טנהויזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טנהויזר וונוס בוונוסברג

טנהויזר (גרמנית: Tannhäuser) היא אופרה מאת ריכרד וגנר וכן דמות באגדה גרמנית. אופרה בת שלוש מערכות זו שייכת לתקופת הביניים של יצירתו של וגנר. הליברית של האופרה נכתב על ידי וגנר עצמו, כמו בשאר האופרות שיצר, ובהשראת שירו של המשורר היהודי גרמני היינריך היינה. האופרה הועלתה לראשונה בשנת 1845.

צלילי הפתיחה של האופרה הושמעו בטקס הפתיחה של הקונגרס הציוני העולמי השני ב-1898.[1]

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה I[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיבור הראשי בעלילה הוא טנהויזר, אביר ומשורר אשר מצא את ונוסברג, משכנה התת-קרקעי של האלה הרומית ונוס. לאחר ששהה שם במשך כשנה כמאהבה של ונוס, נמלא טנהויזר חרטה על מעשיו וגעגועים אל הארץ, והוא משתחרר מכבלי האהבה של ונוס.

בהמשך המערכה, כשטנהויזר עוזב את ונוסברג, הוא שומע שיר של נער על בוא מאי, ואת הקטע המפורסם של מקהלת הצליינים, וכך הוא מתוודע שהגיע בבטחה אל הארץ. המלך היינריך ושיירתו עוברים באזור זה במקרה ומגלים שם את טנהויזר, הם שמחים על הימצאו לאחר ההיעלמות הארוכה ושואלים אותו היכן שהה כל הזמן הזה; טנהויזר עונה כתשובה כי "נדד בארצות רחוקות" והוא ירצה להמשיך בנדודיו, ושיעזבו אותו במנוחה (כנראה משום שהוא יודע כי שהותו בונוסברג נחשבת לחטא), אך כשטנהויזר מתוודע לכך שהנסיכה אליזבת (שהייתה מאוהבת בו עוד לפני כן) שקעה בצער מאז שנעלם, הוא מחליט לחזור אליה, לעיר וורטבורג.

מערכה II[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנהויזר מגיע אל העיר וורטבורג, מקום מושבה של אליזבת, שהייתה מאוהבת בו כל השנים. בתחרות שירה שנערכת במקום, טנהויזר (שבתור משורר משתתף בתחרות) שומע את שירי שאר המתמודדים, על אהבה, אושר וגן-עדן ומתמלא בזעם, על כך שהמשוררים שרים על נושאים שמעולם לא חוו את חוויתם, ופורץ בשירה על צביעותם ועליבותם של שאר המשוררים, וכך הוא חושף את סיפור אהבתו לוונוס. הדבר נחשב לחטא, ורק התערבותה של אליזבת מצילה את טנהויזר מחרבותיהם של האבירים. טנהויזר מסכים לעלות לרגל לרומא יחד עם חבורת צליינים ולבקש את מחילתו של האפיפיור.

בתחרות השירה מוזכרות דמויותיהם של אמני שירה מימי הביניים כגון ולטר פון דר פוגלווידה.

מערכה III[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר זמן מה חוזר טנהויזר כשבגדיו קרועים לעמק וורטבורג. האפיפיור לא סלח לו אלא קילל אותו לנצח. טנהויזר רוצה לחזור לונוסברג ולהתנתק מן הארץ ורואה חזיונות של ונוסברג ואת קירואותיה של ונוס לשוב אליו, אך הוא מצליח להתגבר עליהם באומץ קדוש , כשהוא רואה שאליזבת מתה מאהבה נכזבת, ושלווייתה נערכת באותו הזמן. טנהויזר מתרפק על גופתה ומבקש שתבקש בעבורו מחילה מאלוהים תוך שהוא מת בעצמו . הסיפור מסתיים בהכרזת מספר צליינים על הופעת סימנים לכך שאלוהים סלח לטנהויזר משום שהצליח להתגבר על קיראותיה של ונוס .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טנהויזר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]