טיוטה:קהילת יהודי אולד מנצור
בכפר אולד מנצור (ער') (בערבית: أولاد مـنـصـور) שבצפון רכס האטלס הגבוה במרוקו התקיימה קהילה יהודית ותיקה עד העלייה ההמונית של יהודי מרוקו לישראל.
תולדות יהודי אולד מנצור[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת המקומית, לאחר חורבן בית ראשון הגיעו לאזור שבו קיים היום הכפר עשרה כהנים שברחו מהחורבן ורצו להתבודד ולהתאבל על החורבן במדבר. סביב מערת קבר עתיקה, אשר בה נטמנו על פי המסורת עשרת הכהנים, התבססה קהילה יהודית קטנה. בית הקברות שבו מצויה "מערת הכהנים" מכונה "אל כוהנייה", והמקום נחשב לאתר עלייה לרגל ליהודי הסביבה, שייחסו לו מופתים וסגולות.
יהודי המקום היו קשורים בקשרים הדוקים, כלכליים ורוחניים, לקהילת יהודי מרקש הסמוכה. מרבית יהודה אולד מנצור עסקו בחקלאות: חלקם בשותפות עם ערבים, חלקם בקרקעות חכורות ומעיטם רכשו אדמות חקלאיות. ענפי החקלאות העיקריים היו גידול דגנים, ירקות, זיתים, תאנים, בקר, צאן ודייג בנהר תסאות. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, אז מנתה כמה עשרות משפחות. הקהילה הלכה והידלדלה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה בשל הגירה לערים (בעיקר לקזבלנקה)[1].
בכפר פעל כותאב, שבו למדו תלמידים צעירים ובוגרים מפי רבני הכפר. בשלב מסויים, פרשה רשת ,אוצר התורה" את חסותה עליו[2]. תלמידים מבוגרים שהמשיכו את מסלול לימודם התורני עברו ללמוד בישיבות במרקש.
עלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1955 ביקר בכפר יהודה ברגינסקי, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. את הכפר מתאר ברגינסקי כך:
הגענו. תחילה לא הבחנו בכפר. רק על אחת מגבשושיות העפר עמד בית עץ... יתר התושבים גרו בתוך האדמה, במערות שחפרו ושלא ניכרו על פני השטח
— [3]
ברגינסקי עסק, לצד שליח הסוכנות יהודה גרינקר, בהכנת רשימות היהודים לקראת העלייה ובמיונם בהתאם למדיניות העלייה הסלקטיבית שנהגה באותה העת. על פי סקר שנערכו באותה העת עבור הג'וינט, מנתה הקהילה 148 נפש.
שליח תנועת המושבים להרי האטלס, יהודה גרינקר, הגיע לכפר לאחר שרבים מתושביו כבר עברו לקזבלנקה, ומצא בו 27 משפחות שמנו כ-132 נפש.
לאחר עלייתם ארצה, השתכנו יהודי אולד-מנצור בין השאר בחצור הגלילית, בבית שאן, בתירוש, בתלמי יחיאל, בזיתן ועוד.
רבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מהמאה ה-19 ידועים לנו שני אחים, הרב יצחק והרב רפאל ועקנין, שחלקו יחד את ההנהגה הרוחנית של הקהילה. לאחר עלייתו של הרב רפאל ארצה (נפטר בשנת ה'תרס"ז), המשיך הרב יצחק לשאת בתפקיד, עד לפטירתו.
- בנו של הרב יצחק ועקנין, הרב משה ועקנין (תלמיד הרב דוד שלוש) כיהן כרב הכפר לאחר פטירתו, כנראה בשנת ה'תש"ו[4].
- הרב כליפה אלמליח, כיהן כרב הכפר למעלה משמונים שנה, החל משנת ה'תרכ"ז (1896), במקביל לרב משה ועקנין, ועד לשנת ה'תש"י (1950). נפטר בקזבלנקה בשנת ה'תשי"ד.
- הרב דוד סוויסה (אחיינו של הרב משה ועקנין), בעל "מתוק מדבש" על התנ"ך, הש"ס ודרשות, כיהן כרב הכפר משנת ה'תש"י ועד לעזיבת אחרוני היהודים בשנות ה-60. לאחר עלייתו ארצה שימש כר בית כנסת "אלכוהנייה" וכשוחט בחצור הגלילית. נפטר בשנת ה'תשנ"ג (1993)[5].
מיוצאי הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב משה אלמליח, רב היישוב עתלית
- הרב יעקב אלמליח - רב מושב תלמי יחיאל
- הרב משה סבאג - רב מושב ישרש
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה גרינקר, עלייתם של יהודי האטלס, הוצאת ברית יהודי מרוקו, ה'תשל"ג.
- יהודה ברגינסקי, גולה במצוקתה, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומשק יגור, 1978.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות שצולמו בכפר בשנת 1950, אתר בית התפוצות
- חריש בכפר אולאד מנצור.
- בעל מלאכה מתקן כלי בית באולאד מנצור.
- אפיית לחם בטאבון (פרינה) באולאד מנצור.
- שטיפת גרגרי חיטה בנחל באולאד מנצור.