיפולי ויש לו תפקיד חשוב בהתפתחות הקשר הטיפולי. יחד עם זאת, כתלות בדרך, בעיתוי ובסיבות לשימוש בכלי, הוא יכול להוות הפרה של הגבולות הטיפוליים והאתיים או להקשות על הטיפול. ההבנה של החשיפה העצמית כעניין העוסק בגבולות בטיפול וההשלכות על הקשר והתהליך הטיפוליים חיוניים לכל מטפל‏[2][3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  2. ^ Jeffrey E. Barnett (2011), Psychotherapist self-disclosure: Ethical and clinical considerations.Psychotherapy, Vol 48(4), 315-321. doi: 10.1037/a0026056 Special Section: Self-Disclosure.
  3. ^ ארווין יאלום, (2001). מתנת התרפיה. תל אביב: קשת