טיוטה:חנוך ננר
 | |||||
| ננר (יושב, שני מימין) בחגיגות העשור לאילת, 1959. נואם: ראש הממשלה דוד בן-גוריון. יושב משמאל: הרמטכ"ל חיים לסקוב. מימין: מפקד פיקוד הדרום אלוף אברהם יפה. | |||||
| לידה |
29 ביוני 1923 אמסטרדם, הולנד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1992 (בגיל 68) רמת השרון, ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1947 | ||||
| מפלגה | מפא"י | ||||
| |||||
| |||||
חנוך ננר (1923 - 20 בינואר 1992) היה פוליטיקאי ודיפלומט ישראלי, כיהן כראש המועצה המקומית הראשון של אילת מ-1953 עד 1959 וקונסול כללי במרסיי שבצרפת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד באמסטרדם בשם זיגמונד (זיג) ננר (בהולנדית: Siegmond (Sieg) Nenner) לברנרד (בן ציון) ננר וברטה לבית ארליך, ילידי פולין. כבר מצעירותו היה פעיל בתנועת נוער ציונית. לאחר הכיבוש הנאצי הצטרף לקבוצת מחתרת יהודית, וב-1942 נמלט עם חברי הקבוצה לשווייץ. לאחר המלחמה אירגן מחדש את הקבוצה, שהתכוננה לעלות לארץ.
ב-1947 עלה לארץ, והשתתף בהגנה על דגניה במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה הצטרף לקבוצת עולים מהולנד לכפר הנוער בן שמן, שם עסק בחקלאות ויזם הקמת מפעל טקסטיל.
בתחילת שנות ה-50 נשלח לאילת לשמש בה נציג של רשויות המדינה, והחליף את אבי זכאי כמושל אילת והאזור. ב-8 בינואר 1953 הוקמה באילת מועצה מקומית, וננר נבחר פה אחד לראש המועצה[1]. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 1955 התמודדה באילת רשימת מפא"י בראשותו כרשימה יחידה, והוא נבחר שנית לראשות המועצה[2][3].
בפברואר 1960 נשלח לשיקגו כנציג "הרשות למשיכת השקעות הון לישראל"[4], שליחות שבה שהה עד דצמבר 1961.
בפברואר 1964 קונסול במרסיי[5].עד מאי 1966[6].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הוקמה המועצה המקומית באילת, דבר, 9 בינואר 1953
- ^ נבחר ליו"ר מועצת אילת, הארץ, 7 באוגוסט 1955
- ^ ילקוט הפרסומים 437, עמ- 1231
- ^ 7 נציגי רשות ההשקעות - לארצות הברית למשיכת השקעות הון, הארץ, 5 בפברואר 1960
- ^ חנוך ננר - קונסול במרסיל, מעריב, 10 בפברואר 1964
- ^ קונסוליות הועלו לקונסוליות כלליות, הצופה, 5 במאי 1966