חשיפה (מיצב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חשיפה (1973), מיצב בגלריה יודפת

חשיפה היא מיצג של האמן הישראלי גדעון גכטמן שהוצגה בשנת 1973 בגלריה יודפת. עבודה פרובוקטיבית זו נוצרה בעקבות ניתוח לב שעבר האמן, ולאחר שהתגלה שבנו בן השש, יותם, חולה במחלה נדירה. היצירה נחשבה חושפנית ונועזת ביותר ביחס לתקופה בה הוצגה.

היצירה התייחסה לפרוצדורות הרפואיות ולבדיקות שעבר האמן, וכללה שחזור של ההליכים שבהם התכונן לניתוח הראשון שבו עבר. יצירה זו נחשבת לאחת התערוכות המושגיות הראשונות שנערכו בישראל.

תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המיצג הוצג וידאו של גכטמן כשהוא מגלח את שיער ראשו ובהמשך את כל שיער גופו (החל מהגבות ועד שער הערווה), קופסאות עשויות פרספקס ובהם שיער האמן המגולח, תצלומים של גכטמן בעירום מלא, תצלומי רנטגן של לב האמן, וכן תצלומים של המיטה בה אושפז, של הרופאים והאחיות שטיפלו בו, ומסמכים דמוי מסמכים רפואיים, שהכין האמן, ואשר לכאורה מציגים את מצבו הרפואי (המסמכים משייכים את מצב ליבו של האמן ליחס של הורי האמן אליו, ולהזנחה שהם הזניחו אותו). עוד כולל המיצג צנצנות של תרופות, כלים המכילים שתן של האמן, וברקע נשמע צליל דופק ליבו של גכטמן (שהוקלט על ידי אשתו).

יגאל צלמונה תיאר את המיצב במילים אלה:

"זו היתה עבודה שלא כולנו תפשנו את החשיבות שלה מהרגע הראשון, אך היא היתה מדהימה בתהודה שלה והתבררה כמהפכנית בתולדות האמנות. לא מפני שגכטמן עסק באמנות מושגית, כי עבודות מושגיות כבר הכרנו, אלא בשל הניתוח של הגוף הציוני הישראלי החדש. הדיבור הזה - אני חולה, אני פגום - חוזר לגוף היהודי הישן. זה היה מהלך חשוב ומרתק, עם הקשר שלו לשואה. הידיים המורמות הפוכות למה שהכרנו וגדלנו עליו. זו הצגה של החולשה. כל העבודה מבוססת על כך שבימיו בקיבוץ הוא הסתיר את העובדה שהיה חולה, וזה גם מה שחיזק את המחלה שלו".

יגאל צלמונה

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה נתן כתב בעיתון מעריב על היצירה:

המוזר הוא אחרי כל ה'חשיפה' הזאת - חשיפה שאין בה מאומה מן הכוח היוצר - אנו יודעים מעט מאוד על המחלה של גדעון גכטמן...דהיינו: מה קרה לו במעמקי נפשו? אילו מחשבות חלפו במוחו באותם ימים שלפני הניתוח ואחריו? מה פניה של אימת המוות? על שאלות אלה לא בקבוקי כדורים ולא צנצנות שתן יכולים לענות, אלא יצירה שחוללה אותה 'רוח הבוראת' של האמן".

משה נתן, מעריב

האוצרת שרה בריטברג סמל סבורה כי מדובר ביצירת בעלת חשיבות רבה ביותר:

היום אפשר לומר שזו היתה אחת מהתערוכות הרדיקליות ביותר של הזמן הרדיקלי ההוא, וגם מהתערוכות השלמות ביותר של גדעון עצמו. בזמנו, נדמה לי, היתה בעיקר מבוכה. לא עיכלתי את מה שנראה לי אז כאקט אקסהיביציוניסטי: חשיפת המחלה והניתוח בפרהסיה, צילומי העירום הרבים של גדעון עצמו.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]