טיוטה:קאימן הספרים
"קיאמן אל ספרים" (נקרא גם קימאן הספרים, קאימן הספרים או קיימן הספרים) הוא טקס "החזרת הספרים להיכל". פירושו המילולי של שם המנהג הוא הרמת הספרים או עמידת הספרים. טקס זה נהוג בקהילות תוניסיה וג'רבה. בקהילות אלה, בסיום חג שמיני עצרת, נוהגים בני הקהילה שלא להחזיר את ספרי התורה לארון הקודש. הספרים מושארים מחוץ לארון הקודש במשך כ-10 ימים עד שבועיים. בסביבות ראש חודש חשוון הספרים מוכנסים לארון בטקס חגיגי.[1]
תאריך קיום הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש הגורסים כי לטקס החזרת הספרים אין תאריך מדויק, אלא הוא נחוג בסביבות ראש חודש חשוון, ויש הגורסים כי הטקס מתבצע בז' בחשוון.
מהלך הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתוניסיה ובג'רבה, נהגו להשאיר את הספרים לאחר שמיני עצרת כשבועיים מחוץ לארון הקודש על שולחן או על ספסלים מיוחדים בהיכל, כשהם מכוסים בדים ססגוניים רקומים במלאכת יד. בימים שני, חמישי ושבת, שבהם מקובל לקרוא בתורה בציבור, היו מסירים מהספרים את הבדים המיוחדים וקוראים בתורה. בסיום הקריאה לא היו מחזירים את ספר התורה לארון אלא מניחים אותו במקומו על הספסל שבהיכל. לאחר כשבועיים היו מחזירים את הספרים לארון תוך טקס. הטקס כלל דרשה, ולווה בפיוטים ונגינה. בחלק מהקהילות נהגו להקיף את תיבת בית הכנסת שבע פעמים, בדומה למנהג ה"הקפות" הנהוג בשמחת תורה.
לאחר הטקס הייתה נערכת סעודה חגיגית.
מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהג זה נהוג בקהילות תוניס ובחלק מקהילות ג'רבה. מקור המנהג לא ידוע.
בשו"ת איש מצליח של הרב מצליח מאזוז נטען כי שורשי מנהג זה בתקופת הגאונים:[2]
"ראיתי אצלם (בתונס) מנהג מחודש... שביום שמחת תורה, לפני תפילת מוסף אין מחזירין ספרי תורה שקראו בהם למקומם בהיכל אלא אדרבה, מוסיפין להוציא שאר ספרי תורה שבהיכל, ומניחים את כולם חוצה בקרן זווית, על איזה שולחן גדול או ספסל המכיל את כולם. ונשארים שם מכוסים במפות הקדש לאיזה שבועות. כשקוראים בתורה לוקחים ספר תורה מהם ומחזירים אותו שם. עד שנמלכין וקובעים יום שירצו להחזירם בהיכל, ונקרא "יום הקמת הספרים". בו שמחה גדולה מאוד יותר משמחת תורה, בשירות ותשבחות, בתופים ובמחולות, נדרים ונדבות, ופרטים רבים. ואומרים שמנהג זה ישן נושן מימות גאוני עולם".
רקע עיוני למנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
חג בחודש חשוון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חודש חשוון על פי מנהגי רוב הקהילות לא כולל חגים או מועדים מיוחדים. על פי מסורת יהודי תוניס וג'רבה, קאימן אל ספרים נחוג כדי לגוון את החדגוניות חסרת המועדים של חודש חשוון.
משמעותו של התאריך ז' בחשוון[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת היהודית, בז' בחשוון מתחילים לבקש גשמים בברכת השנים שבתפילת העמידה.
"ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה"
תאריך תחילת בקשת הגשמים נקבע להיות שבועיים בדיוק לאחר סיום חג הסוכות ושמיני עצרת. על פי המסורת משמיני עצרת (כ"ב בתשרי) ואילך מתחילה עונת הגשמים בארץ ישראל. חג הסוכות הוא החג שבו נידונים על המים. יום לאחר חג הסוכות, בשמיני עצרת, נאמרת תפילה מיוחדת שנקראת "תפילת הגשם", שהיא בקשה לשנה שבה ירדו גשמים שירוו את האדמה ואת היבולים. משמיני עצרת ואליך נוהגים לומר בברכת גבורות שבתפילת עמידה (תפילת שמונה עשרה): "משיב הרוח ומוריד הגשם"..
אולם בקשת הגשמים נוהגת רק מז' בחשוון. חכמים תיקנו שאת בקשת הגשמים: "ותן טל ומטר לברכה" יש לדחות עד ז' בחשוון, כדי להתחשב בעולי הרגל. בימי בית שני, בחג סוכות יהודים רבים מארץ ישראל ומחוצה לה נהגו לעלות לרגל לירושלים. היהודים שגרו במרחקים היו צריכים לשוב לבתיהם לאחר החג. בקשת הגשמים נדחתה עד שיגיע אחרון העולים לביתו על גדות נהר פרת, מסע שארך כשבועיים, מבלי להיקלע לגשם או להתעכב בגלל דרכים בוציות.
מנהג השארת ספרי התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנהג להשאיר את ספרי התורה מחוץ לארון הקודש במהלך התקופה עד לחזרת העולים לבתיהם יוצרת השוואה בין הספרים ובין האנשים. כשם שהאנשים יוצאים למסע בן שבועיים וחוזרים אל בתיהם, כך הספרים יוצאים ממשכנם הקבוע לאותו פרק זמן. כאשר בני הקהילה שבים לבתיהם, גם הספרים מוחזרים בשמחה אל ההיכל, ב"קמיאן אל ספרים".
קישורים חיצוניים
על המועד בדף הפייסבוק: הפדרציה העולמית של יהדות תוניסיה בישראל
סרטון יו טיוב המציג את חגיגות החג ב-2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ד"ר ויקטור חיון, מנהג תוניסאי עתיק יומין-"קימאן הספרים", באתר תוניסיה מורשת, 10/2018
- ^ הרב מצליח מזוז, יורה דעה, איש מצליח, כרך 1, עמ' 40