טיוטה:תאיס (אופרה)
תאיס היא אופרה קומית בשלוש מערכות ושבע תמונות, מאת ז'ול מאסנה לליברית צרפתית מאת לואי גאלט, המבוססת על הרומן תאיס מאת אנטול פראנס. הוצגה לראשונה באופרה גרנייה בפריז ב-16 במרץ 1894, בכיכובה של זמרת הסופרן האמריקנית סיביל סנדרסון, עבורה כתב מסנה את התפקיד הראשי.[1] את ההפקה המקורית ביים אלכסנדר לפיסידה, עם תלבושות שעיצבו צ'רלס ביאנקיני ותפאורה של מרסל ג'מבון (מערכה 1, סצנה 1; מערכה 3) ויוג'ין קרפזה (מערכה 1, סצנה 2; מערכה 2). האופרה תוקנה מאוחר יותר על ידי המלחין והוקרנה בבכורה באותו בית אופרה ב-13 באפריל 1898.
היצירה הוצגה לראשונה באיטליה בתיאטרון ליריקו אינטרנשיונל במילאנו ב-17 באוקטובר 1903 עם לינה קוואליירי בתפקיד הראשי ופרנצ'סקו מריה בוניני כאתנאאל. בשנת 1907, ככבה האמריקאית מרי גארדן בניו יורק בהופעת הבכורה בארה"ב.
תאיס מתרחשת במצרים תחת שלטון האימפריה הרומית, שם נזיר קנובי, אתנאאל, מנסה להמיר את תאיס, קורטיזנית אלכסנדרונית ובת חסות של ונוס, לנצרות. הוא מגלה מאוחר מדי שהאובססיה שלו כלפיה מקורה בתאווה; בעוד טוהר הלב האמיתי של הקורטיזנה מתגלה, כך גם טבעו השפל של האדם הדתי. היצירה מתוארת לעתים קרובות כנושאת מעין אירוטיקה דתית, והיו לה הפקות רבות שנויות במחלוקת. המדיטציה המפורסמת שלו, המופע לכינור ותזמורת המנוגנת בין הסצנות של מערכה 2, היא יצירה מוזיקלית קונצרטית המבוצעת לעתים קרובות; הוא עובד עבור כלים רבים ושונים.
תפקידה של תאיס, בדומה לגיבורה אחרת של מאסנה שנכתבה גם עבור סיביל סנדרסון, אסקלרמונדה, מאתגר מאד.הוא קשה לשירה ושמור רק למבצעים המוכשרים ביותר. אמניות מודרניות כללו את קרול נבלט, אנה מופו, בוורלי סילס, לאונטין פרייס, רנה פלמינג ואליזבת פוטרל.[2] [3] Géori Boué היה הראשון שהקליט את האופרה, ב-1952.
הבדלים בין שתי גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגרסת 1894 סוף מערכה 1, החשפנות כביכול של תאיס (שגרמה לשערורייה גדולה בלילה הראשון עקב תאונת מלתחה עם התלבושת של סיביל סנדרסון) היא אינטרלוד סימפוני ארוך "L'amours d'Aphrodite" שמוביל ברצף למערכה 2 והסצנה עם אריית המראה "Dis-moi que je suis belle". במהדורה הווקאלית הראשונה, מדובר ב-18 עמודים, – 196 תיבות – כמעט חמישית מכל המערכה הראשונה. ישנו קטע אמצע ניסיוני בצורה מוזרה, כלומר בחתימת זמן אמורפית של 5/4 (יוצא דופן עבור Massenet) עם תחושה של גוון שלם לוהט. ב-1898 זה נחתך, אם כי השיא נשמר בחלקו בתור ההגדרה של מערכה 1 - 17 תיבות בלבד.
ב- Mirror Aria המפורסמת של תאיס בפתיחת מערכה 2 ישנם כמה שינויים בטקסט, אם כי זה לא משפיע על המוזיקה.
ברוויזיה משנת 1898, יש רצף בלט מורחב במערכה 2 לחסידיו של ניסיאס, כולל האינטרמצו הווקאלי הקטן של La charmeuse. זה החליף את הבלט של 1894 במערכה האחרונה. הבלט משנת 1898 הוא מוזיקה חדשה לגמרי.
התיקונים המקיפים ביותר נוגעים למערכה האחרונה, מערכה 3. בשנת 1894, אין סצנה בנווה מדבר, המעשה נפתח עם הנזירים ב-Thébaïde. כאשר אתנאל נרדם, יש רצף בלט מורחב" "שבע רוחות הפיתוי" - שעוצב על פי שירו האפי של פלובר "הפיתוי של סנט אנטון". בשנתו, אתנאל מתייסר בקולות רוחות רפאים, אבדן, כוכב הגאולה, ספינקסים, נשמות אבודות ורוחות התהום שהגיעו לשיא בשבת שחורה אורגיסטית.
זה נחתך. הסצנה הראשונה הופכת לסצנה 2. הסצנה החדשה 1 (סצינת אואזיס) מראה את אתנאל מוסר את תאיס לאם המנזר והנזירות ועוזב אותה.
1894: בסצינת הסיום, לאחר דואט הסיום המפורסם "Te souvient-il du lumineux voyage" יש תוספת מוזיקה וטקסט. קולות משמיים מקללים את אתנאל, אם המנזר והנזירות זועקות "ערפד" ובורחות (כמו בפרק האחרון של הרומן של אנטול פראנס). האופרה מסתיימת בקולות של מלאכים הקוראים ל-Pitié והזכרת המדיטציה המפורסמת. בשנת 1898, כל זה נחתך והצטמצם לזעקת "רחמים"ǃ יחידה של אתנאל ו-3 בר-קודה קצרה.
| גרסה מקורית (1894) | גרסה מתוקנת (1898) | ||
|---|---|---|---|
| מערכה 1 | סצנה 1 | מנזר בתבאי | מנזר בתבאי |
| סצנה 2 | אלכסנדריה - ואחריה שיר סימפוניק 'L'amours d'Aphrodite' שמתחבר למערכה 2 ללא הפסקה | אלכסנדריה | |
| מערכה 2 | סצנה 1 | בבית תאיס | בבית תאיס |
| סצנה 2 | לפני בית תאיס | לפני בית תאיס </br> (בלט: מס' 1–7) | |
| מערכה 3 | סצנה 1 | The Thébaide | נווה המדבר |
| סצנה 2 | La Tentation | The Thébaïde (לשעבר סצנה 1) | |
| סצנה 3 | מותו של תאיס | מותו של תאיס |
תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תפקיד | קול | ליהוק הבכורה
16 במרץ 1894 מנצח פאול טפנל |
|---|---|---|
| תאיס, קורטיזנה | סופרן | סיביל סנדרסון |
| אתנאל, נזיר קנובי | בריטון | ז'אן פרנסואה דלמה |
| ניסיאס, אציל | טנור | אלברט אלבנז |
| קרויביל, משרתת של ניסיאס | סופרן | ג'אן מארסי |
| מירטל, משרתת | מצו סופרן | מיריאן הגלון |
| פלמון, ראש מנזר הקנובים | בס | פרנסואה דלפוגה |
| אלבין, אם המנזר | מצו סופרן | לאורה בובה |
| משרת | בז | אוזט |
| נזירים, נזירות, אזרחי אלכסנדריה, חבריו של ניסיאס | ||
תַקצִיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
סצנה 1
מנזר בתבאי לחופי הנילוס
קבוצה של נזירים קנוביטים עושים את עסקיהם היומיומיים. אתנאאל, הסגפן הקפדני מכולם, נכנס ומתוודה בפני הנזיר הבכיר, פלמון, כי לאחרונה הפריעו לו חזיונות של קורטיזנית וכוהנת ונוס בשם תאיס, אותה ראה לפני שנים רבות בעיר הולדתו אלכסנדריה. בהאמינו שהחזיונות הללו הם אות מאלוהים, הוא מחליט, בניגוד לעצתו של פלמון, לחזור לאלכסנדריה, להמיר את תאיס לנצרות ולשכנע אותה להיכנס למנזר.
סצנה 2
בביתו של ניסיאס באלכסנדריה
אתנאל מגיע לאלכסנדריה ומבקר את חברו הוותיק ניסיאס, ניסיאס מקבל אותו בזרועות פתוחות ומתגלה כמאהב הנוכחי של תאיס. לשמע תוכניתו של אתנאאל, הוא צוחק ומזהיר אותו שנקמה של ונוס יכולה להיות נוראית. מספר לו כי היא רוששה אותו. אף על פי כן, הוא רוכש בגדים לחברו לקראת סעודה באותו ערב בו תופיע תאיס. העבדים שלו, קרוביל ומירטל, מלבישים את אתנאל ולועגים לתמימותו.
החגיגה מתחילה. תאיס מגיעה ושרה דואט אהבה מריר-מתוק עם ניסיאס: זה הלילה האחרון שלהם ביחד. לאחר מכן היא שואלת אותו על אתנאל, ששומע אותה ואומר לה שהוא בא ללמד אותה "בוז לבשר ואהבת הכאב". היא לא מתפתה להצעה הזו, היא מנסה לפתותו בשיר מפתה. הוא עוזב, מבטיח בכעס לחזור מאוחר יותר, בזמן שהיא מתגרה בו במילות פרידה: "תעז לבוא, אתה שמתריס נגד ונוס!" ומתחילה להתפשט כשהמסך יורד.
מערכה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
סצנה 1בביתה של תאיס ? מותשת לאחר המשתה, תאיס מביעה חוסר שביעות רצון מחייה הריקים ומהורהרת על כך שיום אחד, הזקנה תהרוס את יופיה. אתנאאל נכנסת ברגע הפגיע הזה, מתפללת לאלוהים שיסתיר ממנו את יופיה. הוא אומר לה שהוא אוהב אותה על פי הרוח ולא על פי הבשר, ושאהבתו תימשך לנצח במקום לילה בודד. מסוקרנת היא מבקשת ממנו שילמד אותה את דרכי האהבה הזו. הוא כמעט נכנע לקסמה הפיזי, אבל מצליח להסביר לה שאם תתגייר, היא תזכה לחיי נצח. היא כמעט נכנעת לרהיטותו, אבל אז חוזרת על תפיסת עולמה הניהיליסטית ומרחיקה אותו. עם זאת, לאחר מדיטציה ארוכה היא משנה את דעתה.
סצנה 2
תאיס הצטרף לאתנאאל והחליט ללכת אחריו אל המדבר. הוא מצווה עליה לשרוף את ביתה ורכושה כדי להרוס את כל עקבות עברה המרושע. היא מסכימה, אבל שואלת אם היא יכולה לשמור פסלון של ארוס, אל האהבה, כשהיא מסבירה לאתנאאל שהיא חטאה לאהבה ולא דרכה. כשהוא שומע שניסיאס נתנה לה את זה, אתנאאל דורש ממנה להשמיד אותו. ניסיאס מופיעה עם קבוצה של חוגגים, שרואים את אתנאל לוקח את תאיס משם. כועסים, הם מתחילים לסקול אותו באבנים. למרות שניסיאס נדהם מההחלטה של תאיס לעזוב, הוא מכבד אותה וזורק חופנים של כסף כדי להסיח את דעת הקהל. תאיס ואתנאאל בורחים.
מערכה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
סצנה 1
תאיס ואתנאאל נוסעים ברגל דרך המדבר. תאיס מותשת, אבל אתנאאל מכריח אותה להמשיך ולעשות תשובה על חטאיה. הם מגיעים למעיין, שבו אתנאאל מתחילה לחוש רחמים ולא גועל כלפיה, והם חולקים כמה רגעים של זוגיות אידילית ואפלטונית בזמן שהם נחים. זמן קצר לאחר מכן, הם מגיעים למנזר בו אמורה תאיס לשהות. מפקיד אותה בטיפולה של אמא סופריור אלבין, אתנאאל מבין שהוא ביצע את משימתו - ושהוא לעולם לא יראה אותה שוב.
סצנה 2 [4]
הנזירים הקנוביטים מביעים חרדה מהתנהגותו הא-חברתית והקודרת של אתנאאל מאז שובו מאלכסנדריה. אתנאל נכנס ומתוודה בפני פאלמון שהוא התחיל לחוות געגוע מיני לתאיס. פלמון מטיל אותו על כך שניסה להמיר אותה מלכתחילה. אתנאאל נופל בשינה מדוכאת ויש לו חזון אירוטי של תאיס. הוא מנסה לתפוס אותה, אבל היא מתחמקת ממנו בצחוק. ואז, חזון שני אומר לו שתאיס גוסס.
סצנה 3
כשהוא מרגיש שהקיום לא שווה כלום בלעדיה, הוא דוחה את כל נדריו וממהר למצוא אותה. הוא מגיע למנזר ומוצא אותה על ערש דווי. הוא אומר לה שכל מה שלימד אותה זה שקר, ש"שום דבר אינו נכון מלבד החיים ואהבת בני האדם", ושהוא אוהב אותה. ללא מודעות לאושר, היא מתארת את השמים הנפתחים ואת המלאכים המקבלים אותה בברכה. היא מתה, ואתנאאל מתמוטט בייאוש.
אריות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Voilà donc la terrible cité" (Athanaël) – מערכה 1
- "Dis-moi que je suis belle" (ת'איס) - מערכה 2
- "C'est toi, mon père" (ת'איס, אתנאאל) - מערכה 3
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1952 – Géori Boué, Roger Bourdin, Jean Giraudeau – Choeurs et Orchester de l' Opéra de Paris, Georges Sebastian
- 1959 - אנדרה אספוזיטו, רוברט מסארד, ז'אן מוליין - תזמורת ומקהלה של הרדיו הלאומי הצרפתי, אלברט וולף (Chant du Monde)
- 1961 - רנה דוריה, רוברט מסארד, מישל סנצ'ל - Choeurs et Orchester de Radio France, Jésus Etcheverry
- 1974 – אנה מופו, גבריאל בקווייר, חוסה קאררס – מקהלת האופרה של אמברוזיאן, תזמורת הפילהרמונית החדשה, יוליוס רודל (חותם אדום של RCA)
- 1976 - בוורלי סילס, שריל מילנס, ניקולאי גדה - מקהלת ג'ון אלדיס, תזמורת הפילהרמונית החדשה, לורין מאזל (EMI)
- 1997 - רנה פלמינג, תומס המפסון, ג'וזפה סבטיני - Choeur et Orchester National Bordeaux Aquitaine, איב אבל (דקה)
- 2004 - אווה מיי, מישל פרטוזי, וויליאם ג'וינר - תזמורת ותיאטרו לה פניצ'ה די ונציה (Dynamic Srl איטליה, 2004)
- 2009 - ברברה פריטולי, לאדו אטנלי, סטפנו פודה (מנהל במה), תזמורת ומקהלה של תיאטרו רג'יו (טורינו) (ארטהאוס), ג'יאננדריה נוסדה - DVD
- 2010 - רנה פלמינג, תומס המפסון, ג'ון קוקס (במאי), תזמורת מטרופוליטן אופרה, פזמון ובלט, ז'סוס לופז קובוס - DVD
- 2020 - ארין וול, ג'ושוע הופקינס, אנדרו סטייפלס, מקהלת טורונטו מנדלסון, התזמורת הסימפונית של טורונטו אנדרו דייוויס - 2 תקליטורי Chandos Records Cat:CHSA5258(2) [5]
כל אלה הם הגרסה המתוקנת והסופית משנת 1898. אין הקלטות של הגרסה המקורית משנת 1894. עם זאת, ישנן שתי הקלטות של מוזיקת הבלט התאית שהן של מוזיקת הבלט המקורית La tentation, אם כי ההקלטות, באופן מבלבל, אינן מפרטות זאת.
- 1997 - האקדמיה של סנט מרטין בשדות, סר נוויל מרינר (קפריצ'יו)
- 2013 - התזמורת הסימפונית של ברצלונה, פטריק גאלואה (נאקסוס)
הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Boyden, Kimberley & Staines 2002, p. 392.
- ^ Occhietti, Serge (10 January 2009). – La magie de l'opéra. – Le Polyscope.
- ^ Tommasini, Anthony (December 9, 2008). "One Diva to Another: This Role Is Divine", The New York Times
- ^ This scene was omitted during the American premiere of Thaïs in 1908.
- ^ "Massenet: Thaïs". Presto Classical (באנגלית). נבדק ב-17 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
מקורות
- Boyden, Matthew; Kimberley, Nick; Staines, Joe (2002). The Rough Guide to Opera. New York: Rough Guides. ISBN 978-1-85828-749-2.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Cross, Milton (1955). Complete Series of the Great Operas. Garden City, New York: Doubleday. pp. 572–580.
- Huebner, Steven (2006). French Opera at the Fin de Siècle: Thaïs. Oxford University Press, US. pp. 135–159. ISBN 978-0-19-518954-4.
- Kobbé, Gustav (1976). The Complete Opera Book. New York: G. P. Putnam's Sons. pp. 869–872.
- Upton, George P.; Borowski, Felix (1928). The Standard Opera Guide. New York: Blue Ribbon Books. pp. 190–191.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Thaïs: Scores at the International Music Score Library Project
- Visual documentation of the premiere on Gallica
- Casaglia, Gherardo (2005)."List of performances of Thaïs". L'Almanacco di Gherardo Casaglia (in Italian).
- Synopsis of Thaïs (Metropolitan Opera)
- MetOpera archives: Thaïs production 1939 with Review