צי הים השחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צי הים השחור
סמל צי הים השחור של רוסיה
סמל צי הים השחור של רוסיה
פרטים
כינוי צי הים השחור
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
שיוך משרד ההגנה הרוסי
סוג צי
בסיס האם סבסטופול עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1783–הווה (כ־240 שנה)
מקים היחידה גריגורי פוטיומקין עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792)
הקואליציה האנטי-צרפתית השנייה
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812)
מלחמת העצמאות היוונית
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829)
מלחמת קרים
מהפכת 1905
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת האזרחים ברוסיה
מלחמת העולם השנייה
המלחמה הקרה
המלחמה בדרום אוסטיה
המאבק בשוד הימי לחופי סומליה
סיפוח חצי האי קרים
נתוני היחידה
כוח אדם לוחמים בשירות סדיר
ציוד עיקרי ספינות קרב, צוללות אטומיות
פיקוד
יחידת אם הצי הרוסי
מפקדים ראו רשימה
עיטורים
עיטור הדגל האדום עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מסמלי צי הים השחור

צי הים השחור הרוסירוסית: Черноморский флот) הוא הצי המבוסס בים השחור ובסיסיו העיקרי נמצא בעיר סבסטופול (אוקראינה דה יורה, רוסיה דה פקטו). הצי מחזיק ברשותו גם בסיס נוסף בנובורוסיסק.

מפקד הצי הנוכחי (מאז אוגוסט 2022) הוא אדמירל ויקטור סוקולוב, בעבר מפקד יחידת הצוללות של הצי הצפוני של חיל הים הרוסי וסגן הרמטכ"ל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צי הים השחור הוקם כאיחוד של שייטת דנייפר, אזוב וקרים לשייטת הים השחור במאי 1783. במקביל להקמת הצי החלו עבודות בהקמת נמל חדש בסבסטופול, שהחל משנת 1804 שימש כבסיס ראשי. ב-1785 הצי התחזק משמעותית והוקמה המפקדה של צי הים השחור, שמושבה הייתה תחילה בחרסון ובאותן שנים תרם פיודור אושקוב רבות לפיתוח הצי.

במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792), צי הים השחור הנחיל תבוסות כואבות לצי העות'מאני כמעט בכל המערכות שניהלה רוסיה כנגד הטורקים ואט-אט ביסס עצמו הצי כצי חזק ואיתן.

בתקופת הקואליציה האנטי-צרפתית השנייה, צי הים השחור עבר דרך המצרים בוספורוס ודרדנלים ופעל לשחרור האיים היוניים וקורפו, במימי הים התיכון, מידי הצרפתים.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי נחלץ שוב למאבק מול הצי העות'מאני, בעת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812). ב-1807 צי הים השחור הנחיל תבוסה כואבת לצי העות'מאני בים האגאי, ואזור הדרדנלים.

בימי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829), צי הים השחור ביצע מתקפות משולבות באזור הקווקז והבלקן, ובכל המערכות שנוהלו כנגד הטורקים הצי הרוסי ניצח והטביע ספינות עות'מאניות רבות. באמצע המאה ה-19, צי הים השחור הרוסי הפך לצי המפרשים הטוב ביותר בעולם, עם 14 ספינות מפרשים ושלל ספינות נוספות.

מלחמת קרים חשפה את רוסיה במערומיה. רוסיה נלחמה מול בריטניה, סרדיניה, צרפת והאימפריה העות'מאנית על השליטה בבלקן, בים השחור והקווקז. הצי הנחיל תבוסות קשות לצי הטורקי וניצב מול איום השמדה, כאשר מלחי הצי הגנו באומץ רב על העיר סבסטופול, בעת הטלת המצור עליה. מלחמת קרים פגעה קשות ברוסיה בכלל ובצי הים השחור בפרט. ההסכמים שנחתמו לאחר מלחמת קרים, אסרו על רוסיה להחזיק בצי מלחמתי בים השחור ורק ב-1871 בוטל סעיף זה. בעקבות כך הרוסים החלו בניית הצי מחדש. מכיוון שהיה אסור להעביר אוניות קרב דרך המצרים מהים התיכון לים השחור, היה צורך לבנות את כל האוניות החדשות במספנות על חוף הים השחור.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מהפכת 1905 בצי התרחשו מספר אירועים שהמרכזיים בהם היו מרד על אוניית הקרב פוטיומקין ומרד בראשות פיוטר שמידט.

המבחן הראשון של צי הים השחור המחודש היה במלחמת העולם הראשונה, ואף שכמה ממפקדי הצי התנהלו בגבורה רבה, הצי התקשה להתמודד בקרבות מול הגרמנים. בשנת 1916 למפקד הצי מונה אדמירל אלכסנדר קולצ'ק. בתקופתו הצי החזיר לעצמו שליטה כמעט מלאה בים השחור.

בעקבות חוזה ברסט-ליטובסק רוסיה הסובייטית העבירה חלק משמעותי של האוניות לנובורוסיסק אך בסופו של דבר הם נאלצו להטביע את האוניות שהיו ברשותם, אך חלק מהאוניות עזבו לכיוון חצי האי קרים שהיה בשליטה גרמנית. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה אוניות הצי שנותרו היו חלק של הצבא הלבן והשתתפו בפינוי הכוחות מחצי האי קרים. במהלך זה השתתפו כ-130 אוניות הצי. לאחר הקמת ברית המועצות הצי הוקם מחדש.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, השתתף הצי בשורת מבצעים של חיל הנחתים, חרף ניסיונות מוצלחים למדי של הנאצים לשתק את צי הים השחור. אומנם הבסיסים העיקריים של הצי בסבסטופול ואודסה נכבשו על ידי הנאצים. בתקופה זו רוב אוניות הצי התרכזו בנובורוסיסק.

בשנת 1955 בקרבת סבסטופול התפוצצה וטבעה אוניית קו "נובורוסיסק" ועל סיפונה היו כ-605 ימאים. האונייה התקבלה מאיטליה במסגרת שילומים לאחר מלחמת העולם השנייה וסיבת הפיצוץ לא ברורה עד היום.

בתקופת המלחמה הקרה הצי עבר שורת שינויים ארגונים והשתתף בתמרונים צבאיים רבים. הצטרפות טורקיה לנאט"ו ושליטתה במעבר בין הים השחור לבין הים התיכון הקטינה בהרבה את החשיבות האסטרטגית של הצי בים השחור. במהלך כל תקופת המלחמה הקרה הייתה נוכחות קבועה של ספינות הצי בים התיכון. במטרה זו ספינות הצי נעזרו גם באוניות שבאו מצי הבלטי וצי האוקיינוס השקט.

בשנת 2006 ספינות נצי השתתפו במבצע המאמץ הפעיל בים התיכון.

חלוקת הצי בין רוסיה לאוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התפרקות ברית המועצות הודיעו רוסיה ואוקראינה על הקמת צבאות עצמאיים[1][2]. בינואר 1992 נשיא רוסיה, בוריס ילצין, דחה את דרישת נשיא אוקראינה, ליאוניד קרבצ'וק, לקבל לפיקודו את צי הים השחור. זאת לאחר שצקרבצ'וק הכריז כי אוקראינה תעביר לפיקודה את הצי, שכלל 300 כלי שיט. גם מפקד צי הים השחור, האדמירל איגור קאסאטונוב, אמר בתגובה כי קציני הצי לא יישבעו אמונים לאוקראינה[3]. באפריל 1992 הכריזו בנפרד רוסיה ואוקראינה על בעלות על הצי[4]. אולם אחר כך פתחו קרבצ'וק וילצין במשא ומתן על עתידו[5].

מעמדה של נוכחות צי הים השחור הרוסי בסבסטופול ובחצי האי קרים נפתר לבסוף ב-1997 בהסכם חלוקת הצי[6]. לפיו צי הים השחור הרוסי מחכיר את בסיס הצי בסבסטופול לעשרים שנה. כ-70% מתשתיות צי הים השחור נמצאים בחצי האי קרים: סבסטופול, פאודוסיה וניקולאייב, כאשר בנובורוסיסק נמצא בסיס משני של הצי. בהתאם להסכמות בין הצדדים רוסיה לא יכולה להוסיף ספינות נוספות לבסיסיה בחצי האי קרים והחלפות ספינות צריכים להיות מתואמים עם אוקראינה.

ב-12 ביוני 1997 הונף לראשונה בבסיס צי הים השחור דגל הצי הרוסי. נושאת המטוסים האדמירל קוזנצוב שהיא נושאת מטוסים היחידה שנבנתה בברית המועצות הועברה לצי הצפוני של רוסיה, אך ללא מטוסים וטייסים שנשארו באוקראינה.

בשנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי היה נושא המשיך להיות נושא לוויכוחים בין רוסיה לאוקראינה, כאשר נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו הכריז ב-2005 כי נוכחות צי הים השחור הרוסי בסבסטופול היא איום על ביטחונה הלאומי של אוקראינה. בשל הכרזות אלה, משרד ההגנה הרוסי החל לקדם רעיון לבניית בסיס צי חדש בנובורוסיסק כתחליף לבסיס בסבסטופול, מתוך תקווה לסיים את בניית הבסיס עד שנת 2017.

באוגוסט 2008 הצי היה שותף בהטלת המצור על נמל פוטי בגאורגיה וביצע תמרונים משותפים עם הצי האבחזי[7].

ב-2010, עם בחירתו של ויקטור ינוקוביץ' לנשיא אוקראינה, חתמו נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב ונשיא אוקראינה ינוקוביץ' על הסכמי חרקוב, שבמסגרתם חוזה ההחכרה של רוסיה הוארך ב-25 שנים נוספות עם אופציה ל-5 שנים נוספות. לפי זה, צי הים השחור יוכל לשהות בסבסטופול עד שנת 2042 או 2047[8].

בשנת 2014 בעקבות משאל עם עבר חצי האי קרים במלואו מאוקראינה לרוסיה כרפובליקה אוטונומית בפדרציה הרוסית[9]. צי הים השחור נשאר בנמל סבסטופול.

במלחמת אוקראינה–רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת מלחמת אוקראינה–רוסיה, בפברואר 2022, ערך כוח של צי הים השחור מתקפה על אי הנחשים, במטרה לפתוח משם במתקפה על אודסה ולבסס את עמדתה של רוסיה באזור מערב הים השחור[10]. אולם לאחר 4 חודשים נסוגו הכוחות מהאי[11]. בנוסף הטיל הצי מצור ימי על אוקראינה[12], ירה טילים מספינות על מטרות ברחבי אוקראינה[13], פיזר מוקשים ימיים שפגעו במספר ספינות משא ושיתק את הסחר הימי בים השחור[14].

תפנית ראשונה במערכה בים השחור אירע ב-24 במרץ 2022, כאשר אוקראינה השמידה ספינת לוחמה אמפיבית, ה"אורסק", בנמל העיר ברדיאנסק[15]. ב-14 באפריל 2022, ספינת הדגל "מוסקבה" טבעה במהלך גרירה לכיוון נמל סבסטופול לאחר שניזוקה לילה לפני כן בפיצוץ[16]. ב-17 ביוני 2022 טובעה ספינת האספקה הרוסית Spasatel Vasily Bekh בדרכה לאי הנחשים[17]. במהלך יולי ואוגוסט 2022 ערכה אוקראינה מתקפות מל"טים על בסיסי הצי בקרים, כולל מל"ט שפגע בגג המפקדה של הצי הרוסי בים השחור[18].

נוכחות בים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2006 דיווח העיתון הרוסי "קומרסאנט" כי הצי הרוסי החל בעבודות תשתית בעיר הנמל טרטוס שבצפון סוריה. לפי הדיווח מזה מספר שנים כבר פעלה במקום נקודת אספקה טכנית עבור הצי הרוסי ובהמשך היא תוסב לבסיס של אוניות קרב שיועברו מהים השחור לים התיכון[19]. באוגוסט 2007 הכריז האדמירל ולדימיר מסורין כי על הצי הרוסי לקיים נוכחות קבועה בים התיכון, מאחר שיש לים התיכון חשיבות רבה לצי הרוסי המוצב בים השחור[20]. שנה אחר כך דיפלומט רוסי הודיעה כי הצי הרוסי יגביר את שימושו בנמלים הימיים של סוריה, כביטוי לחיזוק נוכחותו הצבאית במזרח התיכון[21]. אחר כך נחשף רשמית כי סוריה הסכימה לאפשר לרוסיה לבנות בסיס צבאי ימי קבוע בטרטוס, כבסיס שייטת הים התיכון של הצי הרוסי, שהיא יחידת משנה של צי הים השחור[22].

בינואר 2009 הגיעה נושאת המטוסים אדמירל קוזנצוב לטרטוס יחד עם לוחמים וספינות קרב נוספות[23]. באוקטובר 2016 ביקרה נושאת המטוסים בסוריה פעם נוספת[24].

ספינות הצי תומכו בלחימה של צבא רוסיה בסוריה, במסגרת המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה. בין השאר ירו טילים מסוג 3M-54 Klub למטרות בשטח סוריה. בקיץ 2012 העביר הצי 11 ספינות קרב לטרטוס[25].

באוגוסט 2018 שוב העביר צי הים השחור לאזור הים התיכון לפחות עשר ספינות ושתי צוללות, שנועדו לסייע לצבא אסד במתקפה על מעוז המורדים באידליב[26].

מפקדי הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיירת הטילים "מוסקבה", אוניית הדגל של צי הים השחור עד 14 באפריל 2022.
  • פדוט קולקאצ'ב (1783)
  • יעקב סוחוטין (17841785)
  • ניקולאי מורדווינוב (17851789)
  • מרקו וויינוביץ' (17891790)
  • פיודור אושקוב (17901792)
  • נ. מורווינוב (17921799)
  • ויליאם פונדזין (17991802)
  • איוואן דה טראוורס (1802–1811)
  • רומן גאל (1811)
  • ניקולאי יאזיקוב (1811–1816)
  • אלכסיי גרייג (1816–1833)
  • מיכאיל לזארב (1834–1851)
  • אלכסנדר מנשיקוב (18541855)
  • ניקולאי ארקאס (18711881)
  • מיכאיל מנגנארי (18811882)
  • אלכסיי פשצ'ורוב (1882–1890)
  • רומן גרנקוויסט (1890)
  • ניקולאי קופיטוב (18911898)
  • יבגני אלכסייב (1898)
  • סרגיי טירטוב (1898–1903)
  • יעקב גילטבראנדט (1903)
  • ניקולאי סקרידלוב (1903–1904)
  • גריגורי צ'וחנין (1904–1906)
  • איוואן גריגורוביץ' (1906)
  • נ. סקרידלוב (1906–1907)
  • הנריך ציבינסקי (1907)
  • רוברט ויירן (1907–1908)
  • איוואן בוסטרם (1908–1909)
  • ולדימיר סרנאווסקי (1909–1911)
  • א. בוסטרם (1911)
  • פאבל נוביצקי (1911)
  • אנדריי אהברגארד (1911–1916)
  • אלכסנדר קולצ'ק (1916–1917)
  • בנימין לוקין (1917)
  • אלכסנדר נמיטס (1917)
  • אלכסיי דומברובסקי (1920)
  • אדוארד פנצרז'אנסקי (1920–1921)
  • אנדריי מקסימוב (1921–1922)
  • אלכסנדר וקמן (1922–1924)
  • מיכאיל ויקטורוב (1924)
  • א. פנצרז'אנסקי (1924–1926)
  • ולדימיר אורלוב (1926–1931)
  • איוואן קוז'אנוב (19311937)
  • פיוטר סבטלובסקי סמירנוב (1937)
  • איוואן יומאשב (19381939)
  • פיליפ אוקטיאברסקי (1939–1943)
  • לב ולדימירסקי (1943–1944)
  • פ. אוקטיאברסקי (1944–1948)
  • ניקולאי בסיציי (1948–1951)
  • סרגיי גורשקוב (1951–1955)
  • ויקטור פארחומנקו (1955)
  • ולדימיר קסאטונוב (1955–1962)
  • סראפים צ'ורסין (1962–1968)
  • ויקטור סיוסוייב (1968–1974)
  • ניקולאי חוברין (1974–1983)
  • אלכסיי קלינין (1983–1985)
  • מיכאיל חרונופולו (1985–1991)
  • איגור קסאטונוב (1991–1992)
  • אדוארד בלטין (19921996)
  • ויקטור קראבצ'נקו (1996–1998)
  • ולדימיר קומויידוב (1998–2002)
  • ולדימיר מסורין (2002–2005)
  • אלכסנדר טטארינוב (2005–2007)
  • אלכסנדר קלצקוב (2007–2010)
  • ולדימיר קורוליוב (2010–2011)
  • אלכסנדר פדוטנקוב (2011–2013)
  • אלכסנדר ויטקו (2013–2018)
  • אלכסנדר מויסייב (2018–2019)
  • איגור אוסיפוב (2019–2022)
  • ויקטור סוקולוב (2022–הווה)

הרכב הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות צי הים השחור

להלן סדר הכוחות של הצי (נכון לשנת 2016) ספינות:

יחידות יבשתיות:

  • חטיבת נחתים
  • חטיבה משולבת להגנת החוף (תותחי חוף וטילי יבשה-ים)
  • רגימנט נ"מ
  • גדוד נחתים עצמאי
  • יחידת מודיעין ימית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דמיטרי פרוקופייב, 3 רפובליקות רוצות צבא עצמאי; כינוס מינסק בסימן מחלוקת קשה, חדשות, 29 בדצמבר 1991
  2. ^ דמיטרי פרוקופייב, רוסיה מתכוונת להקים צבא עצמאי, חדשות, 16 בפברואר 1992
    רויטרס, רוסיה תקים צבא של 1.5 מיליון חיילים, חדשות, 13 בפברואר 1992
  3. ^ דמיטרי פרוקופייב, ילצין מתעקש: איש לא "קח את צי הים השחור מידי רוסיה", חדשות, 10 בינואר 1992
  4. ^ דמיטרי פרוקופייב, אוקראינה ורוסיה הכריזו בנפרד: צי הים השחור שלי, חדשות, 8 באפריל 1992
  5. ^ ההסכם הסופי בן אוקראינה לרוסיה נדחה בשלוש שנים, חדשות, 4 באוגוסט 1992
  6. ^ דייוויד סטרן, אוקראינה חוששת שהיא הקורבן הבא, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2008
  7. ^ סוכנויות הידיעות, בוש בעקבות הכרזת רוסיה על הכרה בעצמאות המחוזות הבדלניים: רוסיה מחריפה את המתח ומסבכת את המצב, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2008
  8. ^ Luke Harding, Ukraine extends lease for Russia's Black Sea Fleet, באתר The Guardian, ‏21 Apr 2010
  9. ^ אתר למנויים בלבד אי־פי ורויטרס, תוצאות ראשונות: 95.5% מתושבי קרים בעד הסתפחות לרוסיה, באתר הארץ, 17 במרץ 2014
  10. ^ אתר למנויים בלבד הגרדיאן, 13 אוקראינים שהגנו על אי הנחשים סירבו להיכנע לרוסים. כולם נהרגו, באתר הארץ, 25 בפברואר 2022
    אתר למנויים בלבד אנשיל פפר ואוהד צויגנברג, באודסה מאמינים שהם הבאים בתור, אבל מתקפה רוסית טרם החלה, באתר הארץ, 15 במרץ 2022
  11. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס, איי.פי והארץ, רוסיה נסוגה מאי הנחשים. אוקראינה: "קאבום! כוחותינו עשו עבודה נהדרת", באתר הארץ, 30 ביוני 2022
  12. ^ אתר למנויים בלבד אנשיל פפר, לפוטין יש הישג אסטרטגי אחד, והוא לא יוותר עליו, באתר הארץ, 24 ביולי 2022
  13. ^ אתר למנויים בלבד הארץ, בריטניה: הצי הרוסי מתכונן לירי טילים על מטרות ברחבי אוקראינה, באתר הארץ, 21 במרץ 2022
    יואב קרני, וושינגטון, ‏הטילים ההיפר-סוניים של ולדימיר פוטין יוצאים לדרך, באתר גלובס, 20 במרץ 2022
  14. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס, שתי ספינות משא נפגעו מפיצוצים מול חופי אוקראינה; אחת טבעה מול אודסה, באתר הארץ, 3 במרץ 2022
    וול סטריט ג'ורנל, ‏מאות ספינות תקועות בגלל המלחמה באוקראינה: הסחר העולמי והימאים בסכנה, באתר גלובס, 9 במרץ 2022
  15. ^ ynet והסוכנויות, אוקראינה: "הטבענו ספינת מלחמה רוסית"; ילדים נהרגו בהפצצה בלוהנסק, באתר ynet, 24 במרץ 2022
  16. ^ אתר למנויים בלבד אנשיל פפר, הפגיעה ב"מוסקבה" מייצגת את המלחמה, אך לא תשנה את תמונת המערכה, באתר הארץ, 15 באפריל 2022
    שירות גלובס, ‏היום ה-50 לפלישה לאוקראינה: משחתת רוסית הוטבעה בים השחור, באתר גלובס, 15 באפריל 2022
  17. ^ Samantha Lock וMartin Belam וLéonie Chao-Fong, Russia-Ukraine war: what we know on day 114 of the invasion, באתר The Guardian, ‏17 Jun 2022
  18. ^ ynet והסוכנויות, מתקפות מל"טים בקרים: שריפה במפקדה של הצי הרוסי, באתר ynet, 20 באוגוסט 2022
  19. ^ ורה ידידיה, דיווח: רוסיה בונה נמל צבאי בסוריה, באתר ynet, 3 ביוני 2006
  20. ^ סוכנויות הידיעות, אדמירל הצי הרוסי: עלינו לקיים נוכחות קבועה בים התיכון, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2007
  21. ^ רוסיה: נגביר הנוכחות הצבאית בנמלי סוריה, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2008
  22. ^ AP, רוסיה החלה בעבודות להתבססות בנמל בסוריה, באתר ynet, 13 בספטמבר 2008
  23. ^ דיווח: נושאת מטוסים רוסית עוגנת בסוריה, באתר הארץ, 14 בינואר 2009
  24. ^ אתר למנויים בלבד אנשיל פפר, מעצמה בעירבון מוגבל: מפגן הכוח של פוטין מגיע לים התיכון, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2016
  25. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, מרוסיה באהבה: 11 ספינות קרב בדרך לסוריה, באתר ynet, 11 ביולי 2012
  26. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס והארץ, רוסיה תגברה את כוחותיה בים התיכון; נאט"ו: הכוח מצויד בטילי שיוט מתקדמים, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2018