הקפות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקפות בבית הכנסת בשמחת תורה, ציור משנת 1937 לערך.

הקפות הן מנהג דתי בו קבוצת אנשים מקיפה בהליכה או בריקודים מקום או עצם מסוים, בדרך כלל דבר קדוש. הקפות מעגליות כסמל לשלמות ואחדות או שיתוף פעולה לתכלית משותפת, הן נוהג תרבותי שקיים בעמים ותרבויות שונות. באמריקה, היו האינדיאנים מתפללים לירידת גשם או להבסת האויב בזמן שהקיפו את האליל שלהם בריקודים. באסלאם מקיפים את הכעבה.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות נהוג בחג הסוכות להקיף את הבימה עם ארבעת המינים בכל אחד משבעת ימי החג, ובשמחת תורה להוציא את ספרי התורה מן ארון הקודש ולהקיף בהם את הבימה בבית הכנסת תוך שמחה גדולה, ריקודים ושירה.

על פי המסופר בספר יהושע, בני ישראל סבבו את חומת העיר יריחו הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז נפלה החומה והם פרצו לתוך העיר. גם בזמן בית המקדש, כשרצו להרחיב את שטח המקדש, היו מקיפים קודם את המתחם הרצוי, ואז מספחים אותו לבית המקדש.

בחג הסוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום טוב הראשון של סוכות ובכל יום מחמישה ימי חול המועד, מוציאים ספר תורה מארון הקודש במהלך תפילת שחרית ואחד המתפללים נעמד עמו על הבימה. יתר המתפללים מקיפים את הבימה הקפה אחת, כאשר הם נושאים בידיהם את ארבעת המינים, ושרים את פיוטי ההושענות של אותו יום. לפי מנהג אשכנז הקפות אלו נערכות בסוף תפילת מוסף של שחרית, ואצל חלק מקהילות ספרד - לפני קריאת התורה. למעט בשבת - שאז אין מתבצעות הקפות.

בהושענא רבא, היום השישי והאחרון של חול המועד, מוציאים את ספר התורה ומקיפים אותו כמו בימים הקודמים, אך במקום הקפה אחת מבצעים שבע הקפות, זכר לבני ישראל שסבבו שבע פעמים את חומת יריחו. כמו כן, בנוסף לפיוטי ההושענא המיוחדים להושענא רבא, שרים את פיוטי ההושענות של רוב הימים הקודמים.

בשמחת תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את שיאן של חגיגות חג שמחת תורה מסמלות ה"הקפות", שבהן מוציאים את כל ספרי התורה (או מספר טיפולוגי של ספרים כמו 7, 13, 18 וכדומה) מארון הקודש, ועורכים עמם שבע הקפות או יותר מסביב לבימה כשהם נישאים בזרועות המתפללים, תוך שירה וריקודים (בעיקר שירים שמחים, כדוגמת "מפי אל"). את טקס ההקפות נוהגים לערוך בליל החג וביומו. במוצאי החג, עת מתחיל יום טוב שני של גלויות שהוא גם שמחת תורה בחו"ל, יש נוהגים בארץ ישראל לערוך הקפות שניות, בהן יוצאים עם ספרי התורה לרחובות העיר ורוקדים פעם נוספת עם ספרי התורה.

מנהג ההקפות בשמחת תורה הוא ככל הנראה מנהג מאוחר שהחל במאה ה-15.[1] בזמן הראשונים מוזכר מנהג של הוצאת ספרי התורה מההיכל בשמחת תורה בלי הקפות. הרמ"א במאה ה-16 כבר מזכיר גם את הנוהג של הקפות ושל שמחה המלוות את הוצאת הספרים. בזמנם היה נהוג לילך מסביב הבימה בשירה שלוש או שבע פעמים.[2] המנהג לרקוד מסביב הבימה ולא להקפיד על מספר ההקפות, הוא מנהג יותר מאוחר. על אף שכיום נהוג לערוך ההקפות ברוב קהילות ישראל, בעבר לא התקבל המנהג בחלק מקהילות מערב אירופה ואף נתקל בהתנגדות נחרצת.

כלה נכנסת תחת החופה ומקיפה את החתן בעזרת אמה

הקפת חתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מקהילות אשכנז ומזרח אירופה נהוג שכשהכלה מגיעה לחופה בלוויית שושביניה, היא מקיפה את החתן שבע או שלש פעמים, ולבסוף מתייצבת לצידו. המקור הקדום ביותר למנהג מופיע בשנת 1430 בפירוש לתורה של ר' דוסא היווני, שמציין שביהדות אוסטריה נהגו להקיף 3 פעמים, ומטעים זאת בפסוק בירמיהו, ל"א, כ"א: "כי ברא ה' חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר".[3] במהלך השנים השתנה המנהג בחלק מהקהילות משלש הקפות לשבע, ייתכן שהשינוי נבע מהחשיבות שיש למספר שבע בתורת הקבלה.[4] עם הזמן גם הועלו הסברים שונים למנהג ההקפות, כגון שהן מסמלות את חומת יריחו שנפלה בעקבות שבע ההקפות שערכו סביבה יהושע ובני ישראל, כך גם יפלו המחיצות בין בני הזוג. טעם נוסף שהוזכר הוא שההקפות נעשות לזכר שבעת התנאים המוזכרים בספר הושע באירוסין הסמליים שבין ה' לישראל, או לזכר שלשת הדברים שהכלה מתקדשת בהם: כסף שטר וביאה.[5] ייתכן גם שהמנהג נוצר בהשפעת עמי האזור הנכריים.[6]

הקפת הנפטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילות יהודיות בארצות המזרח נהגו בעבר המטפלים במת והמלווים אותו, להקיף את המיטה שבע פעמים לפני קבורתו, ולומר פסוקי תהילים כגון "יושב בסתר עליון" ו"אנא בכח", כסגולה להינצלות ממזיקים.[7] המנהג שאוב מתורת הקבלה, אך כיום כמעט ולא נוהגים מנהג זה כי אם לעתים רחוקות ורק כשהנפטר הוא איש חשוב ביותר. כך נוהגים גם כיום אשכנזים בני הדור הישן, וכן בני קהילת הפרושים בירושלים,[8] כאשר קוברים נפטרים חשובים כגון רבנים ואישי ציבור.[9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר המנהגים (טירנא) שמיני עצרת
  2. ^ משנה ברורה סי' תרס"ט ס"ק י'
  3. ^ הרב ישראל סאמט משמעותם של מנהגי חופה, בצהר גיליון ט'
  4. ^ חברים מקשיבים, באתר כיפה
  5. ^ נישואין, באתר מט"ח
  6. ^ א. ארנד 'הקפת החתן על ידי הכלה בשעת החופה, סדרא ז, בר-אילן תשנ"א, עמ' 4-7
  7. ^ שיורי כנה"ג לטור יו"ד סי' שנ"ז ג
  8. ^ ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל, באתר דעת
  9. ^ ראו עוד על מנהג זה בספר "גשר החיים", א, פרק טו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.