מרגרט מאהלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרגרט מאהלר
Margaret Mahler
Mahler margit.jpg
לידה 10 במאי 1897
שופרון, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוקטובר 1985 (בגיל 88)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בודפשט
אוניברסיטת מינכן
אוניברסיטת פרידריך שילר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פסיכיאטרית ילדים, פסיכואנליטיקאית, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרגרט שנברגר מאהלרגרמנית: Margaret Schönberger Mahler;‏ 10 במאי 18972 באוקטובר 1985) הייתה פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית הונגרייה-יהודיה, מהתורמות החשובות לתאוריית יחסי אובייקט ומפתחת תהליך הספרציה-אינדיבידואציה. השפעתה של מאהלר על תחום הפסיכיאטריה של הילד הוא משמעותי הן כמנחה של אחרים והן כמי שיזמה ופתחה מספר תוכניות הכרה ברחבי ארצות הברית[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרט שנברגר נולדה בשופרון, עיר קטנה במערב הונגריה, למשפחה יהודית. אביה, גוסטב היה רופא ואמה, יוג'ניה, עקרת בית. הזוג נישא כשיוג'ניה הייתה בת 19 ומרגט נולדה כ-8 חודשים לאחר נישואי הוריה. האם, דוברת גרמנית שעברה לגור בשופרון, בעקבות בעלה הרגישה צעירה מדי כדאי להנשא ולהיות אמא[2]. גוסטב שנברגר היה פקיד בריאות הציבור הראשי במחוז ונשיא הקהילה היהודית. שנברגר ואחותה הקטנה עברו ילדות קשה כתוצאה מבעיות הנישואין של הוריהן. יחסיה עם אמה היו מרוחקים, היא הרגישה כל השנים מקורבת יותר לאביה. הוא זה שעודד אותה להצטיין במדע ובמתמטיקה[3]. מאהלר עזבה את שופרון בגיל 16 לגמנסיה בבודפשט, ללימודי מדעים עיסוק שנחשב יוצא דופן עבור אישה צעירה באותה העת[3]. בבודפשט היא התגוררה עם אחותה של אמה שגם איתה לא היו לה יחסים טובים. מאהלר בילתה זמן רב עם חברתה לכיתה שהייתה חברתה הטובה אליס שקל קובאץ'. בביתה של קובאץ' פגשה את שנדור פרנצי שעודד אותה לקרוא את פרוייד[2].

בספטמבר 1916, התחילה מאהלר ללמוד היסטוריה של האמנות באוניברסיטה בבודפשט, אך בינואר 1917 עברה ללימודי רפואה. לאחר שלושה סמסטרים מאהלר וכמה חברים ללימודים הועברו לאוניברסיטת מינכן כדי להתחיל את ההכשרה הקלינית שם. אולם, זמן קצר לאחר מכן, ב-1920 היא החלה לסבול מאנטישמיות ואפליה בגלל יהדותה. באותה תקופה, יהודים מעטים הורשו בהונגריה להמשיך ללמודים גבוהים. היא קיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת יינה בשנת 1922 ולאחר מכן עברה לווינה, משום לא יכלה להשאר בגרמניה משום שלא הייתה סטודנטית או תושבה. באוסטריה קבלה את הרישיון הרפואי שלה והקימה מרפאה פרטית לרפואת ילדים[4].

עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926 היא החלה את ההכשרה בפסיכואנליזה אצל הלן דויטש. דויטש התנגדה לרעיון, וטענה שמאהלר לא יכולה לעבור אנליזה אך בעידודה של פרנצי היא הסכימה לעבוד עם מאהלר. לאחר 14 חודשים של ביטולים חוזרים ונשנים, טענה דויטש שמאהלר אינה ניתנת לשינוי. דויטש עמדה על כך שהדרך היחידה בה ההכשרה יכולה להמשך אם היא תהייה בתשלום. שבע שנים לאחר מכן, ב־1933, הוסמכה מאהלר כאנליטיקאית[5]. במקביל להסמכתה היא עבדה והייתה מטופלת של המחנך והפסיכואנליטקאי אוגוסט אייכורן (אנ') ועשתה מחקר בהנחייתו על עבריינות נוער[4]. הם נשארו בקשר גם לאחר שעזבה את וינה[6].

ב-1936, נישאה מרגרט לפול מאהלר, דוקטור לכימיה ובעלים מפעל משפחתי כושל[2]. בעקבות אנשלוס, במרץ 1938, הזוג הצליח להגר לבריטניה, ואחרי שהות קצרה בלונדון הם המשיכו לארצות הברית והשתקעו בניו יורק[4]. מאהלר לא התקבלה בחום על יד עמיתיה, כפי שציפתה, כשהגיעה לניו-יורק ב-1938, החברה הפסיכואנליטית של ניו יורק נידתה אותה. לא זאת בלבד, שמאהלר לא התקבלה מקצועית במולדתה החדשה, היא ניסתה להביא את הוריה לארצות הברית אבל הם סירבו. אביה של מאהלר נפטר לפני הפלישה הנאצית, אך אמה הועברה לאושוויץ ומתה שם[3]. לאחר שקיבלה מאהלר את רישיון רפואה, היא פתחה קליניקה פרטית. היא התיידדה עם ד"ר ספוק ששלח אליה מטופלים צעירים[7]. ב-1940 היא הצטרפה לצוות המכון האמריקאי ללמידה ופיתוח אנושי ולימדה פסכיאטריה של הילד[2]. בשנות ה -40 היא עבדה ללא שכר כיועצת במכון הפסיכיאטרי של מדינת ניו יורק ובבית החולים הר סיני, ולימדה פסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה לפני שהצטרפה לפקולטה לרפואה של מכללת אלברט איינשטיין ב-1950. היא נסעה בקביעות  מניו יורק לפילדלפיה בסופי שבוע, שם ניהלה את תוכנית ההכשרה לטיפול בילד של המכון הפסיכואנליטי של פילדלפיה[1].

תאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תהליך הספרציה-אינדיבידואציה

התאוריה ההתפתחותית של מאהלר תופסת מקום חשוב בפסיכולוגיה התפתחותית. היא הדגישה את יכולת הפרט לשלוט על עולמו בצורה בריאה. מאהלר מייחסת תפקיד חשוב לעצמאותו של האני לא ביחס לסתמי אלא ביחס לדמות האם. התפתחות האישיות הבריאה, המסתגלת והשולטת בעולמה מותנית בנוכחות אימהית, המאפשרת את קיומו של תהליך הדרגתי שבו האני נעשה עצמאי יותר ויותר. אחד המונחים המרכזיים בה הוא תהליך הספרציה-אינדיבידואציה, תהליך רב שלבי המתאר את היפרדות התינוק מהאם, והתפתחות אגו וזהות עצמית מובחנים משלו, אל מול מגבלות יכולותיו וסביבתו שמקשות על יצירת תהליך זה.

ב-1950 ייסדה יחד עם מנואל פורר את מחלקת הילדים הטיפולית לילדים עם הפרעות התפתחותיות קשות. במכללת איינשטיין. המחלקה סייע לחקור את התפתחותה של פסיכוזה אצל ילדים עד גיל שנתיים. בתחילה מאהלר צפתה רק בתינוקות עם הפרעות. אולם הבינה, כי על מנת להבין את תהליכי ההתפתחות עליה גם לצפות בתינוקות ובילדים בעלי דרגות שונות של הפרעות. התצפיות הובילו אותה למסקנה כי לידתו הביולוגית של האדם איננה זהה ללידתו הפסיכולוגית אשר מתרחשת במספר שלבי התפתחות איטיים והדרגתיים שמובילים להיפרדות מהקשר "אם-תינוק". תהליך הספרציה אינדיווידואציה מתרחש בקשר בין התינוק לבין אמו, כשלאב יש חשיבות רבה בתור הדמות הראשונה המייצגת את העולם שמחוץ ליחידה "אם-תינוק".

לפי מאהלר, הלידה הפסיכולוגית היא תהליך המתחיל בלידה ואמור להסתיים עד גיל שלוש, וכוללת מספר שלבים:

שלב ראשון: שלב האוטיזם הנורמאלי (לידה עד גיל חודש). בשלב הראשון התינוק שקוע בצרכיו ואינו מבחין בין "אני" ל"עולם". הוא מגיב רק לצרכיו הפנימיים ולא קולט את הסביבה.

שלב שני: שלב הסימביוזה הנורמאלית (חודשיים עד חצי שני). התינוק מודע לקיומה של אימו אך אינו מבין שהיא נפרדת ממנו. אין מבחין בין צרכים שלו לאלו של אימו וברור לו שהיא ממלאת את צרכיו. אולם כבר בגיל שלושה חודשים מתחיל גם תהליך ההיפרדות והאינדיבידואציה הכולל מודעות לסביבה, רגישות לגרויים חיצוניים ותחילת התפתחות הזיכרון.

השלב השלישי: שלב הדיפרנציאציה (שבעה עד עשרה חודשים). בשלב ההבחנה הילד מבין בוודאות שגופו נפרד מאחרים. הוא מזהה את אימו ומעדיף אותה על פני אחרים. הילד לומד הילד לזחול, פעולה המאפשרת לו ללמוד את סביבתו אך תמיד ירצה לחזור אליה.

שלב רביעי: שלב האימון (עשרה חודשים עד 15 חודשים). הילד יכול להתרחק מאימו עם ההתפתחות של יכולות פזיולוגיות, זחילה, עמידה והליכה ולחקור את העולם סביבו. עם זאת, הילד יחזור לאמו, לעיתים תכופות, על מנת לקבל "תדלוק רגשי" כדי להמשיך במסעות המחקר שלו[8].

שלב חמישי: ההתקרבות מחדש (15 חודשיים עד שנתיים). בשנה השנייה לחיי הילד מתרחשת התפתחות פיזית ולשונית מואצת. הילד מתחיל להתרחק מהאם ומחפש מפגשים ויחסי גומלין עם הסביבה. ההתרחקות מהאם לא מתרחשת בבת אחת. הילד מתרחק כדאי ללמוד את הסביבה ומתקרב כדי לקבל אהבה וביטחון. הוא מבין שאמו היא ישות נפרדת ממנו

שלב שישי: שלב התגבשות העצמיות (שנתיים עד שלוש שנים). הילד מבין שהוא נפרד מהאם ומהאחרים.

על פי מאהלר, כשלים בכל אחד משלבי תהליך הספרציה-אינדיבידואציה עשויים להוביל לפתולוגיות שונות. ככל שהכשל המוקדם יותר, כך הפתולוגיה תהייה חמורה יותר[9][10].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1968: On Human Symbiosis and the Vicissitudes of Individuation Vol. 1 : Infantile Psychoses
  • 1975: The Psychological Birth of the Human Infant
  • 1977: Separation - Individuation Vol. 2 : The Selected Papers of Margaret S. Mahler
  • 1979: Selected Papers of Margaret S. Mahler
  • 1988: The Memoirs of Margaret Mahler

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Cordón, Luis A., Freud's world : an encyclopedia of his life and times, Santa Barbara, Calif.:Greenwood, 2012, עמ' 296
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Margaret Schonberger Mahler, faculty.webster.edu
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Margaret Mahler - Psychology's Feminist Voices, www.feministvoices.com
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Margaret Mahler | Jewish Women's Archive, jwa.org
  5. ^ Sibylle Quack (Editor), Between sorrow and strength : women refugees of the Nazi period, Washington, D.C.:German Historical Institute, 1995, עמ' 255
  6. ^ Bond, Alma Halbert., Margaret Mahler : a biography of the psychoanalyst, Jefferson, N.C.:McFarland & Co, 2008, עמ' 49-52
  7. ^ Smith, David Livingstone, 1953-, Approaching psychoanalysis : an introductory course, London:Karnac Books, 1999
  8. ^ בטיפולנט | ספרציה-אינדיבידואציה|אתר=בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל|תאריך_וידוא=2019-02-15
  9. ^ Reubins, Beatriz Markman,, Pioneers of child psychoanalysis : Influential theories and practices in healthy child development, London:Routledge, 2014, עמ' 167-170
  10. ^ סולברג, שאול, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, שלישית, 2010, פרק תפיסות התפתחות ייחודיות של חוקרים שונים