טריגווה בראטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טריגווה בראטלי
Trygve Bratteli
Trygve Bratteli (5Fo30141709010076).jpg
לידה 11 בינואר 1910
נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בנובמבר 1984 (בגיל 74)
אוסלו, נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה נורווגיה
מקום קבורה Vestre gravlund עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אוסלו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, אוטוביוגרף עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה
חתימה Trygve Bratteli signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טריגווה בראטלינורווגית: Trygve Martin Bratteli;‏ 11 בינואר 1910 - 20 בנובמבר 1984) עורך עיתון ופולטיקאי במפלגת העבודה הנורווגית שעמד בראש המפלגה בשנים 1965-1975 וכיהן כראש ממשלת ברוב התקופה שבין 1971-1976. בשנת 1978 הוא עמד בראש המועצה הנורדית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראטלי נולד באי במחוז וסטפולד דרומית לאוסלו. בצעירותו הוא עבד בדייג, כריית פחם ועבודות בנייה. בין השאר הוא יצא עם ספינה של צייד לוויתנים לאזור איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים. בשנת 1933 פגש את אוסקר טרופ שביקש ממנו לערוך עיתון מקורב למפלגת העבודה הנורווגית. במקביל הוא היה פעיל במפלגת העבודה. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הצטרף למאבק נגד הכיבוש הנאצי. הוא נעצר בשנת 1942 בין עצורי לילה וערפל, ונכלא במחנות ריכוז שונים, בהם מחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף, בה היה בשנים 1943-1945. הוא השתחרר ב-5 באפריל 1945 במבצע האוטובוסים הלבנים.

בשנים 1951-1955 ושוב בשנים 1956-1960 הוא כיהן כשר האוצר של נורווגיה[1]. בשנות ה-60 כיהן כשר התחבורה[2] וסגן יושב ראש מפלגת העבודה[3]. לאחר ההפסד של מפלגת העבודה בבחירות בשנת 1965, בהן ירדה המפלגה מ-74 ל-68 מושבים, מונה בראטלי לראש המפלגה. בבחירות בשנת 1969 עלתה המפלגה חזרה ל-74 מנדטים, אולם חזית השמאל איבדה את שני המושבים שלה וממשלת הימין המשיכה לשלוט[4].

במרץ 1971 הקים ממשלת מיעוט שנשענה על 74 חברי מפלגתו[5]. כראש ממשלה הטיל בראטלי את מלוא כובד משקלו בעד הצטרפות נורווגיה לאיחוד האירופי ולקראת משאל עם בנושא בספטמבר 1972 הודיע שיתפטר אם עמדתו לא תתקבל[6]. במשאל העם נחל בראטלי תבוסה והוא התפטר[7]. לאחר הבחירות, בספטמבר 1973, שב בראטלי לראשות הממשלה הודות לקואליציה של מפלגתו עם מפלגות השמאל האחרות[8]. בראטלי ביקר את התנהגות התביעה הנורווגית בפרשת לילהאמר וטען שהיא סיבכה ללא צורך את המוסד[9]. הוא גם הצהיר שהפרשה לא תפגע ביחסי ישראל-נורווגיה[10].

בספטמבר 1975, לאחר המשך ירידתה של מפלגת העבודה שהתבטאה בבחירות המקומיות בנורווגיה, הודיע בראטלי על כוונתו להתפטר בינואר 1976, כדי להעביר את ההנהגה לדור הצעיר של המפלגה[11]. בינואר 1976 העביר את ראשות הממשלה לידי אודוואר נורדלי[12].

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראטלי נחשב לידיד של ישראל ובמיוחד לידיד אישי של גולדה מאיר. בשנת 1978 הוא הגיע לישראל כדי להשתתף בהלוויתה[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טריגווה בראטלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]