שעיר לעזאזל (חברה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שעיר לעזאזלאנגלית: "scapegoating", מהמילה "Scapegoat") היא פעולה של הטלת אשם באדם או קבוצת אנשים והצבעה עליהם כ"שעיר לעזאזל" - כאשֵמים ונושאים באחריות למצב שלילי, בין אם הוא הגורם לו ובין אם לא.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות, מקור המונח "שעיר לעזאזל" הוא בטקס שילוח השעיר (זכר העז) ביום הכיפורים אל הצוק המכונה "עזאזל". השעיר כיפר על חטאי בני ישראל ביחד עם השעיר האחר, שהוקרב בבית המקדש.

משמעותו הסוציולוגית והפסיכולוגית של הביטוי, הנובעת ממשמעותו הדתית, היא "חף מפשע המואשם בפשעי אחרים ונדרש לכפר עליהם".

הטלת אשם היא מהלך המקובל לא רק ביחס לקבוצות מיעוט, אלא ביחס לכל קבוצת מתחרים שונה. אולם כאשר מדובר במיעוט שכוחותיו אינם שווים, ושאין ביכולתו להגן על עצמו, התופעה קלה ומתבקשת יותר.

אלבר ממי, בספרו "הגזענות", מאפיין את התופעה כשיח שאינו מחויב ללוגיקה או להיגיון. השעיר לעזאזל עשוי להיות מואשם באחריות לדברים והיפוכם. לפי ממי, הטלת האשם היא חלק בלתי נפרד מהשיח הגזעני. ניקוז האשם בזר השונה מאפשרת את גיבוש הקבוצה ואת ליכוד השורות.

שימוש בשעיר לעזאזל נפוץ גם כיום, בתקופה המודרנית. בפוליטיקה למשל, מהווה הטלת אשם כלי חשוב בתעמולה, המיועדת לגבש את התומכים מסביב לאדם או לרעיון.

בטיפול משפחתי ובטיפול קבוצתי מתואר השעיר לעזאזל באמצעות המונח מטופל מזוהה המתאר אדם המזוהה עם הקושי הנפשי של משפחתו או קבוצתו. האדם נבחר באופן בלתי מודע לשאת את התפקיד של נושא החולי ובדרך זו הוא מייצג את הקונפליקט הפנימי ולעתים מאפשר להסב את תשומת הלב מהבעיה אליו, ובכך מקל על הכחשתה.

שימוש בשעיר לעזאזל במהלך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילות הדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עלילת דם

עלילות הדם היו שקרים שהפיצו שונאי יהודים על היהודים, ששימשו כתירוצים להצדקת פרעות הדמים, הרציחות, הגירושים והרדיפות, שהיו מנת חלקו של העם היהודי בתקופת הגלות. בהיסטוריה של העם היהודי שימשו עלילות הדם כגורם שברוב המקרים הצליח לאחד את הסביבה הנוצרית כנגד הזר היהודי, ובכך לגבש את הקהילה.

משפטי המכשפות בסיילם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ציד המכשפות בסיילם

אחת הדוגמאות המפורסמות לשימוש בשעיר לעזאזל כגורם מלכד היא ציד המכשפות בסיילם בשנת 1692. באותה תקופה היו ישובי הספר של אמריקה החדשה נתונים במלחמת התשה קשה עם האינדיאנים המקומיים שהתגוררו בסמוך. חלקם של תושבי העיירות נפצעו, נהרגו ואף נלקחו בשבי. הילודה המרובה וגדילתן הטבעית של המשפחות גרמה למחסור בקרקעות הזמינות, ולכן למריבות וסכסוכים שונים. גביית המסים מטעם ממלכת אנגליה ששלטה במושבות הכתר, הייתה תקיפה והגבירה את הלחץ. השעיר לעזאזל ששילם את המחיר הכבד, במקרה זה, היו תשע-עשרה נשים שהואשמו בכישוף, ונידונו למוות.

התעמולה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התעמולה הנאצית

התעמולה הנאצית, בראשית המאה העשרים, הייתה מאפיין ייחודי של המפלגה הנאצית, ושל החיים ברייך השלישי. תעמולה זו הייתה חובקת כל. היא כללה שימוש באמצעים טכנולוגיים חדישים לזמנם - הרדיו והקולנוע, כמו גם בעצרות המונים, בדגלים ובסמלים, ליצירת שפה חזותית ורעיונית ייחודית לנאציזם, שמטרתה - השלטת אורח המחשבה הנציונל-סוציאליסטי הלאומני והגזעני על כל הכפופים למרות הרייך השלישי, בכל אספקט של חייהם. התעמולה הנאצית השתמשה ביהודים כשעיר לעזאזל וכמקור לכל צרותיה של גרמניה. שימוש זה בהטלת אשם קבוצתית גבה את המחיר הכבד ביותר: שישה מיליון אנשים, כשליש מהעם היהודי, נרצחו בשואה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]