לדלג לתוכן

יפה ירקוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפה ירקוני
יפה ירקוני מופיעה בנח"ל דקלה, יולי 1969
יפה ירקוני מופיעה בנח"ל דקלה, יולי 1969
לידה 24 בדצמבר 1925
ז' בטבת תרפ"ו
גבעתיים, פלשתינה (א"י)
פטירה 1 בינואר 2012 (בגיל 86)
ו' בטבת תשע"ב
תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה יפה אברמוב
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19332008 (כ־75 שנים)
סוגה זמר עברי, פופ, שירי ילדים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים הד ארצי, התקליט חיפה, אחים ראובני
שיתופי פעולה בולטים אריק איינשטיין, בעז שרעבי, חוה אלברשטיין, ליאור פרחי, מאיר סויסה, צביקה פיק, שושנה דמארי
פרסים והוקרה פרס ישראל (1998) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יפה ירקוני (24 בדצמבר 19251 בינואר 2012) הייתה מהבולטות שבזמרות ישראל, כלת פרס ישראל לזמר עברי לשנת תשנ"ח (1998), המזוהה עם תקופת קום המדינה והייתה פופולרית ביותר בשנות החמישים והשישים.

נולדה בשם יפה אברמוב בדרום תל אביב, למלכה אַלחַסוב ולאברהם אברמוב, סוחר בדים ושטיחים. הוריה היו יהודים קווקזים מבאקו (כיום באזרבייג'ן),[1][2] שעלו לארץ ישראל במפנה המאה ה-20,[3] הכירו בארץ ואף נישאו ב-1920.[4] יפה הייתה האמצעית במשפחה בת שלושה ילדים, ולה אחות גדולה, תקוה (ילידת 1921), ואח קטן, בנימין (יליד 1927). כשהייתה בת שמונה התגרשו הוריה, אביה ירד מהארץ לרודזיה (שם ישבה קהילה יהודית קטנה), ומשפחתה חיה מצוקה כלכלית קשה.[1][5] בשנות ה-30 עברה עם אמה ואחיה לגבעת רמב"ם (כיום שכונה בגבעתיים), שם פתחה אמה בית קפה–מסעדה בשם "צליל", שזכה לפופולריות, בעיקר בקרב אנשי ביטחון ואמנים.[4]

את דרכה האמנותית החלה בגיל צעיר, כשהופיעה יחד עם אחותה ואחיה בבית הקפה המשפחתי בגבעת רמב"ם. ההרכב שיצרו, "בָּמָתִי" (ראשי תיבות של שמות ארבעת בני המשפחה - בנימין, מלכה (האם), תקווה, יפה)[4] – תקוה הזמרת, יפה הרקדנית ובנימין הפסנתרן[6] – זכה להצלחה בקרב באי בית הקפה, ובהמלצת הזמר והשחקן שמואל פישר היא התקבלה ללימודים בסטודיו למחול קלאסי של גרטרוד קראוס, שם גם למדה לנגן בפסנתר, וכעבור שנים ספורות התקבלה גם ללהקת הרקדניות של קראוס, שפעלה ליד האופרה הארצישראלית העממית. היא הופיעה עם הלהקה במשך 12 שנה, עד שבאחד המופעים בשנת 1945 נפצעה ברגלה ונאלצה לזנוח את קריירת הריקוד.[4][7]

ב-21 בספטמבר 1944 נישאה ליוסף גוּסְטין. גוסטין (במקור גורטין), יליד 1918, היה חבר תנועת הנוער "גורדוניה" בעירו לוּצְק (אז בפולין, כיום באוקראינה), ולאחר הכשרה עלה לארץ ישראל ב-1938 והצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ נווה ים. השניים נישאו מקץ היכרות בת שנתיים, ויום לאחר נישואיהם הוא התנדב לשירות בצבא הבריטי (הימים ימי מלחמת העולם השנייה) וצורף עם חבריו לבריגדה היהודית. גוסטין נהרג ב-29 במרץ 1945 במערכה על נהר סֶניוֹ, בזירה האיטלקית. השיר "אוּרי", שביצעה יפה גוסטין האלמנה, נכתב לזכרו על ידי רפאל קלצ'קין והולחן על ידי יששכר מירון.[8] ב-1945 שינו גם אמה של ירקוני ואחיה הצעיר את שם משפחתם ל"גוסטין", כמחווה לחתנה שנפל חלל.[9]

בשלהי שנת 1947 התגייסה ירקוני לארגון ההגנה כאלחוטאית, והמשיכה בכך עם פרוץ מלחמת העצמאות במסגרת חטיבת גבעתי. את ניסיונה הראשון כזמרת קנתה לה בלהקת "החישטרון" של החטיבה שהוקמה בזמן המלחמה והיא צורפה אליה. צמד היוצרים טולי רביב ובובי פנחסי כתבו ללהקה שירים "סלוניים" ששימשו מוזיקת רקע לריקודים וזוהו לאחר מכן עם ירקוני, בהם "אל נא תאמר לי שלום", "שחרחורת" ו"קרה זה רק הפעם". שני שירים ששרה באותה תקופה נהפכו לסמלי המלחמה הקשה: "האמיני יום יבוא" שהביא במיוחד בשבילה השחקן רפאל קלצ'קין והיא שרה אותו לראשונה בפני מלווי השיירות לירושלים, ו"באב אל ואד" שכתב חיים גורי לזכרם של מלווי השיירות כשנה לאחר תום הקרבות.

ב-1948 נישאה בשנית לשייקה ירקוני. ירקוני, יליד תל אביב 1920, בנו של משה ירקוני (שצ'ופק), ממנהלי המשביר, היה איש ההגנה (נכלא על ידי הבריטים כשנתיים במחנה המעצר בלטרון) וממייסדי החי"ש (ולימים מ"גיבורי" הפרשה שהייתה אחת העילות לתביעת הדיבה שהגיש עמוס בן-גוריון ידידו כנגד ארגון שורת המתנדבים), ואיש עסקים. השניים היו הורים לשלוש בנות. שייקה ירקוני נפטר ב-29 באוגוסט 1983.

ההצלחה כזמרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יפה ירקוני בפני חיילים במחנה צבאי, 4 ביולי 1967
לוחית זיכרון בכניסה לביתה של יפה ירקוני ברח' דב הוז 23 בתל אביב
יפה ירקוני שרה את "משה" של עמנואל זמיר

עם קום המדינה, עוד בזמן ההפוגה בקרבות מלחמת העצמאות, הקליטה ירקוני באולפן "רדיו דוקטור" תקליט שזכה להצלחה גדולה. במיוחד התפרסם מתוכו הלהיט "עיניים ירוקות", שאף נחשב לשיר הפופ הראשון בארץ.[10] לאחר מכן הוחתמה ירקוני בחברת התקליטים הד ארצי שרק הוקמה והחלה להקליט את כל אלבומיה שם. היא הקליטה את האלבום "באב אל וואד" שהורכב משירי מלחמת העצמאות, בהם "האמיני יום יבוא" שביצעה בעת המלחמה וכן "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפינג'אן", "הן אפשר", "דודו" ו"יצאנו אט", שהפכו למזוהים עמה יותר מאשר עם הצ'יזבטרון, המבצעים המקוריים של השירים. בשנת 1951 הקליטה אלבום מצליח שהורכב משירים לריקודי עם.

בשנות החמישים והשישים הפכה לזמרת מובילה בארץ, ושיריה – בעיקר השירים הלאומיים שהקליטה ב-1948: בערבות הנגב (מילים: רפאל קלצ'קין) ו"הסבתא בנגב" (מילים: אבשלום כהן) – הושמעו רבות בתוכנית "כבקשתך לשירים עבריים" בקול ישראל. עיקר הצלחתה בקרב הקהל (ופחות בקרב עורכי הרדיו) היו בשירים הסלוניים שהקליטה, שירי הוואלס והטנגו, ששימשו גם כמוזיקת רקע לריקודים בבתי הקפה באותה תקופה. ב-1959 הוציאה את האלבום "נרקודה עם יפה ירקוני", שקיבץ שירים סלוניים רבים שזוהו עמה, בהם "חביבי", "ארצנו הקטנטונת" ו"שחרחורת". אמצעי התקשורת נהגו לייחס לה יריבות עם הזמרת שושנה דמארי, שגם היא זכתה לפופולריות רבה באותה תקופה, אף כי הדבר איננו נכון והשתיים אף שיתפו פעולה מספר פעמים.[11]

בשנות החמישים הקליטה מספר אלבומי ילדים, בהם שניים מצליחים במיוחד: האלבום "שירי ילדים כבקשתך" מ-1953, שכלל את שיר הילדים שכתב אבשלום כהן "עגלה עם סוסה",[12] שהוקלט עוד ב-1948, ו"דובון ימבו" (גם: יומבו), שכתב יחיאל מוהר,[13] והאלבום "שירים מכנרת" מ-1957, שהוקדש לשירי הילדים שכתבה נעמי שמר בקבוצת כנרת וחשף את שמר לקהל הרחב, עם שירים כמו "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן". היא גם הוציאה תקליט של שירי חגים לילדים והקליטה שירים נוספים שהפכו ללהיטים לילדים, בהם "אבא שלי" ("לאבא שלי יש סולם..."), שכתבה תלמה אליגון.

בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 זכתה במקום הראשון עם השיר "איילת החן", שאותו ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף, למילים של עודד בצר, ללחן של נתן שחר ולעיבוד של יצחק גרציאני. שנה לאחר מכן בפסטיבל הזמר והפזמון 1966 זכתה שוב עם השיר "ליל סתיו", שאותו ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף, למילים של חיה כהן, ללחן של חיים צור ולעיבוד של שמעון כהן.

בשנות השישים והשבעים הופיעה ירקוני גם באולמות ובמועדונים נחשבים בעולם, בעיקר בארצות הברית, בלונדון ובפריז. היא הופיעה בקרנגי הול ולינקולן סנטר בניו יורק, אולימפיה בפריז, פלדיום בלונדון וכן ביפן, אוסטרליה ורוסיה. במהלך שנות השישים היא אף שהתה ארבע שנים בארצות הברית, הקליטה שם שלושה תקליטים וביצעה הופעות רבות. בפריז פגשה את בועז שרעבי שהופיע שם באותה תקופה והקליטה לראשונה את שירו "פמלה".

בספיישל טלוויזיוני ביום העצמאות של שנת 1969 ביצעה ירקוני את השיר "כשהיינו ילדים" (אסף/וילנסקי) שהפך לאחד מהשירים המזוהים איתה ביותר. במהלך שנות השבעים הקליטה מספר שירי פופ, בהם הלהיט "כל היונים" (1971) ודואט עם צביקה פיק בשם "ערב סתיו יפה" (1976). עם פיק היא אף הופיעה במופע משותף, שלא נחל הצלחה מיוחדת.

שלושה להיטי ילדים נוספים בוצעו על ידה במסגרת פסטיבל שירי הילדים בשנות ה-70: "אין דן דינו", "אני אוהב לשרוק" ו"אחותי הקטנה".

בשנות ה-70 ניהלה ביפו מועדון בשם "המערה", מועדון שנערכו בו הופעות חיות של מוזיקאים ישראלים.[14]

בשנת 1986 הוקדשה לה התוכנית "חיים שכאלה".[15]

בשנים 19911992 השתתפה יחד עם חתנה מאיר סוויסה בסדרת הטלוויזיה לילדים של הערוץ הראשון "חג שמח עם יפה ירקוני", שכל פרק בה שודר באחד מימי החגים.

בשנת 1994 שיחקה לראשונה בתפקיד משני בסרט הקולנוע "שירת הסירנה", המבוסס על ספרה של עירית לינור.

בשנת 1996 הוציאה את אלבום הדואטים "שרים עם יפה ירקוני" במסגרתו ביצעו מיטב האומנים את שיריה בדואט עמה, בהם היו שושנה דמארי, אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין.

יפה ירקוני ופנינה רוזנבלום בשנת 1993

ירקוני זכתה בפרס ישראל בשנת היובל למדינת ישראל, 1998. באותה שנה גם יצא אוסף מחומש משיריה בשם "יפה ירקוני מאז ועד היום, 1998-1948". האוסף כלל גם שיר חדש בשם "רוקדת", שכתבה נעמי שמר על סמך סיפור חייה של ירקוני, עם אזכורים מהיותה רקדנית בתחילת דרכה, הופעותיה במלחמת העצמאות, שיריה "על המלחמה ועל שלום" ועד ימינו אלה.

ב-1999 השתתפה בפסטיגל כאומנית אורחת.

בקיץ 2000 הקליטה את שירה האחרון, "עכשיו עברו שנים (וכבר קשה להיזכר)". באותה שנה יצא אוסף משולש ובו 62 להיטים.

עשייה ציבורית, דעותיה הפוליטיות וחיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יפה ירקוני בהופעה מול חיילים בסיני (1973)
יפה ירקוני עם האלוף אברהם אַדָן ("בְּרֶן") ליד תעלת סואץ לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, 27 באוקטובר 1973

ירקוני הייתה ידועה כמעורבת בחיי המדינה. היא ביצעה מאות הופעות לפני החיילים במלחמות ישראל ובין המלחמות, לא נרתעה מלהופיע ממש בחזית הקרבות וכך זכתה לכינוי "זמרת המלחמות", על אף שלא אהבה אותו[16] והעדיפה להיקרא "זמרת החיילים".

היא נהגה להיות מעורבת גם בפוליטיקה, והשמיעה לא אחת את דעותיה הפוליטיות המזוהות עם השמאל הציוני. בשנת 2002, בעת מבצע חומת מגן, התבטאה ירקוני בתוכנית "מה בוער" של גלי צה"ל כנגד חיילים שסימנו מספרים על זרועותיהם של פלסטינים "אנחנו עם שעבר את השואה, איך אנחנו מסוגלים לעשות דברים כאלו?" אמרה. דבריה אלה התפרשו באמצעי התקשורת כהשוואה בין מעשי צה"ל בשטחים לבין מעשי הנאצים בשואה.[17] לדבריה, היא לא ערכה השוואה כזו אלא רק ניסתה למחות על מעשה ספציפי. התבטאות זו גרמה לסערה תקשורתית תוך קריאה מאנשי ימין להחרימה.[18] איומים ומכתבי נאצה רבים נשלחו אליה ואף בוטל ערב לכבודה שהפיקה אמ"י. לאחר זמן מה, כשהסערה שככה, הפיקה אמ"י ערב לכבודה ובדצמבר 2006 נערך לירקוני ערב הצדעה גדול בהיכל התרבות בהשתתפות אומנים רבים.

בשנת 2001 אובחנה ירקוני כחולה במחלת אלצהיימר, ובשנת 2008 החמיר מצבה.[19] היא נפטרה ב-1 בינואר 2012,[20] בגיל 86, ונקברה לצד בעלה שייקה בבית העלמין קריית שאול.[21]

ירקוני הייתה אם לשלוש בנות: אורית (1950), תמר (1953) ורות (1956), סבתא לשמונה וסבתא-רבתא לשמונה. בתה הבכורה, אורית שוחט, היא עיתונאית לשעבר ב"הארץ" (נשואה ליגאל שוחט, רופא, לשעבר טייס שנפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה וקצין הרפואה הראשי של חיל האוויר). בתה הצעירה, רותי ירקוני-סויסה, הייתה נשואה לשחקן מאיר סויסה (ילדיהם המשותפים הם המפיק המוזיקלי ישי סוויסה והראפר מיכאל סוויסה).

לירקוני שני אחים וכן אח למחצה. שני אחיה פעלו כמוזיקאים. אחותה, תקוה הנדל, הקליטה שירים אחדים בשנת 1947, בליווי נחום נרדי ושמואל פרשקו. בהמשך היגרה לקראקס בירת ונצואלה, שם הקימה בית ספר יהודי. לימים היגרה לארצות הברית והתיישבה בניו יורק.[22][6]
אחיה, בנימין (נָני) גוסטין, היגר גם הוא לקראקס, ושם השתקע. הוא פעל כמלחין, פסנתרן וכנר.[23]

אחיה למחצה של ירקוני (בן אביה מאשתו השנייה, אסתר),[24] ישראל אברמוב, יליד רודזיה (כיום זימבבואה), הוא חוקר מדעי המוח המתמחה במערכת הראייה, פרופסור לפסיכולוגיה בברוקלין קולג' וכן פרופסור לקוגניציה, מוח והתנהגות ופרופסור לביופסיכולוגיה, שניהם במרכז לתארים מתקדמים של אוניברסיטת העיר ניו יורק.[25][22]

הוקרה והנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2014 נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתה ברחוב דב הוז 23 בתל אביב. רחובות נקראו על שמה בערים חולון, עפולה, קריית ביאליק, קריית מוצקין, ראש העין וראשון לציון. העיר גבעתיים קראה על שמה של ירקוני כיכר בצומת הרחובות רמ"ז ורמב"ם.[27]

בשנת 2018 הוצגה תערוכה המוקדשת ליפה ירקוני בגלריה "החווה" בחולון.[28] בתערוכה הוצגו יומנים שכתבה ירקוני, עטיפות תקליטים ותצלומים מאלבומה הפרטי, שמלות, תכשיטים ואביזרי אופנה של יפה ירקוני.

ארכיונה מופקד במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית בירושלים.[29]

בשנת 2021 חנכה עיריית תל אביב-יפו בית ספר יסודי מכיל חדש, בצפון העיר, על שמה של הזמרת[30].

החל מ-2024 מעלה תיאטרון "הבימה" את המחזמר "האמיני יום יבוא" על תולדות חייה של ירקוני, מאת גיא מרוז.[31]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1958 - שירי ילדים כבקשתך, אלבום שירי ילדים, ביניהם הלהיטים "גן שלנו", "כושי כלב קט" ו-"גשם משמים".
  • 1971 – שחרחורת: כשיפה ירקוני הייתה יפה גוסטין (במלאת 25 שנה להופעתה הראשונה)[32]
  • 1989 – טיול שנתי, אוסף 120 שירי הילדים שלה[33]
  • 1998 – יפה ירקוני מאז ועד היום, 1998–1948, 5 תקליטורים וחוברת (הד ארצי)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יפה ירקוני, זה הסוד שלי, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – מפעלי תרבות וחינוך (הספרייה למוזיקה ע"ש נסימוב), 1987. (שיריהם של מלחינים ומשוררים שהושרו בפי יפה ירקוני)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיקור מותה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אורי קיסרי, וריאציות על הנושא יפה ירקוני, מעריב, "ימים ולילות", 8 באוגוסט 1969, המשך.
  2. ^ ארצי ישראלי, "אני מוכרחה לשיר מול הפירמידות", מעריב, "השעות הקטנות", 12 באוקטובר 1978, המשך.
  3. ^ סבה מצד אביה, ישראל אברמוב, התיישב במושבה פתח תקווה; ראו ישראל אברמוב באתר מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקווה; ישראל אברהמי, על תקווה הנדל, אחותה של יפה ירקוני, חדשות בן עזר, 574 (16 בספטמבר 2010).
  4. ^ 1 2 3 4 נתן שחר, יפה ירקוני, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  5. ^ ירקוני סיפרה לימים על ילדותה למוסף "מעריב לילדים": דניאל סטוקלין, יפה ירקוני: גם אני הייתי ילדה, מעריב, 9 בספטמבר 1988.
  6. ^ 1 2 אליהו הכהן, יפה ירקוני ואחותה תקוה אברהמוב, חדשות בן עזר, 574 (16 בספטמבר 2010).
  7. ^ על פי אורי קיסרי, הדבר קרה באחת ההופעות של "הנסיך איגור" – כשעמדה לצאת לבמה לרקוד, הגיעה אליה מברק שבו נמסר לה על כי בעלה נהרג (ראו להלן). "כשקראה יפה את המברק מעדו רגליה והיא נפלה על הקרשים" (אורי קיסרי, וריאציות על הנושא יפה ירקוני, מעריב, 8 באוגוסט 1969).
  8. ^ מילות השיר "אורי" והאזנה לו, באתר זמרשת.
  9. ^ אורית שוחט, בתה של יפה ירקוני על הפרק הסודי בחייה, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008.
  10. ^ וראו מילות השיר "עיניים ירוקות" והאזנה לו, באתר זמרשת; ארצי ישראלי, "אני מוכרחה לשיר מול הפירמידות", מעריב, 12 באוקטובר 1978, המשך.
  11. ^ ראו לדוגמה דואט יפה ושושנה, מעריב, 22 ביוני 1971.
  12. ^ מילות השיר "עגלה עם סוסה" והאזנה לו, באתר זמרשת.
  13. ^ מילות השיר "דובון יומבו" והאזנה לו, באתר זמרשת.
  14. ^ הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, ערב עם זמרי מלחמת העצמאות במועדון "המערה" ביפו העתיקה, הנמצא בבעלות הזמרת יפה ירקוני., באתר הספריה הלאומית, ‏צולם בתאריך: 26 באפריל 1978
  15. ^ ראו אורית הראל, מונומנט מזמר, מעריב, 9 במאי 1986.
  16. ^ ראו לדוגמה בלה יהלום, יפה ירקוני – האשה מאחורי הצלילים, דבר, 25 באפריל 1977; ארצי ישראלי, "אני מוכרחה לשיר מול הפירמידות", מעריב, 12 באוקטובר 1978, המשך; אורית הראל, מונומנט מזמר, מעריב, 9 במאי 1986; דוד דרעי, "אני לא זמרת מלחמות" (ראיון וידאו), באתר ynet, 5 במאי 2008.
  17. ^ יפה ירקוני: "אין לנו מנהיג", באתר ynet, 14 באפריל 2002
  18. ^ יוסי קליין, "זמרת המלחמות" נגד המלחמה, באתר הארץ, 3 במאי 2005
  19. ^ עמיקם רוטמן בריאיון עם אורית שוחט, רשת ב', 20 בנובמבר 2009.
  20. ^ יפה ירקוני הלכה לעולמה, באתר וואלה, 1 בינואר 2012.
  21. ^ הקבר של יפה ירקוני בבית העלמין קריית שאול, באתר BillionGraves.
  22. ^ 1 2 ישראל אברהמי, על תקווה הנדל, אחותה של יפה ירקוני, חדשות בן עזר, 574 (16 בספטמבר 2010).
  23. ^ ראו תודות ב-דף האלבום La Casa de David של בנו דוד גוסטין, באתר של גוסטין.
  24. ^ עליה ראו אסתר אברמוב באתר מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקווה.
  25. ^ Israel Abramov באתר ברוקלין קולג'; Israel Abramov באתר המרכז לתארים מתקדמים של אוניברסיטת העיר ניו יורק.
  26. ^ יובל ניב, הלילה הגדולה של אמ"י בנוגה, מעריב, 16 במרץ 1989.
  27. ^ הקמת כיכר ע"ש יפה ירקוני, באתר יעד החברה לפיתוח גבעתיים
  28. ^ אתר למנויים בלבד יואב בירנברג, "בסוף ישכחו מי זאת יפה ירקוני", באתר "ידיעות אחרונות", 5 בספטמבר 2018
  29. ^ יפה ירקוני, באוסף המוזיקה הישראלית
  30. ^ אליאב בטיטו, ‏עיריית תל אביב-יפו תחנוך בתי ספר על שם שושנה דמארי ויפה ירקוני, באתר מעריב אונליין, 24 באוגוסט 2021
  31. ^ מחזה מוסיקלי חדש: האמיני יום יבוא, באתר תיאטרון הבימה
  32. ^ יעקב העליון, מסך ומסכה | שביבים, מעריב, טור 3, 17 ביוני 1971; יעקב העליון, מסך ומסכה | תקליטים: כשיפה ירקוני הייתה יפה גוסטין, מעריב, טור 3, 25 ביולי 1971.
  33. ^ טל פרי, ילדים | כל השירים במכה אחת, מעריב, 14 ביולי 1989; יואב סוכרי, הכי יפה בגן, מעריב, 24 במרץ 1989.