טים נחום גידל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: זקוק לוויקיזציה וניסוח מחדש.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
טים נחום גידל
אין תמונה חופשית
לידה 18 במאי 1909
מינכן, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוקטובר 1996 (בגיל 87)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טים נחום גידל (בגרמנית: Tim Nahum Gidal,‏ 18 במאי 1909 - 4 באוקטובר 1996) היה צלם גרמני-ישראלי, זוכה פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום, לשנת 1980.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידל נולד במינכן שבגרמניה בשם נחום גידלביץ', לימים הוסף לו שם רשמי - איגנץ' עד שבחר לאמץ במקומו את השם טים וקיצר את שם משפחתו. דרכו כצלם של טים גידל החלה ב-1929, כאשר אחיו גיאורג, צלם עיתונות שנזקק בדחיפות למחליף רגעי, השאיל לו את מצלמתו והסביר לו את עקרונות הפעלתה. באותן שנים החלה גישה חדשנית בתפיסת הצילום העיתונאי והצילום בכלל. צלמי התקופה חיפשו התנסויות חדשות בצילום ככלי ואחר נושאים חדשים ושונים וחיפשו במדיום עצמו את המימד האסתטי והאינטלקטואלי. העיתונות בגרמניה של שנות העשרים המאוחרות פרחה כי הקדישה את דפיה לכתבות מצולמות, וניסתה לקרב את העולם לקוראים באמצעות שפע של מידע חזותי. צלמי העיתונות אימצו גישה חדשה לביטוי באמצעים תמונתיים חדשים ולתיאור החיים המודרניים. השימוש במצלמות קלות משקל איפשרו צילום עיתונאי מהיר ובעל אופי ספונטני. נפל בחלקו של טים גידל להיות חלק מקבוצה קטנה של אמני צילום שהפכו חלוציים וחדשנים, ויצירתם – פוטו ג'ורנליזם –שינתה את פני הצילום העיתונאי וכיוונה התפתחות זו. במהלך הקריירה של טים גידל, המשתרעת על פני רוב המאה ה-20, תיעדה מצלמתו אירועים מרכזיים וצילומיו נעשו לתעודות חברתיות והיסטוריות חשובות.

טים גידל נולד במינכן, למשפחה יהודית דתית-ליברלית, אשר נטעה בו תחושה חזקה של זהות יהודית וציונית. הוא למד באוניברסיטאות של מינכן וברלין היסטוריה, תולדות האמנות, כלכלה ומשפט בינלאומי. אלה עיצבו את אישיותו כאדם רחב אופקים, בקי בתרבות ובעל מחשבה מעמיקה והשקפת עולם מגובשת, המתבטאת בצילומיו. בשנת 1935 כתב גידל דוקטורט חלוצי ומקדים לזמנו על "הדיווח בתמונות והעיתונות" ומאז התמסר למחקר אקדמי בשווייץ, באנגליה, בארצות הברית ובישראל אליה הגיע לראשונה בתחילת שנות ה – 30. הוא היה מבין הראשונים שהרצה וכתב על תקשורת חזותית וספרו 1933- 1910 Evolution and Origin Photojournalism: Modern נחשב לרב השפעה.

הכשרון והאינטואיציה של טים גידל שמו במרכז יצירתו האמנותית את האדם. הוא הצליח לחשוף את אישיותו הסמויה של האדם המשמש נושא, לחפש ולגלות את הגונים ובני-הגונים של תכונותיו. במיוחד בצילומיו של מפגשים מקריים עם אלמונים. גידל, באמצעות פתיחותו הרגשית והמחשבתית, מעורר את התעניינותו של המתבונן בצילום שלא על ידי ביום סצנות ועיבודן, אלא באמצעות תפיסת הבעות ומחוות שהן אינטימיות וגלויות כאחד. או במילותיו הוא: "צילומי, כך אני נוטה לחשוב, הם וריאציות על הטרגי-קומדיה הנצחית של חיי אדם". הוא מעדיף לראות בצילום מכשיר של החצנה, של האדם (האובייקט) המסתכל מבעד לעדשה החוצה. בסכמו את פילוסופיית הצילום שלו אומר גידל: "רוב הצלמים בזמננו מנסים להביע את האני הפנימי שלהם בעזרת עדשת המצלמה, ואילו אני משאיר לאובייקט את האפשרות להביע את עצמו בסיוע המצלמה שלי".

גידל אהב חיי נדודים וביקר בכל יבשות העולם. אהבתו זו והתעניינותו ההומניסטית בתרבויות ובחברות הובילה, בשיתוף רעייתו סוניה גידל, ליצירת סדרה מצליחה של ספרי ילדים שכל אחד התמקד בארץ אחרת ונקרא הכפר שלי ב... (My Village in) הודו, תאילנד, יוון, גאנה, טנזניה, צרפת, אוסטריה וישראל. גידל הקדיש גם תשומת לב ומחשבה עמוקה למאורעות החברתיים והמדיניים, למאבקים ולתמורות החברתיות של זמנו. הוא צילם הפגנות, אספות, מהומות ועימותים, ביניהם הסכסוך היהודי-ערבי בארץ-ישראל ואסיפת הקונגרס הכלל-הודי בראשות מהטמה גנדי. גידל, אוטודידקט ודעתן, העדיף לתת לתמונות לדבר בעד עצמן וסירב להפכן לכלי שרת בידי מדינאים או למלא שליחותם. הוא השאיר את הצילום לחוויתו האישית של הצופה והמתבונן. לימודי ההיסטוריה תרמו להעמקת מודעותו והבנתו למצבים המצולמים. מבטו כהיסטוריון ניכר היטב גם בשורה ארוכה של ספרים שכתב, ספרי הגות ומחקר בצילום וספרים על ארץ ישראל.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה טים גידל חייל בבריגדה וצלם עיתונות ראשי של הארמייה הבריטית השמינית. צילומיו פורסמו בכתב העת הצבאי Parade. הוא סיקר בכתבות מצולמות (Reportage) את הצבא הבריטי בצפון אפריקה ובבורמה ואף נפצע באי היווני סאמוס. לאחר תום המלחמה צילומיו וכתבותיו הופיעו בעיתונים רבים ביניהם Picture post, וכן Life להם היה יועץ מערכת.

טים גידל התגורר לאורך השנים בארץ ישראל לסרוגין וכאשר נישא לפיאה (רעייתו השנייה) ב-1970 חזר והשתקע סופית בישראל. החל מתערוכתו הראשונה בגלריית סטימצקי בירושלים ב-1936, הציג גידל בתערוכות רבות בישראל ובעולם, ביניהן שתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל. צילומיו נכללים באוספים ציבוריים רבים והוא זכה במספר פרסים חשובים כאמן יוצר, כמחנך וכהיסטוריון של צילום.[1]

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות • נחום טים גידל צילומים 1929–1991, Nachum Tim Gidal. Photographs 1929-1991, The Open Museum, Industrial Park Tefen, Israel.1992(catalogue) • • בדרך משלי, My Way, The Israel Museum ,Jerusalem,1995 (catalogue in English and Hebrew)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין ספריו המוכרים:

  • Modern Photojournalism,: Origin and Evolution, 1910-1933
  • New York, 1973. (German and English)
  • In The Thirties, Photographs by Tim Gidal, The Israel Museum, Jerusalem.Cat.no.134 1975 (catalogue)
  • Memories of Jewish Poland, .Tel Aviv,1984 ( catalogue)
  • בדרך משלי, My Way, The Israel Museum ,Jerusalem,1995 (catalogue in English and Hebrew)
  • נחום טים גידל צילומים 1929–1991, Nachum Tim Gidal. Photographs 1929-1991, The Open Museum, Industrial Park Tefen, Israel.1992(catalogue)
  • Die Freudianer, auf dem 13. Internationalen Psychoanalytischen Kongress 1934 in Luzern – Wien 1993. (catalogue)
  • Henrietta Szold: A documentation in photos and text,. Jerusalem and New York, 1997
  • Jerusalem, in 3000 Years, in 3000 Jahren " New York 1999
  • My Village in… 23 books with Sonia Gidal

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחום טים גידל, צילומים 1929–1991, המוזיאון הפתוח, גני התעשיה, תפן, 1992