יגאל שוחט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יגאל שוחט הוא רופא אף-אוזן-גרון, לשעבר טייס קרב וקצין רפואה ראשי של חיל-האוויר בדרגת אלוף-משנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט השתתף במלחמת ששת הימים, כטייס קרב, בטייסת העקרב (טייסת 105), תחת פיקודו של אהרון (יאלו) שביט, ובין השאר השתתף בתקיפת מטרות בסוריה. שוחט הוצב בטייסת האחת כטייס פנטום, בפקודו של רס"ן שמואל חץ. במלחמת ההתשה השתתף במבצע קשת אווירי.

מבצע שיער 265 והנפילה בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוגוסט 1970, השתתף במבצע "שיער 265" לתקיפת סוללות טילי קרקע אוויר מצרים וסובייטים שהוצבו על אדמת מצרים. המבצע נערך בימיה האחרונים של מלחמת ההתשה.[1][2]

בימיה האחרונים של המלחמה הוחלט לצאת למבצע גדול לפגיעה במערך הטילים שבין אבו סואר לאסמאעיליה. לגל התקיפה השני הוקצו שני זוגות מטוסי פנטום ו-16 מטוסי סקייהוק. אל זוג מטוסי הפנטום הראשון נורו טילים רבים שחייבו את הטייסים לבצע תמרוני התחמקות חריפים. לאחר ביצוע יעף ההפצצה של מספר 2 נורו עליו מספר טילים והוא נפגע מאחד מהם. פגיעת הטיל במספר 2 בזוג המוביל, הטייס סרן יגאל שוחט דווח בקשר על הפגיעה וניסה להשתלט על המטוס הפגוע ולהפנותו מזרחה לכוון ישראל. הטייס הצליח להשתלט על המטוס והחל לאסוף גובה תוך טיסה מזרחה. כעבור זמן קצר חדל אחד המנועים לפעול וכעבור שניות אחדות פגע במטוס טיל נוסף. הטייס שוחט והנווט סגן משה גולדווסר פלטו את עצמם מהמטוס הפגוע וצנחו סמוך לאיסמעיליה. במהלך הצניחה שארכה זמן רב נורתה לעברם אש מהקרקע.

הטייס שוחט נפצע ברגליו מהירי באופן קשה והגיע לקרקע כשהוא מעולף מאבדן דם. הוא הועבר לבית חולים מצרי שם נקטעה רגלו הימנית. הנווט, משה גולדווסר (גולד), הגיע אל הקרקע ללא פגע, נתפס על ידי חיילים סובייטים שמסרו אותו לחיילים מצריים. אלה ביצעו בו לינץ'. למחרת היום הודיעו המצרים כי שני השבויים שבידם פצועים, אך לאחר מכן הודיעו כי גולדווסר נפטר. לאחר חודשים אחדים הוחזרה גופתו. נקבע לאחר בדיקת הגופה כי נהרג כתוצאה מהעינויים[3]

המטוס השני, קורנס 661, שהוטס בידי הטייס רענן נאמן והנווט יורם רומם, הצליח לחזור ולנחות ב-רפידים אף על פי שטייסו נפגע. על גבורתם זכו אנשי הצוות בעיטור.[4]

ב-15 באוגוסט 1970 הוחזר מהשבי[5]. בעיתונות נטען שהמצרים הסכימו להשיבו רק לאחר שמצבו הרפואי הידרדר והיה חשש שימות בשבי[6]. לאחר שחזר מהשבי שהה זמן מה בבית החולים תל השומר. בדצמבר 1970 כובד בגזירת הסרט בהנחת אבן הפינה למבנה הקבע של בית החולים[7]. כן הסיר את הלוט, יחד עם מאיר הר-ציון, מעל אנדרטה חדשה שהותקנה בבית החולים[8]. לאחר שחזר מהשבי, למרות נכותו המשיך שוחט להטיס מטוסים קלים. במלחמת יום הכיפורים השתתף כקצין מטה בחיל האוויר, בדרגת רב-סרן.

מסלול הרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט למד רפואה, באוניברסיטת תל אביב, ובתחילת 1975 התחתן עם אורית, בתה של יפה ירקוני[9]. הוא סיים התמחות בבית החולים איכילוב ברפואת אף-אוזן-גרון, במחלקתו של הפרופ' אליהו שנון. בהמשך חזר לשרות קבע בצה"ל והתמנה לקצין רפואה ראשי של חיל האוויר בדרגת אלוף-משנה.

שוחט חבר בארגון רופאים לזכויות אדם, ובשנים האחרונות שותף בתנועת הסרבנות הקוראת לחיילים לסרב לשרת בשטחים, ולטייסים לסרב להפציץ ערים.[10][11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]