טריאנגולציה (פסיכולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בפסיכולוגיה, המונח טריאנגולציה (שילוש), מתייחס לטקטיקה מניפולטיבית, שבה אדם אחד לא מתקשר ישירות עם האדם השני, אלא משתמש באדם שלישי כדי להעביר מסרים לאדם השני, ובכך ליצור משולש. טריאנגולציה מתייחסת גם לסוג של פיצול, שבו אדם אחד עושה מניפולציה על מערכת היחסים שבין שני אנשים אחרים, באמצעות שליטה בתקשורת ביניהם. טריאנגולציה באה לידי ביטוי גם במניפולציה המכונה הפרד ומשול[1] או בביטוי העממי "שניים רבים, השלישי לוקח".[2]

התפתחות הילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הפסיכולוגיה, טריאנגולציות מהוות צעדים הכרחיים בהתפתחות של הילד, כאשר מערכת יחסים דו-צדדית, נפתחת באמצעות שילוב צד שלישי, לצורת יחסים חדשה. בשלב זה, הילד מפתח יכולות נפשיות חדשות. רעיון זה הוצג בשנת 1971 על ידי הפסיכיאטר השווייצרי, ד"ר ארנסט אבלין (Dr. Ernst L. Abelin), כדי לתאר את המעברים בתורת יחסי האובייקט הפסיכואנליטית, וביחסי הורים וילדים בגיל 18 חודשים, כ"טריאנגולציה מוקדמת". ד"ר ארנסט אבלין מציג את האם כמטפלת הראשונית והעיקרית, הנמצאת במערכת יחסים כמעט סימביוטית עם הילד, כאשר האב הוא זה ש"מפתה" את הילד לצאת לעולם, ולפיכך האב מהווה צד שלישי בקשר שבין האם לילד.[3] מאוחר יותר פיתח אבלין 'מודל שילוש-מארגן" (organizer-and triangulation-model),[4] ובו ניסה לבסס את ההתפתחות הנפשית של האדם לאורך חייו באמצעות שלבים שונים של טריאנגולציות.

הפסיכואנליטיקאי הגרמני הנס לאוולד פרסם בעיתון, בשנת 1951, מספר עבודות פסיכואנליטיקאיות קודמות בתחום ההתנהגות והדינמיקה הפרה-אדיפלית,[5] ובמאמר משנת 1978, כתבה הפסיכואנליטיקאית של הילד ד"ר סלמה קרמר (Selma Kramer), שהנס לאוולד תיאר את תפקיד האב כתמיכה חיובית לילד בשלב הפרה-אדיפלי, כנגד איום "ההיבלעות מחדש" על ידי האם, ומוביל את הילד בשלב הפרה-אדיפלי להזדהות מוקדמת עם האב, כזו שמתרחשת לפני ההזדהות של התסביך האדיפלי הקלאסי.[6] רעיון זה קשור גם לעבודתה של הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר על תהליך הספרציה-אינדיבידואציה.[7][8]

נרקיסיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקשר של נרקיסיזם, טריאנגולציה מתרחשת כאשר הנרקיסיסט מנסה לשלוט בתקשורת (בזרימה, בפרשנות, בניואנסים) שבין שני אנשים אחרים או שתי קבוצות נפרדות. השליטה בתקשורת, וההכרח להעביר מסרים לצד השני באמצעות הנרקיסיסט, מחזקת את החשיבות העצמית שלו, ומהווה אספקה נרקיסיסטית. תרחישים נפוצים של טריאנגולציות נרקיסיסטיות, מתאפיינים בהורה המנסה לשלוט בתקשורת שבין שני ילדים, או בן זוג מתעלל רגשית, המנסה לשלוט בתקשורת שבין בן הזוג השני, לבין החברים שלו ובני משפחתו. הנרקיסיסט רוצה להבטיח ששאר השחקנים מתקשרים דרכו בלבד, ונשארים מבודדים, בכל סיטואציה אחרת, שאינה מערבת אותו. במקרים מסוימים, נרקיסיסטים ישתמשו בשליטה בתקשורת כדי לסכסך בין הצדדים האחרים. הם יכולים לעשות זאת על ידי האשמת-שווא של אחד מהצדדים והפיכתו לשעיר לעזאזל, האשם בבעיות שלמעשה הנרקיסיסט הוא זה אחראי להן, או שאלמלא הנרקיסיסט לא היו כלל מבשילות לכדי בעיה. לחלופין, הנרקיסיסט עלול להאשים את האחר באמירה או בחשיבה של דבר-מה פוגעני, או לשים דגש רב מדי להיבט שולי בשיחה, תוך כדי התעלמות מהקונטקסט.[9]

הנרקיסיסט עלול להשתמש בטריאנגולציה גם כדי לשים שחקן שלישי, בינו לבין מישהו, שאתו הוא בדרך כלל מסוכסך. במקום לתקשר ישירות עם השחקן אתו הם נמצאים בסכסוך, הנרקיסיסט ישלח מסרים חיוביים, באמצעות שחקן שלישי, בניסיון להפוך את המסרים לאמינים יותר.[10]

פרופ' רמאני דורבאסולה, מתארת את הטריאנגולציה כטקטיקה שכיחה בהתעללות נרקיסיסטית, ומאפיינת את הצד השלישי, שהנרקיסיסט מכניס לתקשורת שבינו לבין האחר, כקוף מעופף, עליו מפעיל הנרקיסיסט מניפולציות, כך שיסייעו לו לבודד את הקורבן, או לחלופין, יפעילו עליו לחץ לפעול כרצונו של הנרקיסיסט.[11]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיפול משפחתי, המונח טריאנגולציה קשור באופן הדוק ביותר לעבודתו של מאריי ביון. מאריי ביון הציע תיאוריה לפיה המערכת הרגשית של שני אנשים אינה יציבה, משום שתחת לחץ היא יוצרת טריאנגולציה.[12] בטריאנגולציה המשפחתית, האדם השלישי יכול לשמש תחליף לתקשורת ישירה, או לשמש כשליח להעברת מסרים לצד אחד בלבד. בדרך כלל, תקשורת מסוג זה מביעה אי שביעות רצון. למשל, במשפחה לא-מתפקדת, בה אחד ההורים הוא אלכוהוליסט, ההורה שאינו שותה יכול להביע באוזני הילד את אי שביעות רצונו מההורה השותה. מצב כזה גורם לכך שהילד הופך למעורב בדיון כיצד לפתור את בעיית ההורה האלכוהוליסט. לפעמים, הילד נמצא בקשר אינטימי עם ההורה, על מנת למלא את תפקידו של הצד השלישי, הבלתי מתפקד, ובכך ליצור טריאנגולציה לא-בריאה עם הוריו. לחלופין, הילד עלול לפנות אל ההורה האלכוהוליסט ולהעביר את מה שנאמר לו. במקרים אלה, הילד עלול להידחק לתפקיד של "בן-זוג פונדקאי". הסיבה לכך היא ששני ההורים אינם מתפקדים, ובמקום לתקשר ישירות זה עם זה, הם משתמשים בילד. לפעמים, מצב כזה מתרחש משום שזה לא בטוח לפנות ישירות לאדם עצמו ולדון בחששות לגביו, במיוחד אם הוא אלכוהוליסט ו/או פוגעני.

בטריאנגולציה משפחתית, השניים שעשו יחדיו ברית, מסתכנים ביצירת מערכת יחסים תלותית, המכונה גם תלות שיתופית (Codependency).[13]

טריאנגולציה פרוורטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השילוש הפרוורטי תואר לראשונה בשנת 1977 על ידי ג'יי היילי,[14] כשילוש, שבו שני אנשים, הנמצאים ברמות היררכיות או דורות שונות, יוצרים קואליציה נגד אדם שלישי (למשל, ברית סמויה בין הורה לילד, שמטרתה לערער על הסמכות ולהפחית את כוחו של ההורה השני).[15] השילוש הפרוורטי נדון רבות בספרות המקצועית,[16][17][18][19][20][21][22] כאשר וילפרד ביון כינה אותו השילוש הפתולוגי, ואילו סלבדור מינושין כינה אותו השילוש הנוקשה.[23]

קואליציה בין-דורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוגמה, הורה וילד יכולים להקים קואליציה בין-דורית, כנגד ההורה השני, אך לא להודות בכך,[24] כאשר קואליציות מסוג זה ידועות כמזיקים לילדים.[25][26][27]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Triangulation / Divide & Conquer, Out of the FOG (באנגלית)
  2. ^ Cloud H, Townsend J (2009) Boundaries with Kids: When to Say Yes, How to Say No
  3. ^ Abelin, Ernst (1971), "The role of the father in the separation-individuation process", in McDevitt, Separation-individuation: essays in honor of Margaret S. Mahler, New York: International Universities Press, עמ' 229–252, ISBN 9780823660650. 
  4. ^ Abelin, Ernst. "The organizer and triangulation model (abbreviated: The O&T-Model)". organizer-model.org. Organizer Model. 
  5. ^ H. W. Loewald, Ego and Reality, Int. J. Psycho-Anal. 32, 1951, עמ' 10–18
  6. ^ Kramer, Selma; Prall, Robert C. (1978). "The role of the father in the preoedipal". Journal of the American Psychoanalytic Association 26 (1): 143–161. PMID 632531. doi:10.1177/000306517802600108.  Also available here.
  7. ^ Mahler, Margaret S. (1967). "On human symbiosis and the vicissitudes of individuation". Journal of the American Psychoanalytic Association 15 (4): 740–763. PMID 4170516. doi:10.1177/000306516701500401.  Also available here.
  8. ^ Mahler, Margaret S. (1963). "Thoughts about development and individuation". The Psychoanalytic Study of the Child 18: 307–324. PMID 14147283. doi:10.1080/00797308.1963.11822933. 
  9. ^ Morrigan, Danu You're Not Crazy - It's Your Mother: Understanding and Healing for Daughters of Narcissistic Mothers
  10. ^ Bailey-Rug C (2014) It's All About ME! The Facts About Maternal Narcissism
  11. ^ What is "triangulation"? (Glossary of Narcissistic Relationships) (בעברית), בדיקה אחרונה ב-2 במאי 2021 
  12. ^ Bowen, Murray (1985), "On the differentiation of self (1972)", in Bowen, Murray, Family therapy in clinical practice, Lanham, Maryland: Rowman & Littlefield Publishers, Inc., עמ' 478, ISBN 9780876687611. 
  13. ^ Josephine Ferraro Lcsw, NYC Psychotherapy Blog: Josephine Ferraro, LCSW: NYC Psychotherapist: Therapy, EMDR, Hypnosis, SE: How Triangulation in Family Relationships Can Lead to "Love Triangles", NYC Psychotherapy Blog, ‏6 בנובמבר 2010
  14. ^ Paul Watzlawick, John H. Weakland, Mental Research Institute, The Interactional view : studies at the Mental Research Institute, Palo Alto, 1965-1974, New York : Norton, 1977, ISBN 978-0-393-01131-9
  15. ^ Scarf, Maggie. Intimate Partners(הקישור אינו פעיל, 2.5.2021), The Atlantic, Nov 1986, accessed 04 October 2016
  16. ^ perverse triangle | Behavenet, www.behavenet.com
  17. ^ Lynn Hoffman, Foundations of family therapy : a conceptual framework for systems change, New York : Basic Books, 1981, ISBN 978-0-465-02498-8
  18. ^ Staff writer (10 במאי 1995), "perverse triangles (definition)", in Miermont, Jacques, (הקישור אינו פעיל, 2.5.2021) The dictionary of family therapy, Blackwell, ISBN 9780631170488  Available online.
  19. ^ Maggie Scarf, Intimate Partners: Patterns in Love and Marriage, Ballantine Books, 1st edition, 2010-12-15. (באנגלית)
  20. ^ Linda J. Gottlieb, THE PARENTAL ALIENATION SYNDROME: A Family Therapy and Collaborative Systems Approach to Amelioration, Charles C Thomas Publisher, 2012-04-01, ISBN 978-0-398-08737-1. (באנגלית)
  21. ^ Baker, Amy J. L.; Sauber, S. Richard (2013). Working with alienated families: a clinical guidebook. New York London: Routledge. עמ' 200, 230, 238. ISBN 9780415518031.  Preview.
  22. ^ Childress, Craig A. (2015), "Family transitions", in Childress, Craig A., An attachment-based model of parental alienation: foundations, Claremont, California: Oaksong Press, עמ' 33, ISBN 9780996114509. 
  23. ^ Minuchin, Salvador (1974), "Therapeutic implications of a structural approach", in Minuchin, Salvador, Families and family therapy (מהדורה ראשונה), Harvard University Press, עמ' 102, ISBN 9780674292369. 
  24. ^ Adams, Jerome (2014), "Milan systemic therapy: glossary", in Wetchler, An introduction to marriage and family therapy, Oxford New York: Routledge, עמ' 143, ISBN 9780415719506.  Preview.
  25. ^ "peverse triangle (definition)". behavenet.com. Behavenet. בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2015. 
  26. ^ Gottlieb, Linda J. (2012). The parental alienation syndrome: a family therapy and collaborative systems approach to amelioration. Springfield, Illinois: Charles C. Thomas Publisher Ltd.. עמ' 4, 87, 180, 214, 222, 249, 254, 258, 259. ISBN 9780398087364.  Preview.
  27. ^ Kerig, Patricia (אוקטובר 2005). "Revisiting the construct of boundary dissolution revisiting the construct of boundary dissolution". Journal of Aggression, Maltreatment & Trauma|Journal of Emotional Abuse 5 (2–3): 5–42. doi:10.1300/J135v05n02_02.