טמפו (מבנה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טמפו ("פונדק" בקצ'ואה) היו מבנים ששימשו בתרבות האינקה כתחנות דרכים לצרכים צבאיים ומנהליים. הטמפו נפרסו לאורך רשת הדרכים של אימפריית האינקה, ושימשו כתחנות לינה והצטיידות עבור בעלי תפקידים מטעם השלטון. תחזוקת הטמפו נעשתה על ידי מגויסים מקרב האוכלוסייה המקומית כחלק משירות החובה שהוטל עליהם (מיט'ה).

הטמפו עמדו לרשות פקידי הממשל והכילו מזון וקיפו.

האינקה בנו רבים מהטמפו בד בבד עם שדרוג מערכת הדרכים במהלך תקופת שלטונו של טוֹפָּה אִינְקָה יופאנקי בין השנים 1471-1493. לפי הערכות החוקרים נבנו מעל 2,000 מבני טמפו.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבני הטמפו היו סוגים שונים ומגוון רחב שנבעו מתפקידים שונים אותם נועדו לבצע. חלק מהמבנים תפקדו כתחנות דרכים פשוטות ובמינימום הכילו אמצעי הלנה, בישול וממגורות (קולקה). חלק מוקמו בתוך ערים וסיפקו לנוסעים דיור זמני. חלק מהטמפו, שתפקדו כמרכזים מנהליים, היו כה גדולים שקשה להבדיל בינם לבין כפר קטן. האדריכלות של המבנים וכן עדויות כתובות מעידים על כך שגודלם נגזר בראש ובראשונה ממספר האנשים אותם הם נועדו להלין.

גם השימושים של הטמפו נבעו מגודלם ומהאמצעים שהכילו. לכל טמפו הייתה יכולת לשרת בעלי תפקידים שונים. הקטנים שבהם שימשו כתחנות ממסר עבור שליחים (צ'סקי). ככל שהטמפו היו גדולים יותר, כן היה ביכולתם לשרת מגוון רחב יותר של בעלי תפקידים: טמפו גדולים מאוד יכלו לספק צרכים של יחידות צבאיות בתנועה, לשמש כמרכזי מינהל אזוריים ולהלנת פמליות של פקידים רמי דרג.

בנוסף לאספקת צרכים של נוסעים, נמצאו בטמפו גדולים גם מתקנים לשימוש בעלי מלאכה כקדרים ואורגים, אמצעי פולחן, עדויות לפעילות ציד, פעילות כרייה ועיבוד של עלי קוקה.