טיוטה:פורטורה

פורטורה
Frento או Fertor

מידע כללי
אורך	86 ק"מ
ספיקה ממוצעת	13.5 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז	1650 קמ"ר
מוצא	מונטה אלטיארי
גובה מוצא הנהר	840 מטרים
יובלים	ריפה, מריאלה, סרווארו, Vallone Mazzocca, Fosso Porcara, Fosso San Felice, Tappino, Scoortica and Giumenta
שפך	הים האדריאטי
קואורדינטות שפך	41°55′12″N 15°17′35″E
מדינות באגן הניקוז	איטליה

הפורטורה (בלטינית: Fertor) הוא נהר הזורם דרך הנפות בנוונטו, קמפובאסו ו-פוג'ה בדרום איטליה . אורך הנהר הוא 86 ק"מ (68 מיל).

מסלול הנהר

הנהר יורד במדרונות מונטה אלטירי, שמגיע ל 840 מטרים (2,760 רגל) מעל פני הים. הפורטורה נמצא בצד האדריאטי של הרי האפנינים, ואוסף מים מארבעה זרמים:

• הפיומרל, זורם מיער Vetruscelli באזור הכפרי של Roseto Val Fortore;
• הפוינו, המגיע מהאזור המוניציפאלי של Foiano di Val Fortore;
• המונטפלצ'ונה, שמקורו באזור Trivoliccho;
• הסן פייטרו, מהיישוב בעל אותו השם בעיריית מונטפלקונה די ואל פורטורה.

ארבעת הנחלים מתכנסים ברובע פאצ'יאנו, כ-4 ק"מ מסן ברטולומיאו בגאלדו.

הנהר ממשיך את דרכו מדרום לצפון, בתחילה בעמק צר ומפותל, שלאחר מכן הופך רחב יותר, המפריד בין השטחים המוניציפאליים של סן ברטולומיאו בגאלדו על הגדה הימנית, לבין Baselice בגדה השמאלית. הוא קולט את זרמי ריפה ומריאלה מימין ואת זרם Cervaro משמאל; האחרון (שלא להתבלבל עם נהר ה-Cervaro בעל אותו השם) עולה ביישוב פיאנה דל בוסקו ונמשך כ-10 ק"מ, ומקבל כיובלים את הנחלים: Vallone ,Mazzocca Fosso Porcara, Fosso San Felice, Scortica ו-Giumenta.

משם עובר צפונה דרך עמק צר ומתפתל בין הרי הדאוניאן . לאחר 22 קילומטרים (14 מיל), ליד קסטלווטרה ב-ואל פורטורה, הוא יוצא מהנפה בנוונטו. במסלולו הוא מהווה את הגבול בין הנפות קמפובאסו ופוג'ה, שם הוא גם נסכר ליצירת אגם אוקיטו. הפורטורה זורם ל-ים האדריאטי לא רחוק מ-אגם לסינה. הפורטורה הוא היובל המרכזי של אגם אוקיטו וגם תעלת הניקוז של האגם.

מספר היסטוריונים סבורים שנהר הפורטונה הוא הנהר אופידוס, שלידו התקיים קרב קאנאי בין צבא הרפובליקה הרומית ובעלות בריתה לבין צבא קרתגני בפיקודו של המצביא חניבעל.

היסטורית הנהר

הפורטורה צוטט על ידי פליניוס הזקן בתור "נהר הנמל פרטור" (בלטינית-"flumen portuosum Fertor"). מידע זה, בשילוב עם הממצאים הארכיאולוגיים ליד פתחו המאשרים את נוכחותו של נמל מסחרי המשרת את Teanum Apulum, מצביעים על כך שהפורטורה התחתונה הייתה ניתנת לשיט בימי קדם.

בשנת 1053, ליד מישור פורטורה בעירייה הנוכחית של סן פאולו די צ'יוויטטה, התרחש קרב צ'יוויטטה שהעמיד את הנורמנים מאופרדו ד'אלטווילה מול צבא של אוכלוסיות שונות שאוחד על ידי האפיפיור ליאו התשיעי. תוצאת הקרב הייתה מכרעת לכיבוש הנורמני המנצח של דרום איטליה.

מישור החוף של נהר הפורטורה

אגם אוקיטו בתצלום אווירי

נהר הפורטורה הוא נהר ים תיכוני טיפוסי, הניכר בספיקה ניכרת במהלך החורף, עם הצפות מזדמנות של מישור החוף, וסחיפה קטנה בחודשי הקיץ. כיום, הנחל מאופיין בספיקה נמוכה וסחף ניכר עקב קיומם של מספר סכרים שנבנו בתוך אגן הניקוז שלו. מישור החוף של הנהר עוצב על ידי שחיקה של קומפלקס חרסיתי פליאוגני, מרבצי פליש מיוקני, חימרים, חול, וכמויות קטנות של משקעים אחרים. מבחינה גאומורפולוגית, בחלק העליון של הערוץ יש מדרונות המושפעות מאוד ממפולות, ואילו החלק התחתון מסומן בפרופיל א-סימטרי.הגדה השמאלית, בעלת שיפוע יותר עדין, מסומנת בגרם מדרגות נמוך של טרסות ארוכות.

מישור החוף מוארך ממזרח למערב לבערך 30 ק"מ, מהמרינה די צ'יוטי(מוליזה) בצד המזרחי, עד טורה מילטו על הצוק גרגנו. המישור כולל חולות איומות הנסחפות מצפון מערב לכיוון דרום לאורך החוף האדריאטי של איטליה ובעיקר נשפכות על ידי נהרות פורטורה וביפרנו. מרבצים חוליים אלו מסודרים במתחם של ביצות, לגונות, חגורות דיונות ומשקעי חוף, חתוכים על ידי ערוצי נהרות שרידים המאופיינים בשונות חזקה בסידור.

המישור משתרע בין 0-6 מטרים מעל גובה פני הים.

שכבות חוליות המיוחסות לשלושה צונאמים שונים זוהו בחלק העליון של רצף מישור החוף. הצעירה ביותר מתייחסת לרעידת האדמה החזקה של שנת 1627, בעוד שהשכבה החולית התחתונה ביותר שקעה במהלך 3630-3350 שנה לפני הספירה.

מישור החוף מהמעבר הפוסט-קרחוני המקסימלי (כ-6500 שנה לפני הספירה) ועד רעידת האדמה החזקה של 664 לפני הספירה

בתקופת ההולוקן התיכונה, כ-6500 שנים שנים לפני הספירה, עליית פני הים שלאחר הקרח הגיעה למיקומה המקסימלי היחסי בכ-8.5 מטר מעל פני הים של ימינו, ועצבה צוק. בהתבסס על עקומות פני הים הקרחוניות הזמינות והגובה הנוכחי של קו חוף זה ניתן להסיק על קצב התרוממות שטח זה של כ-1.5 מ"מ לשנה . נהר הפורטורה סומן בשלב זה בסחף מוצק זניח כך שלמרגלות המצוק נוצר רק חוף צר.

פרק זו הסתיים בתקופה צחיחה מאוד, בין 4800 ל-4600 שנים לפני הספירה, מה שגרם לנטישת האזור ויצר התפתחות של קרום דוריק סמיך.

לאחר מכן, ההתפשטות הראשונה של מישור החוף של נהר פורטורה ופיתוח חגורת הדיונות הגבוהה של Colle d'Arena ו-Gravaglione החלה בערך ב-3000 שנה לפני הספירה. קרוב לוודאי שגם מחסום החוף שסוגר את אגם לסינה נוצר בשלב זה.

מישור החוף נבנה בעיקר על ידי סחיפה ליטורית, שיצרה רכסים ישרים ומקבילים למרגלות המצוק מאחור, כך שניתן להסיק על סחף ניכר נמוך לנהר הפורטורה לתקופה זו. המסלול הנמוך ביותר של נהר הפורטורה מקביל לקו החוף הזורם בכיוון מזרח לאזור Punta delle Pietre Nere.

מספר האתרים גדל במהלך התקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה הקדומה, כאשר ישובים רבים הוצבו בראש צוק ההולוקן התיכונה ובגבעות הקטנות מסביב לצידו הדרומי של אגם לסינה. תקופה צחיחה חדשה וקצרה יותר התרחשה בתקופת הברונזה התיכונה, מ-1700 עד 1300 שנה לפני הספירה, וגרמה לירידה במספר האתרים, שנשארו גם בתקופת הברונזה האחרונה והמאוחרת שלאחר מכן.

מישור החוף מרעידת האדמה החזקה של 664 לפני הספירה ועד לרעידת האדמה של 493 לספירה

לאחר רעידת האדמה החזקה של שנת 664 לפני הספירה הגיע שלב של התאוששות. נהר הפורטורה התאפיין בסחף קטן ומוצק וזרם מזרחה, אל הים האדריאטי, ליד טורה פורטורה. קבוצה חדשה של רכסי דיונות התפתחה על מחסום החוף של אגם לסינה, וסוגרת את קודקוד מניפת השטיפה של סנט'אנדריאה.

במהלך התקופה הרומית הרפובליקנית, נהר הפורטורה יישר את מסלולו והחל להקים דלתה קטנה , ככל הנראה בתגובה לעלייה בסחף המוצק שלו עקב כריתת יערות אינטנסיבית מאז 400 לפני הספירה . במהלך התקופה הרומית הקיסרית, מכשול החוף היה מיושב בדלילות על ידי חוות קטנות.

מישור החוף מרעידת האדמה של 493 לספירה ועד רעידת האדמה 1087/1223 לספירה

בשנת 493 לספירה, רעידת אדמה חזקה, שדווחה באגדות מקומיות, יצרה צונאמי האחראי לפיתוח מניפת השטיפה של Foce Cauto ולשחיקה החלקית של מחסום החוף של אגם לסינה. ככל הנראה שחיקה חמורה השפיעה גם על הדלתה של נהר פורטורה.

בסופו של דבר, רעידת אדמה חזקה התרחשה בתחילת האלף השני (1087 או 1223 לספירה) שגרמה להתרוממות קוסיזמית חדשה של ראש פונטה דלה פייטר נרה ולשחיקה הקשה של הדלתv של נהר הפורטורה.

מישור החוף במילניום האחרון

בתקופת הקרח הקטנה (1300 -1800 לספירה) אזור פונטה דלה פייטר נרה והכפר לסינה הושפעו משקיעה איטית. נהר הפורטורה התאפיין בעלייה יוצאת דופן בסחף המוצק שלו, כפי שהעידה בנייתה של דלתה רחבה.

רעידת האדמה ב-30 ביולי 1627, יצרה את ההתרוממות הקוסיזמית של ראש פונטה דלה פייטר נרה. קדמה לכך מאה שנה של שקיעה מהירה ואפיזודה חמורה של שחיקה של הדלתה של פורטורה ולאורך מחסום החוף של לסינה.

לבסוף, השלב האחרון של ההתפשטות, במהלך המאות ה-19 וה-20, הוחלף במהלך 50 השנים האחרונות בשלב של שחיקה חזקה של הדלתה של נהר הפורטורה עקב בניית סכרים רבים בתוך אגן הניקוז של הנהר.

מקורות

Gravina, Armando & Mastronuzzi, Giuseppe & Sansò, Paolo. (2005). Historical and prehistorical evolution of the Fortore River coastal plain and the Lesina Lake area (southern Italy). Méditerranée. 1. 10.4000/mediterranee.2182. ב-https://doi.org/10.4000/mediterranee.2182