טמפו (מבנה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

טמפו (קצ'ואה: פונדק) היו מבנים ששימשו בתרבות האינקה כתחנות דרכים לצרכים צבאיים ומנהליים. הטמפו נפרסו לאורך רשת הדרכים של אימפריית האינקה, ושימשו כתחנות לינה והצטיידות עבור בעלי תפקידים מטעם השלטון. תחזוקת הטמפו נעשתה על ידי מגוייסים מקרב האוכלוסיה המקומית כחלק משירות החובה שהוטל עליהם (מיט'ה). הטמפו עמדו לרשות פקידי הממשל והכילו מזון וקיפו.

האינקה בנו רבים מהטמפו בד בבד עם שדרוג מערכת הדרכים במהלך תקופת שלטונו של טוֹפָּה אִינְקָה יופאנקי בין השנים 1471-1493. לפי הערכות החוקרים נבנו מעל 2000 מבני טמפו.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבני הטמפו היו סוגים שונים ומגוון רחב שנבעו מתפקידים שונים אותם נועדו לבצע. חלק מהמבנים תפקדו כתחנות דרכים פשוטות ובמינימום הכילו אמצעי הלנה, בישול וממגורות (קולקה). חלק מוקמו בתוך ערים וסיפקו לנוסעים דיור זמני. חלק מהטמפו, שתפקדו כמרכזים מנהליים, היו כה גדולים שקשה להבדיל בינם לבין כפר קטן. האדריכלות של המבנים וכן עדויות כתובות מעידים על כך שגודלם נגזר בראש ובראשונה ממספר האנשים אותם הם נועדו להלין.

גם השימושים של הטמפו נבעו מגודלם ומהאמצעים שהכילו. לכל טמפו הייתה יכולת לשרת בעלי תפקידים שונים. הקטנים שבהם שימשו כתחנות ממסר עבור שליחים (צ'סקי). ככל שהטמפו היו גדולים יותר, כן היה ביכולתם לשרת מגוון רחב יותר של בעלי תפקידים: טמפו גדולים מאוד יכלו לספק צרכים של יחידות צבאיות בתנועה, לשמש כמרכזי מינהל אזוריים ולהלנת פמליות של פקידים רמי דרג.

בנוסף לאספקת צרכים של נוסעים, נמצאו בטמפו גדולים גם מתקנים לשימוש בעלי מלאכה כקדרים ואורגים, אמצעי פולחן, עדויות לפעילות ציד, פעילות כרייה ועיבוד של עלי קוקה.

הקונקיסטאדור Pedro Cieza de León התייחס בכתביו למה שלמד מפי הילידים על הטמפו:

Y así había suministros adecuados para sus hombres, cada cuatro leguas había alojamientos y almacenes, y los representantes o mayordomos que vivían en la capital de las provincias se cuidaron mucho de ver que los nativos guardaban estas posadas o alojamientos bien suministrados. Y algunos de ellos no darían más que otros, y todos debían hacer su contribución, mantuvieron las cuentas por medio de un método de nudos, que llaman quipus, y de esta manera, una vez que las tropas habían pasado, podía comprobar y ver que no hubiera habido fraude