טרישה בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טרישה בראון
Trisha Brown
אין תמונה חופשית
לידה 25 בנובמבר 1936
אברדין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 במרץ 2017 (בגיל 80)
סן אנטוניו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קולג' מילס
בייטס קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע שחקנית, כוריאוגרפית, רקדנית, במאית תיאטרון, וידאוגרפית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.trishabrowncompany.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טרישה בראון (25 בנובמבר 1936 – 18 במרץ 2017, באנגלית Trisha Brown, נולדה בשם Patricia Ann Brown) היא כוריאוגרפית אוונגארדית ופוסט-מודרניסטית אמריקאית, שיצרה למעלה מ-100 כוריאוגרפיות, בהן חקרה תנועות טבעיות ואימפרוביזציה. באמצעות בחינה זו של התכונות הפיזיקליות של הגוף, גיוונה בראון את תנועות המחול המקובלות בבלט הקלאסי והמודרני. כמו כן, פעלה בראון גם בתחום האמנות הוויזואלית.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראון נולדה ב-25 בנובמבר 1936 באברדין, וושינגטון לאיש מכירות ומורה. בהמשך, נישאה לבורט באר, להם נולד ילד אחד וארבעה נכדים[2]. היא למדה מחול מודרני במילס קולג' שבאוקלנד, קליפורניה והגיעה לניו יורק ב-1961, שם השתתפה בסדנאות המחול של רוברט דאן[2]. בראון הקימה את תיאטרון המחול האוונגארדי ג'ודסון ב-1962 וב-1970 ייסדה את להקת המחול ע"ש טרישה בראון (Trisha Brown Dance Company)[1], אשר הופיעה ב-2015 בפסטיבל ישראל[3].

בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, הגדירה בראון את עצמה מחדש ככוריאוגרפית פוסט מודרניסטית והחלה ליצור יצירות עם מוזיקה המלווה אותן ויצירות אשר התאימו להצגה באולם מסורתי בניגוד ליצירותיה הקודמות, שהוצגו במרחבים חיצוניים, כגון על גגות ועצים[1]. בשנת 1998 החלה לביים אופרות, הראשונה מביניהן היא האופרה L’Orfeo שנכתבה על ידי קלאודיו מונטוורדי[4].

בראון פרשה מעיסוקה ככוריאוגרפית ב-2013 מפני שלקתה מדמנציה וסקולרית, ונפטרה ב-2017 בגיל 80.[2]

עבודתה המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצירותיה הראשונות בדקה בראון את יחסי הכוחות בין הרקדנים לבין עצמם ובין הרקדנים לבין סביבתם, כך שרקדניה לעיתים "הלכו" על הקירות, ונעו תוך כדי תלייתם מהתקרה במאונך. יצירותיה הושפעו מהנוף העירוני של הסוהו בניו יורק בו התמקמה. כאמנית אוונגארד, בראון האמינה כי מחול יכול להתקיים גם ללא מוזיקה, רק באמצעות תנועה. בעיניה המחול משקף את הקצב הפנימי של הרקדנים והוא אינו צריך קו מנחה או נושא מרכזי[1]. היא שאפה ליצור שפת תנועה אבסטרקטית מקורית משל עצמה. שפה, אשר סללה לה דרך ייחודית להתנסויות בלתי פוסקות שהגדילו את אוצר התנועות, הרחיבו וגיוונו את שיטות האימון באופן מקורי וחדשני אותן אימצו היא ורקדניה על מנת לאמן את גופן. הישגיה הייחודיים לאורך כל הקריירה שלה השפיעו על עולם המחול ומהווים את מורשתה. יצירותיה זכו להכרה בינלאומית והוצגו בתערוכות ובמוזיאונים רבים[4].

ביצירה You Can See Us הופיעה בראון לצד מיכאיל ברישניקוב, שאמר על יצירותיה ש"עליך להשתמש במוחך ובעיניך ולנסות להשתלב בתוך הדברים – משימה שעשויה להימשך זמן רב מאוד"[4].

מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוריאוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כוריאוגרפיותLeaning Duets and falling Duets (1968-1971)- סדרת יצירות בהן הרקדנים נשענו זה על זה ותמכו זה בזה.
  • Walking on the Wall (1970)- בה השחקנים נתלו מהתקרה ו"הלכו" על הקיר.
  • Man Walking on the Side of a Building(1970)- יצירה שבוצעה מחוץ למחסן במנהטן.
  • Accumulating Pieces(1971)- יצירה המורכבת מסדרה של מחוות יוצאות דופן, כל אחת נשענת על הקודמת.
  • Roof Piece(1973)- יצירה בה כל אחד מבין חמישה עשר הרקדנים רקד על גג בניין אחר במנהטן והצופים עמדו על גג נפרד.
  • Spiral(1974)- יצירה בה הרקדנים היו תלויים במקביל לרצפה וירדו מעצים בפארק במיניאפוליס, מינסוטה.
  • Locus(1975)- יצירה לארבעה שלא היו בה תלבושות או תאורה נוספת.
  • Glacial Decoy(1979)- מיצירותיה הפוסט מודרניות הראשונות, ברקע הופיעו תמונות שחור-לבן של רוברט ראושנברג.
  • Set and Reset(1983)- משולב בתלבושות וקליפים של רוברט ראושנברג, לרקע מוזיקה של לורי אנדרסון.
  • If You Couldn’t See Me(1994)- סולו בה בראון רקדה לרוב המופע בגבה לקהל.
  • You Can See Us(1995)- דואט בו הופיעה עם מיכאיל ברישניקוב שנבנה על בסיס הסולו שלה If You Couldn’t See Me.
  • M.O.(1995)- יצירה שנבנתה לרקע היצירה המוזיקלית The Musical Offering של יוהאן סבסטיאן באך.
  • Present Tense(2003)- שילוב פעולה עם האמנית אליזבת מורי לרקע מוזיקה של ג'ון קייג'.
  • I Love My Robots(2007)- יצירה בה הופיעו רובוטים העשויים מגלילי קרטון. היצירה קיבלה שבחים על חדותה הרגשית.[1]

אופרות שביימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • L’Orfeo (1998)
  • Luci Mie Traditrici (2001)
  • Winterreise (2002)
  • Da Gelo a Gelo (2006)
  • Pygmalion (2010)[5]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חברת קרן מקארתור - 1991
  • חברת האקדמיה האמריקאית למדע ואמנויות - 2009
  • תואר כבוד מקולומביה קולג' - 2009
  • רולקס מנטור ופרוטז'ה לאמנויות - מנטורית - 2010
  • קרן המחול קפציו יוצרי בלט - פרס קפציו למחול - 2010
  • פרס הפעולה העצמאית S.L.A.M. - 2010
  • פרס "בסי" למפעל חיים - פרס ניו יורק למחול והופעה - 2011
  • פרס דורותי וליליאן גיש - 2011
  • הפרס המיוחד של קרן רוסוויתה האפטמן - 2011
  • פרס רוברט ראושנברג מהקרן לאמנות עכשווית - 2012
  • חברת סיימון ארצות הברית - 2012
  • פרס מגזין BOMB - 2013
  • פרס כבוד של מחול/ארצות הברית - 2015[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Trisha Brown Biography, Trisha Brown Dance Company
  2. ^ 1 2 3 Alastair Macaulay, Trisha Brown, Choreographer and Pillar of American Postmodern Dance, Dies at 80, The New York Times, ‏20.3.2017
  3. ^ טרישה בראון ולהקתה – TBDC (ארה"ב), הבמה
  4. ^ 1 2 3 The Editors of Encyclopaedia Britannica, Trisha Brown, Encyclopaedia britannica
  5. ^ Opera, Trisha Brown Dance Company
  6. ^ Awards, Trisha Brown Dance Company