לדלג לתוכן

טרואו נקמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא נקמורה.
טרואו נקמורה
中村輝夫
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 באוקטובר 1919
Taitō Prefecture, האימפריה היפנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביוני 1979 (בגיל 59) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה היפנית, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא היפני הקיסרי
תקופת הפעילות 19431974 (כ־31 שנים)
דרגה טוראי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טראו נקמורהיפנית: 中村輝夫, ‏8 באוקטובר 191915 ביוני 1979) היה טוראי בצבא היפני הקיסרי, שלחם במלחמת העולם השנייה, היה חלק של הנאחזים היפנים ולא נכנע עד לשנת 1974. אחרון החיילים היפניים שנכנעו לאחר תום המלחמה בשנת 1945.

מוצאו של נקמורה הוא מטאיוואן, ושמו במקור הוא אטון פללין. התקשורת הטאיוואנית כינתה אותו "לי גואנג האוי", שם שניתן לו רק לאחר חזרתו למולדת בשנת 1975.

שירות צבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקמורה נולד בשנת 1919 והצטרף לשורות הצבא הקיסרי בנובמבר 1943. הוא הוצב באי מורוטאי באינדונזיה זמן קצר לפני שבעלות הברית השתלטו עליו בספטמבר 1944 במהלך קרב מורוטאי (אנ'). הצבא היפני הכריז על מותו במרץ 1945.

לאחר כיבוש האי, נקמורה המשיך לשרוד בו יחד עם חיילים יפנים נוספים לתוך שנות החמישים. בשנת 1956, החליט להתבודד מקבוצת החיילים שנותרה עמו, משום שזממו להורגו, והקים מחנה קטן משלו על האי, שטחו היה 20 על 30 מטרים מגודרים ובמרכזו בקתה, והשתמש בשאריות של ציוד צבאי.

בקתתו של נקמורה התגלתה במקרה בשנת 1974 על ידי טייס מחיל האוויר האינדונזי (אנ'). בנובמבר 1974, שגרירות יפן בג'קרטה ביקשה סיוע מממשלת אינדונזיה (אנ') על מנת לאתר נעדרים מקרב מורוטאי.

לפי התיאור האינדונזי, באותה שנה, נכנס אזרח אינדונזי בשם לותר גוגה[1][2] אל תחנת משטרה באי מורוטאי ודיווח שיש חיל יפני, מסתתר ביער. השוטר הראשון ששמע את הדווח, היה Kapten Lawalata. התברר לשוטר אחר, פיזל בן עבדול עזיז[3], שאביו של לותר גוגה, באיצ'ולי,[4] הכיר את החיל ה"יפני", התיידד עמו, ושניהם נהגו לצוד חזירי בר, והביא לחיל אוכל, כמו: סוכר, מלח, תה. לטענת השוטר גם לותר גוגה הכיר את טרואו נקמורה והמשיך להיות חבר שלו גם אחרי מות אביו של לותר גוגה. לפי תיאור השוטר פיזל בן עבדול עזיז, בשנת 1974, הרגיש לותר גוגה שלא יאריך ימים, ולא היו לו ילדים שיימשיכו להיות חברים של נקמורה, ולכן דווח אודותיו למשטרה. בתחלה Kapten Lawalata עדין לא האמין לדווח של לותר גוגה, אבל השוטר דווח ל-Kapten Supardi מפקד בסיס חיל האוויר האינדונזי במורוטאי. המפקד פסק שיש "לאסוף" את נקמורה. המפקד הכין 20 איש בפקודו למשימה, פיזל, אז בן 24, הוזמן לבוא. מצאו בעל דרגה Sersan Mayor Hanz Anthony שדבר יפנית, צידו אותו בדגל אינדונזיה ודגל יפן, ותמונות של המפגש בין סוהארטו לראש ממשלת יפן תאנאקא קאקואי שהתקים בינואר 1974, וב-18 בדצמבר 1974 צעדו עד שהגיעו ליער ליד הכפר PILOWO שם הסתתר נקמורה. Hanz Anthony שר את ההמנון הלאומי היפני KIMIGAYO, וגם קבוצת המחפשים שננה את השיר. תכננו שכשיופיע טרואו נקמורה, תשיר הקבוצה את השיר להניף דגל יפן ו"אדום לבן" דגל אינדונזיה, ולהראות את תמונות המפגש בין סוהארטו לתאנאקא קאקואי. הגיעו אל בקתתו, ולא היה נקמורה שם. הסתתרה הקבוצה, וכשהוא שב, צרה על הבקתה, נקמורה הופתע, ומבט פניו נראה מתוח מאד, ונסה להיכנס אל הבקתה. הקבוצה שרה את ההמנון היפני ונקמורה הזדקף מיד במוכנות. Hanz Anthony "ארב" לנקמורה. הקבוצה כוונה נשק לעבר נקמורה, ונאמר לו להרים ידיים. בעת הזאת נכנע נקמורה לחיל האוויר האינדונזי. הודיע האנץ אנתוני לנקמורה המלחמה הסתימה לפני 29 שנה, שהמדינה שהוגנה על ידי נקמורה נכנעה לבעלות הברית, ושהאי מורוטאי, אזור עצמאי, הצטרף אל מדינה בשם אינדונזיה, וכוון אליו תמונת הנשיא סוהרטו שהוא הנשיא בעת הזאת, ולא שכח להראות לו את תמונת תאנאקא קאקואי ראש ממשלת יפן.[5][6]

נקמורה הוטס לבית חולים בג'קרטה ישירות מהאי. הידיעות על איתורו וחילוצו של נקמורה מהאי הגיעו ליפן ב-27 בדצמבר 1974. נקמורה החליט לחזור אל מולדתו ולא ליפן. התברר לו שמתו הוריו, אשתו, ששערה שהוא מת, התחתנה מחדש, ובנו כבר גבר בוגר, ולו 4 ילדים משלו.[7] נקמורה נפטר לאחר חמש שנים בשנת 1979 מסרטן ריאות.

נקמורה זכה ליחס שונה לחלוטין מהציבור היפני לעומת היחס שקיבלו חיילים יפנים אחרים ששרדו שנים באיים לאחר תום המלחמה, דוגמת הירו אונודה שנמצא רק מספר חודשים לפניו. ראשית, נקמורה היה בן לשבט האמיס (אנ') מטאיוואן, והוא לא השתייך לעם היפני. בעת חילוצו מהאי הוא לא דיבר יפנית או סינית. בנוסף, נקמורה היה חייל פשוט בשורות הצבא לעומת אונודה שהיה קצין, עובדה שהורידה עוד מחשיבותו בעיני הציבור.

תשלום הפנסיה הרטרואקטיבי של נקמורה היה נמוך ביותר. בעקבות חוק שאושר על ידי ממשלת יפן בשנת 1953, נקמורה לא היה זכאי לפנסיה בתור טוראי מיחידה קטנה, וכתוצאה הוא קיבל תשלום של 68,000 יין בלבד (227.59 דולר באותה התקופה). הדבר הוביל לזעקה בכלי התקשורת שקראו לממשלה לתרום לו סכום של 100,000 דולרים - הסכום שניתן לאונודה לאחר שחרורו.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לותר גוגה, LUTHER GOGE, LUTER GOGE (בשמאל): https://i.pinimg.com/originals/06/03/eb/0603ebb59e8742285a76f96ddde876f6.jpg
  2. ^ טרואו נקמורה (כנראה האדם השמאלי, מתוך כתבה באינדונזית): https://statik.tempo.co/data/2021/08/14/id_1042704/1042704_720.jpg
  3. ^ Faizal bin Abdul Azis
  4. ^ BAICOLI
  5. ^ https://wonderful.pulaumorotaikab.go.id/artikel/read/kuliner/1/kisah-nakamura-prajurit-jepang-yang-bersembunyi-30-tahun-di-hutan-morotai.html התיאור באינדונזית ארוך ביותר, כולל מה שדווח השוטר פיזל, על מראיתו, גבהו, תספורתו ומצבו הגופני של טרואו נקמורה, וטוען שתושבים תארו אותו באופן אחר ממה שתיאר אותו השוטר פיזל.
  6. ^ תמונתו ותאור אחר מופיעים כאן: https://allthatsinteresting.com/teruo-nakamuraאנגלית).
  7. ^ https://allthatsinteresting.com/teruo-nakamura