מצליח מאזוז
 |
|
| הרב מצליח מאזוז על כריכת הספר "פטיש החזק" | |
| תאריך לידה | ה'תרע"ב |
|---|---|
| מקום לידה | ג'רבה שבתוניסיה |
| תאריך פטירה | כ"א בטבת תשל"א (בגיל 59 בערך) |
| מקום פטירה | תוניס שבתוניסיה |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים  |
| תאריך לידה לועזי | 1912 |
| תאריך פטירה לועזי | 18 בינואר 1971 |
| מקום פעילות | ג'רבה ותוניס שבתוניסיה |
| תחומי עיסוק | רבנות, דיינות, דקדוק |
| רבותיו | רחמים חי חויתה הכהן |
| תלמידיו | בנו הרב מאיר מאזוז |
| חיבוריו | שו"ת איש מצליח, ג' חלקים |
 |
|
הרב מצליח מאזוז (1912–1971), רב בולט בתוניסיה, שימש כדיין בג'רבה, ואחר כך בעיר תוניס.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בג'רבה למשפחת רבנים. למד אצל הרב רחמים חי חויתה הכהן, הוסמך לדיינות והתמנה כדיין בבית הדין באי ג'רבה. מאוחר יותר עבר לבירה תוניס כדי לשמש כראש ישיבת "חברת התלמוד". שימש גם כדיין בבית הדין הרבני שם, עד לסגירתו בהוראת השלטונות בתשי"ח (1958). לאחר מכן התמנה לשופט בבית הדין האזרחי המקומי, אך התפטר מתפקידו בתשכ"א (1961) לאחר שחויב לדון גם יהודים על פי חוקי המדינה ולא לפי חוקי התורה. לפרנסתו החל אז לעסוק בתיווך דירות, ובמקביל עסק בכתיבת חיבורים תורניים ובהוראה.
סייע לשליח חב"ד בהקמת ישיבה, שבה הורה במשך כשנתיים. אך פרש לאחר שהחלו לימודי צרפתית בישיבה, בשל גישתו החינוכית-תורנית שלפיה אין מקום ללימודי חול בישיבה.
בחודש כסלו התשכ"ג (1963) הקים את ישיבת כיסא רחמים על שם רבו, ובה יישם את דרכם הלמדנית של רבני תוניסיה, שנהגו ללמוד את דברי הגמרא, רש"י ותוספות בדקדוק של כל מילה ובניסיון להסביר מה הוקשה בכל דיבור המתחיל; וכן נתנו דגש לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. הקדיש מקום נרחב גם לדקדוק עברי, המקרא וטעמיו.
כמו רוב רבני תוניס אז, פסק גם הרב מאזוז לומר הלל (בלא ברכה) ביום העצמאות, להתגלח בו ולא לומר תחנון במשך שלושה ימים (ה' - ז' באייר). הוא חתם על תקנה בעניין עם שאר דייני תוניס. לאחר ששמע על מעשי חילון שנעשו בישראל מטעם המדינה הוא לא שינה את ההדרכה לרבים, אך כשפתח את ישיבתו בעיר תוניס הנהיג בה אמירת תחנון ביום העצמאות כרגיל[1].
בכ"א בטבת תשל"א (18 בינואר 1971) נרצח בידי מתנקש מוסלמי בשובו לביתו מתפילת שחרית. נקבר בתוניס, ולאחר כחודש וחצי הובא לקבורה בישראל ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.
בחודש ניסן שלאחר מותו, עלתה משפחתו לישראל. בניו, בראשות בנו הבכור הרב מאיר מאזוז, חידשו את ישיבת כיסא רחמים בעיר בני ברק.
על שמו נקראו רחובות בערים - בית שאן, בני ברק, באר שבע, ראשון לציון, נתיבות וירושלים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשתו כמסאנה חנה, נפטרה בג' באדר ה'תשנ"ב.
- בנו הבכור, יהודה, מת בילדותו בגלל הפצצות הנאצים[2].
- בנו הרב מאיר מאזוז - ראש ישיבת כיסא רחמים
- בנו הרב צמח מאזוז - מנהל הישיבה, משגיח ור"מ
- בנו הרב רחמים מאזוז - מנהל ור"מ בישיבה הגדולה
- חתנו הרב יצחק ברדא, מרבני הישיבה לשעבר, פוסק ומחבר ספרים
- גיסו הרב שלמה מאזוז - דיין
- אחיינו מני מזוז - שופט בית המשפט העליון
ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מלכי תרשיש - תולדות רבני תוניסיה וחיבוריהם, הרב בנימין כהן, תשמ"ו
- חנה פרץ (נכדתו), אחרון הגאונים בתוניסיה - תולדות חייו, שני כרכים, בני ברק תשנ"ו-תש"ס
- פטיש החזק - תולדות חייו של רבי מצליח מאזוז, שלושה כרכים, בהוצאת 'מכון הרב מצליח'.
