יבגני איוואנוב
 | |
| לידה |
11 בינואר 1926 פסקוב  |
|---|---|
| פטירה |
17 בינואר 1994 (בגיל 68) מוסקבה, רוסיה |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קפטן יבגני מיכאילוביץ' איוואנוב (ברוסית: Евгений Михайлович Иванов; 11 בינואר 1926 – 17 בינואר 1994), המכונה גם יוג'ין איוואנוב, היה נספח הצי הסובייטי בשגרירות ברית המועצות בלונדון בראשית שנות ה-60 וגם עסק בריגול. הרומן שלו עם כריסטין קילר הביא לכך שאחד ממאהביה, ג'ון פרופיומו, שר המלחמה הבריטי, התפטר מממשלת בריטניה, במה שנודע כפרשת פרופיומו.
ראשית חייו וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איוואנוב נולד בפסקוב בשנת 1926, בנו של קצין צבא. הוא הצטרף לצי האדום בשנת 1944. לאחר מכן שירת איבנוב בצי המזרח הרחוק ובצי הים השחור. הוא עבר אימונים ב-GRU (המודיעין הצבאי הסובייטי), לפני שהוצב בלונדון ב-27 במרץ 1960 כעוזר נספח חיל הים הסובייטי. לאיוואנוב התלוותה לבריטניה אשתו מאיה, בתו של אלכסנדר גורקין, יו"ר בית המשפט העליון של ברית המועצות. האנגלית של איוואנוב תוארה כשירה ובני הזוג הרוסים היו פופולריים בחוגים חברתיים ודיפלומטיים בממלכה המאוחדת.
כיעד של השירות החשאי הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
איוואנוב התיידד עם האוסטאופת סטיבן וורד לאחר שהוצג בפניו על ידי העורך המנהל של "הדיילי טלגרף" במהלך ארוחת הצהריים במועדון גאריק.[1][2] בשירות החשאי הבריטי, MI5, ראו באיבנוב עריק פוטנציאלי וביקשו מוורד לנסות לשכנע אותו להעביר את אמונו לבריטניה.[3]
איוואנוב היה במסיבת בריכה באחוזת קליבדן כאשר כריסטין קילר פגשה את ג'ון פרופיומו, שר המלחמה הבריטי.[4] הרומן לאחר מכן של קילר עם פרופיומו נמשך בתקופה בה קיימה גם יחסי מין עם איבנוב. זה היה בתקופה שבה המתחים של המלחמה הקרה כבר הוגברו, רגע לפני משבר הטילים בקובה. וורד ואיבנוב אומרים כי הם ביקשו מקילר לחקור את פרופומו מתי יועברו טילי הגרעין האמריקאים למערב גרמניה.
פרשת פרופיומו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר פרשת פרופיומו התפרסמה, השערורייה בה שר המלחמה ניהל רומן עם פילגשו של מרגל סובייטי הביא למספר שינויים מרחיקי לכת. ברמה האישית, מערכת היחסים של איבנוב עם קילר גרמו למאיה לעזוב אותו והיא חזרה למוסקבה; הקרמלין לא הצליח להראות לו הכרה רבה. הדחייה הכפולה באה לידי ביטוי גם בשתייה כבדה של איבנוב. סטיבן וורד התאבד.
שנים מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
איוואנוב נקרא חזרה למוסקבה בדצמבר 1962,[5] לפני שפרשת פרויומו הפכה לידיעה ציבורית. עם שובו לברית המועצות המשיך בקריירה הימית שלו, כשהוא נשלח לשרת בצי הים השחור.[6] לא ידוע אם איבנוב המשיך לעבוד עם המודיעין הצבאי אך על פי הדיווחים, הוא זכה במסדר לנין. הוא לא התחתן בשנית. בשנת 1994, איוואנוב נמצא מת בדירתו במוסקבה, גיל 68 היה במותו.
זיכרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מזכרונותיו של איבנוב נכתבו על ידי סופר צללים בספר הזיכרונות "המרגל העירום" שפורסם בשנת 1992.[7] בספר הצהיר איבנוב שהוא הצליח להשיג מודיעין צבאי משמעותי באמצעות גישה לחוגים פוליטיים בריטים. עם זאת הוא טען שהממונים עליו במודיעין הצבאי הרוסי לא היו מודעים ליחסיו עם קילר עד לפרוץ הסיפור בבריטניה, מכיוון שהוא לא ראה צורך לדווח להם על יחסיו הפרטיים.[8]
אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איוואנוב גולם על ידי ירון קראבה בסרט "סקנדל" משנת 1989 ועל ידי איאן קונינגהאם במחזמר הבמה של אנדרו לויד ובר "סטיבן וורד: המחזמר" שנפתח בתיאטרון אלדביץ' ב-19 בדצמבר 2013.
- פיטר סלרס הציג את איוואנוב בסרט הקומדיה הבריטית Fool Britannia (1963).
- הוא מוזכר בקצרה בפרק 10 של העונה השנייה בסדרת הטלוויזיה "הכתר".[9]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Honeytrap (1987) by Anthony Summers & Stephen Dorril, Coronet Books, ISBN 0340429739.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Andrew Muir, A History of Modern Britain.
- ^ Captain Yevgeny Ivanov, page 7. The Naked Spy, Blake Harbacks Ltd, London 1992.
- ^ Summers & Dorrill, chapter 7.
- ^ Summers & Dorrill, chapter 8.
- ^ Los Angeles Times, 23 January 1994.
- ^ The Guardian, 11 March 2006.
- ^ New York Times, 20 January 1994.
- ^ The Guardian, 11 March 2006.
- ^ אילן קפרוב, "הכתר" עונה 2 פרק 10: הנסיך, המרגל ונערת הליווי, באתר וואלה!, 21 בפברואר 2018