טוביה חטא וזיגוד מינגד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טוביה חטא וזִיגוּד מִינְגַד (מינגד=לוקה) הוא פתגם ארמי שמקורו בתלמוד הבבלי, ומשמעותו: כיצד ייתכן שאדם אחד יחטא ואדם אחר ייענש?

מקור הפתגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הפתגם במסכת פסחים[1]: שלושה הקדוש ברוך הוא שונאן... והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי. כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא. נגדיה לזיגוד. אמר ליה: טוביה חטא וזיגוד מינגד? אמר ליה: אין, דכתיב: 'לא יקום עד אחד באיש' ואת לחודך אסהדת ביה - שם רע בעלמא קא מפקת ביה (תרגום לעברית: כמו אותו מעשה שטוביה חטא ובא זיגוד לבדו והעיד בו לפני רב פפא. הלקהו [רב פפא] לזיגוד. אמר לו [זיגוד לרב פפא]: טוביה חטא וזיגוד לוקה?! אמר לו [רב פפא לזיגוד]: כן, שנאמר [דברים יט,טו] 'לא יקום עד אחד באיש [לכל עוון ולכל חטאת]', ואתה לבדך העדת בו - שם רע בעלמא הוצאת עליו).

רש"י[2] מסביר שלאחר המעשה שאירע, שרב פפא העניש את זיגוד במלקות, נוצר הפתגם על פי אותו מאורע: "טוביה חטא וזיגוד מינגד?!"

במקום אחר[3] מביא התלמוד הבבלי את הפתגם ואומר שנוהגים היו לומר פתגם זה "הכא" (כאן, כלומר בבבל), ואילו "התם" (שם, כלומר בארץ ישראל) היה נפוץ פתגם אחר, בעל משמעות דומה. בארץ ישראל היו אומרים: "שכם נסיב ומבגאי גזיר?!" כלומר: הייתכן ששכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב לאשה וההנאה שלו, ושאר בני העיר שלא נהנו - מלו את עצמם ונצטערו?! (על פי המעשה בספר בראשית פרק ל"ד; מבגאי כאן משמעו - שם של אחד מבני העיר שכם).[4]

השלכות הלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסיפור מעשה זה השלכה הלכתית בנוגע לאיסור לשון הרע. מלבד העיקרון המפורש במעשה, שאסור לעד אחד להעיד על עברה שעשה אדם אחר, למדו ממנו כמה פוסקים שהמוציא שם רע על חברו - נענש במלקות, משום שעבר על איסור לשון הרע.[5] מאידך, פוסקים אחרים טענו שזיגוד לא לקה משום שעבר על איסור לשון הרע, אלא על שעבר על האיסור להעיד עדות של עד אחד - "לא יקום עד אחד באיש".[6] לפי הסבר זה, אדם המספר לשון הרע על חברו שלא בתורת עדות - אינו לוקה.[7] לכל הדעות, מלקות אלה אינן מן התורה, אלא מכות מרדות (מלקות מדברי חכמים), שהרי אין מלקות מן התורה אלא בזמן שיש סנהדרין הראויה לדון דיני נפשות.[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום רקובר, על לשון הרע ועל הענישה עליה במשפט העברי, סיני תשכ"ב באתר דעת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ג, עמוד ב'.
  2. ^ מסכת מכות דף יא עמוד א.
  3. ^ מסכת מכות דף יא עמוד א.
  4. ^ פירוש רש"י שם.
  5. ^ רבי שלמה בן שמעון, שו"ת הרשב"ש, סימן תקי"א.
  6. ^ רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול, לא תעשה רי"ג.
  7. ^ רבי שמעון בן צמח, שו"ת התשב"ץ, חלק ב' סימן נ"ה.
  8. ^ ספר מצוות גדול שם; שו"ת הרשב"ש שם.