יגאל שילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל שילה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 6 ביולי 1937
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בנובמבר 1987 (בגיל 50)
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום מגורים ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ירושלים לארכאולוגיה
תרומות עיקריות
תל חצור, עיר דוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יגאל שילה (6 ביולי 1937 - 14 בנובמבר 1987) היה ארכאולוג ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחיפה. רכש את כל השכלתו האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטורט כתב בהדרכתו של פרופסור נחמן אביגד בנושא בניית הגזית בתקופת הברזל בארץ ישראל. עבודה זו פורסמה מאוחר יותר כספר.

שילה היה חבר המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית, תחילה כמרצה בכיר ולאחר מכן כפרופסור חבר.

במשך השנים היה חבר צוות בחפירות אחדות בניהולם של אחרים, ובהן חפירות יגאל ידין בתל מגידו (1968, 1969) וחפירות יגאל ידין בתל חצור (1968). בחצור ניהל את חפירת מפעל המים התת-קרקעי מתקופת הברזל השנייה.

חפירתו העצמאית הגדולה הייתה זו שערך בעיר דוד בירושלים, בין השנים 1985-1978. חפירה זו הביאה לו מוניטין רב הן בשל ממצאי החפירה (בעיקר קבוצת הבולות מתקופת הברזל השנייה, הנושאות שמות באלפבית עברי עתיק), והן בגלל עימות שפרץ בעקבותיה עם אגודת אתרא קדישא. עימות זה שהגיע לפסים אלימים ביותר נסב על השאלה אם היו באתר קברי יהודים והתרכז בשטח חפירות G שבראש המדרון המזרחי של הגבעה. נדרשה התערבותו של בית המשפט העליון כדי לאפשר את המשך החפירות.[1] המתנגדים הפגינו נגדו וכן נערך נגדו טקס פולסא דנורא.

כמה שנים לאחר מכן חלה שילה בסרטן העצמות, ונפטר כעבור שנתיים בירושלים, בגיל 50. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[2]

יגאל שילה היה חתן "פרס ירושלים לארכאולוגיה".

בגבעת רם שבמערב ירושלים, בצומת בו פוגש רחוב אליעזר קפלן את שדרות וולפסון, מוצבת אנדרטה לזכרו.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]