טייסת 201

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טייסת 201
Tayeset201.png
סמל טייסת 201
שם "טייסת האחת"
סוג מטוסי קרב
יעוד יירוט, הפצצה, תקיפת מטרות כירורגית וכלל סוגי משימות ההתקפה וההגנה.
שנת הקמה 17 באוגוסט 1969
בסיס רמון
כלי טיס F-16I ("סופה")
כלי טיס בעבר F-4 פנטום ("קורנס")

טייסת 201, המכונה גם "טייסת האחת", היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. במשך 35 שנים הפעילה מטוסי F-4 פנטום ("קורנס") (מאז הקמתה בשנת 1969 ועד שנת 2004). כיום מפעילה מטוסי F-16I ("סופה") מבסיס רמון.

הקמת הטייסת בעיצומה של מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורנס 2000 מספר 715 של טייסת 201 עם שלושה סימני הפלת מטוסי אויב
סופה מספר 882 נוחת בדרכו לתערוכה אווירית בהונגריה, אוגוסט 2010

טייסת 201 הוקמה ב-17 באוגוסט 1969 בעיצומה של מלחמת ההתשה, כטייסת ה-F-4 פנטום ("קורנס") הראשונה של חיל האוויר, בבסיס חצור, תחת פיקודו של רס"ן שמואל חץ. ב-5 בספטמבר קלטה את רביעיית מטוסי הפנטום הראשונים שקיבל חיל האוויר הישראלי. כשבועיים לאחר הגעת המטוסים החדשים, כבר החלה הטייסת להשתלב בפעילות מבצעית, כאשר זוג מטוסים הוזנק לסיור יירוט באזור שארם א-שייח'.

בהדרגה נקלטו בטייסת מטוסי פנטום נוספים שהגיעו מארצות הברית, אשר השתתפו עם הגיעם בעומס משימות הסיור, ההפצצה והיירוט בחזית המצרית. בתקופה זו נערכו בטייסת הדרכות רבות לטייסים ולנווטים שיועדו להיקלט בה, פעילות אשר יחד עם משימות הלחימה השוטפות, יצרה עומס עבודה כבד בטייסת. ב-11 בנובמבר נזקפה לטייסת הפלה ראשונה, כאשר זוג מטוסי פנטום הוזנק מבסיס חצור, לסיור באזור ג'בל עתקה. בקרב אוויר שהתפתח עם מטוסי יירוט מצריים, הפילו סרן אהוד חנקין והנווט רס"ן אייל לוס (אחיקר), מטוס מיג 21 בטיל אוויר-אוויר. הטייס המצרי הצליח לנטוש. הייתה זו הפלת בכורה למטוס הפנטום בשירות חיל האוויר הישראלי. חנקין ולוס השתייכו לטייסת 69 ("הפטישים"), שזה עתה נפתחה כטייסת פנטום שנייה בחיל האוויר הישראלי, אך הם הטיסו מטוס של טייסת 201 (קורנס מספר 608) מאחר שטייסת 69 טרם קלטה את מטוסי הפנטום.

הטייסת השתתפה בסדרת "מבצעי פריחה" המוצלחים לתקיפת מטרות בעומק מצרים, שהחלה בינואר והסתיימה באפריל 1970. המבצעים יצרו אווירת חירום במצרים, וגרמו לנשיאה לפנות אל ברית המועצות בבקשות דחופות להצבת חיל משלוח סובייטי על אדמת מצרים, שיסייע לה להתמודד עם התקפות חיל האוויר הישראלי.

בראשית שנת 1970 החלה ברית המועצות בשילוח חיל משלוח גדול למצרים לשם הדיפת המתקפות של חיל האוויר הישראלי, בעיקר באמצעות הקמת מערך הגנה אווירית צפוף שהלך והתפשט מזרחה. חיל האוויר הישראלי בכלל וטייסות הפנטום בפרט, ביצעו גיחות רבות לעצירת הפריסה. ב-18 ביולי הוביל מפקד הטייסת שמואל חץ, שמונה מטוסי פנטום לתקיפת סוללות טילי קרקע-אוויר בחזית תעלת סואץ. טילים רבים נורו לעבר מטוסי הפנטום במהלך התקיפה, מהם נפגעו מטוסיהם של חץ ונווטו מנחם עיני, ושל אביהו בן-נון ונווטו שאול לוי. מטוסו של חץ נפגע והמטוס התפוצץ. חץ הצליח לפלוט את הנווט עיני, אך לא הצליח לנטוש בעצמו ונהרג. אביהו בן-נון הצליח להגיע עד רפידים וביצע נחיתת אונס.

מפקד חיל האוויר, האלוף מוטי הוד, הציע לרן רונן (פקר) לקבל את הפיקוד על טייסת 201, במקומו של חץ. פקר, טייס "מיראז' 3", שמעולם לא טס בפנטום, הסכים מיד. הוא שיקם את רוח הלחימה של הטייסת והובילה לגיחות תקיפה אינטנסיביות במלחמה כנגד מערך הטק"א[1]. אחת התקיפות הזכורות ארעה ב-3 באוגוסט 1970 שבה הופל מטוס מעל שטח מצרים ומטוס נוסף נפגע קשה.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים השתתפה הטייסת בנטל כבד ואינטנסיבי של תקיפות סוללות טילי קרקע-אוויר, מיפקדות וכוחות קרקעיים כמו גם פטרול ויירוט במצרים ובסוריה. במלחמה ספגה הטייסת אבדות כבדות כאשר שבעה אנשי צוות אוויר נהרגו. הטייסת השתתפה במבצע תקיפת המטכ"ל הסורי ותקפה את תחנת הכוח באל-חמה, הסמוכה לדמשק[2]. קושי המשימות שבהן נשאה הטייסת נבע מהגורמים הבאים:

  • הטייסת ביצעה גיחות תקיפה רבות באזורים מוגני טילים ונ"מ קני בצפיפות זאת בניגוד לתורת הלחימה של חיל האוויר ששואף לסייע לכוחות הקרקע רק לאחר השמדת סוללות הטק"א.
  • הטייסת שהייתה ממוקמת בחצור נדרשה לבצע לסירוגין משימות ברמת הגולן ומעבר לתעלת סואץ, בשני מתארים שונים וללא שתתאפשר הכנה מספקת. ביטוי בולט לקושי היה במבצע דוגמן-5 ביומה השני של המלחמה בה לא השתתפו יחידות ל"א כמתוכנן ולא היה מודיעין.
  • בפרוץ המלחמה היה מפקד הטייסת, סא"ל יפתח זמר, בחו"ל. את הטייסת הוביל בשלושת הימים הראשונים[3], עד חזרתו של זמר, רס"ן רון חולדאי[4], סגן מפקד טייסת א'. לאחר חזרתו של זמר לישראל הוא יצא לגיחה מבצעית, אשר במהלכה נפגע המטוס. זמר והנווט, יצחק אמיתי (ז'טלני), צנחו בשלום, אך זמר נפגע בגבו ולא יכול היה להמשיך לטוס. אל הטייסת הוזעק ממטה חיל האוויר רמ"ד תקיפה, רס"ן איתן בן-אליהו, סמ"ט א' הקודם (לפני חולדאי). בן-אליהו נטל את הפיקוד על הטייסת והמשיך והוביל אותה במלחמה[5]. בתום המלחמה המשיך במינוי קבוע כמפקד הטייסת.

מבצע ליטני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע ליטני נטלה הטייסת חלק בתקיפות וסייעה לכוחות הקרקע, כמו כן ביצעה גיחות תקיפה ופטרולי יירוט.

מלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת לבנון הראשונה השתתפה הטייסת תחת פיקודו של אבי ברבר במבצע ערצב-19 להשמדת סוללות טילי הקרקע-אוויר הסוריות בלבנון וכן ביצעה גיחות פיטרול יירוט, סיוע ואמנעה.

מעבר לתל נוף וקליטת מטוסי "קורנס 2000"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות שינויי הערכות בחיל, הועברה הטייסת ב-19 ביוני 1988 לבסיס תל נוף. ב-9 באפריל 1989 נקלט מטוס "קורנס 2000" הראשון בטייסת. 201 הייתה הטייסת הראשונה שקלטה את המטוס הפנטום המשודרג לאחר שעבר השבחה בתעשייה האווירית. מפקדה באותה תקופה היה סא"ל ישראל (רליק) שפיר. בזכות השיפורים שהוכנסו במנועיו ובמערכות האוויוניקה שלו, עבר הפנטום בשירות חיל האוויר הישראלי, את רוב מקביליו ברחבי העולם, בשנות תפעול ובביצועים והוצא משירות רק בשנת 2004, אז נכנסה טייסת 201 להדממה וחיכתה לבואם של מטוסי הסופה שנמסרו לחיל האוויר בפברואר 2004.

פתיחת הטייסת מחדש כטייסת F-16I[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס F-16I סופה של הטייסת בתצוגה, 2017.

ב-9 ביולי 2008 נפתחה הטייסת מחדש כטייסת F-16I ("סופה") בבסיס רמון. טייסת 201 היא הטייסת הרביעית והאחרונה (אחרי 253, 119 ו-107) שקלטה את מטוסי ה"סופה" ש-102 מסוגם נרכשו בעסקת "פיס מרבל 5" (Peace Marble V).

ב-10 בפברואר 2018 הופל מטוס F-16I של הטייסת על ידי טיל קרקע אוויר במהלך יום קרבות בין ישראל וסוריה.[6]

מפקדי הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
שמואל חץ 17 באוגוסט 1969 - 18 ביולי 1970 נפל כמפקד הטייסת במלחמת ההתשה
רן פקר 1970 - ????
יפתח זמר ???? - 13 באוקטובר 1973 נפצע במהלך נטישה במלחמת יום הכיפורים וסיים את תפקידו
רון חולדאי 6 באוקטובר 1973 - 8 באוקטובר 1973 ממלא מקום בתחילת מלחמת יום הכיפורים
איתן בן-אליהו אוקטובר 1973 - ???? מונה תחילה כממלא מקום במלחמת יום הכיפורים לאחר פציעת יפתח זמר
אביאם סלע 1976 - 1979
יפתח שדמי
חיים גופן
אבי ברבר מפקד הטייסת במלחמת לבנון הראשונה
גיל רגב
ישראל שפיר
אמיר אשל 1993 - 1995 מפקד הטייסת במבצע דין וחשבון
שאול ארנון
אביעד דגן 2010 - 2012

דגל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטייסת קיים, כמו בשאר טייסות החיל דגל ייצוגי המבוסס על דגלה הרשמי של זרוע האוויר-כאשר באמצעו מותקן סמל הטייסת-כתחליף לסמל החיל. הדגל מוצג במספר מועדים: במסדר הענקת דרגות, ביום חיל-האוויר, ובמסדר החלפת פיקוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טייסת 201 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 185, "פקר קיבל עליו התמודדות קשה ביותר, להקים את הטייסת ולהובילה תוך כדי המשך הלחימה, שלא נפסקה אף ליום. ועוד משהו, שאפילו פרנק סבג׳ עצמו לא נדרש לו: לעשות זאת על מטוס מורכב וקשה שלא הכיר אותו ולא טס עליו מעולם, ובלא שקיבל ארכת זמן ללמוד אותו. הוא המריא לקרב כמעט מיד. אמנם כשנחגר לראשונה בכיסא הפנטום כבר עמדה מלחמת ההתשה להיפסק, ונותרו לו רק עוד שלושה שבועות להילחם. אבל לא הוא, ולא איש מאיתנו שהסתכלנו עליו בהערצה, לא יכול היה לדעת זאת. הקרבות געשו מדי יום ביומו והסוף לא נראה באופק. ועובדה: ברגע שנכנס לטייסת 'האחת' המוכה, התעודדה הטייסת והמשיכה להילחם".
  2. ^ דני חלוץ, בגובה העיניים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2010, עמוד 100, "נכנסנו לתקיפה, שקט מוחלט ואף אחד לא יורה... מוזר! ארבעת המטוסים מטילים 24 פצצות על המתחם. הפיצוצים על הקרקע צבעו אותה בכתום שחור. פגענו פגיעות מצוינות. מראה תחנת הכוח קורסת תחת מטר הפצצות היה מרשים בעוצמתו".
  3. ^ ליזקא אסא, ‏כאבי פנטום, באתר ישראל היום, 10 במרץ 2014.
  4. ^ חגי מטר, הטייס: מלחמת יום הכיפורים של רון חולדאי, באתר nrg‏, 25 בספטמבר 2012.
  5. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 259, "למזלם הופיע איתן בן-אליהו - סבג׳ שני בתוך שלוש שנים - ומשך אותם החוצה מהבוץ ששקעו בו".
  6. ^ rotter.net, הנווט שמטוס האפ 16 איי שלו הופל בשבת שעברה בידי נמ סורי יחזור מחר בבוקר לטייסת 201 ״האחת״ - חדשות רוטר, Rotter.net