תל מגידו

תל מגידו
תל מגידו.JPG
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
שטח האתר 16.05 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך תלים מקראיים - תל מגידו, תל חצור, תל באר שבע
מידות
שטח 16.05 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופות תקופת הברונזה, תקופת הברזל עריכת הנתון בוויקינתונים
נבנה 7000 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים יגאל ידין, גוטליב שומאכר, דוד אוסישקין, ישראל פינקלשטיין, המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°35′07″N 35°11′04″E / 32.585277777778°N 35.184444444444°E / 32.585277777778; 35.184444444444
Tell Megiddo 2006 Preservation tourist map.jpg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שער העיר הכנעני בכניסה לתל מגידו

תל מגידוערבית: تل المتسلم, תל אל-מֻתַסַלִם - "תל המושלים") הוא מהאתרים הארכאולוגיים הראשונים שנחפרו בארץ ישראל.

האתר פתוח לקהל משנות ה-50 של המאה ה-20. בתקופה בו נחפר האתר לא היו מודעים לבעיות השימור. לאורך השנים לא נעשו באתר פעולות שימור מקיפות. בשנת 2005 הוכר האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, ובשנת 2006, לאחר ההכרה, הוכנה תוכנית שימור מקיפה לאתר.

מיקום האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגידו יושבת על תל אשר שטחו כ-60 דונם ופסגתו גבוהה בכ-40–60 מטרים ממישור העמק אשר למרגלותיו. מקום התל בשוליים המערביים של עמק יזרעאל בכניסה הצפונית לוואדי עארה, כקילומטר וחצי מצפון לשער המוצא מעמק עירון לעמק יזרעאל. האתר ממוקם בין שני מקורות מים. עיר הממלכה הקדומה נבנתה בנקודה אסטרטגית חשובה - פרשת דרכים החולשת על צומת דרכים ראשי של שני נתיבי סחר בינלאומיים חשובים ביותר באותם זמנים:

  1. דרך מדרום-מזרח לצפון-מערב אשר חיברה את פיניקיה עם דרך ההר הבינלאומית.
  2. דרך הים (העוברת בנחל עירון וממשיכה לרמת הגולן ולדמשק) הוליכה ממצרים לסוריה ומסופוטמיה.

מיקום העיר הוא שקבע מלכתחילה את חשיבותה המסחרית והאסטרטגית. שם התל בשעת גילויו היה תל אל-מותסלם (תל המושל), אחרי שהשם הקדום, מגידו, אבד ברבות השנים. רק באמצע המאה ה-14, זיהה אשתורי הפרחי, אשר התגורר מספר שנים בבית שאן, את תל אל מותסלם, בתור מגידו הקדומה. זיהוי נוסף נעשה במאה ה-19 על ידי אדוארד רובינסון אשר היה חוקר ארץ ישראל.[דרושה הבהרה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה קדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההתיישבות במגידו בתקופה הנאוליתית באלף השביעי לפנה"ס,[1] תקופה שבה מתחיל האדם להתיישב ביישובי קבע. נמצאו שרידים מעטים בתוך מערה באזור המדרון המזרחי קרוב לעין אל קובי. במקום זה נמצאו גם שרידי ההתיישבות מהתקופה הכלכוליתית (אלף רביעי לפנה"ס); מתקופה זו נחשפו שרידי מבנים אפסידליים ומקדש כלכוליתי.

בראשית האלף השלישי לפנה"ס (תקופת הברונזה הקדומה) הייתה מגידו עיר שהוקפה בחומה אדירה.

תקופת הברונזה בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב החל לקבל אופי עירוני בתקופת הברונזה הקדומה IIb במאה ה-29 לפנה"ס ועד המאה ה-27 לפנה"ס. בתקופה זו נבנתה מצודה על שטח של כ-20 דונם. המצודה היא הביצור הראשון של מגידו אשר היווה גרעין להתפתחות העיר העתידית. רוב האוכלוסייה המשיך להתגורר במדרון המזרחי, במקום בו החלה ההתיישבות באתר, ורק בעת סכנה נמלט לתוך המצודה.

בשכבה XVII המתוארכת למאות ה-27–26 תקופת הברונזה הקדומה III העיר החלה לגדול. נבנו ארמון מקדשים וכן המזבח העגול מקדש דמוי מגרון 4040. זהו המקדש הגדול והמפואר מסוגו במזרח הקדום של אותה תקופה, שנמצא עד היום.[2] בסוף תקופת הברונזה הקדומה קרסה התרבות העירונית של העיר. על עיי החורבות של השכבות הקדומות התיישבה אוכלוסייה נוודית למחצה. בשכבה XIVb נמצאו שרידי מבנים ארעיים. השכבה מתוארכת לתקופת הברונזה הביניימית מאות 22–21 לפנה"ס.

בתקופת הברונזה התיכונה IIa במאות 20–19 לפנה"ס ניכרת חזרה לצורת חיים קדם עירונית ועירונית. מכלול כלי החרס משתנה שינוי חד. השינוי מצביע על בואן של אוכלוסיות חדשות אשר מקורן בחוף הלבנוני והסורי. האוכלוסייה הביאה איתה צורת קבורה חדשה מתחת לרצפות הבתים ובחצרותיהם.

שכבה XI המתוארכת למאה ה-18 לפנה"ס והמאה ה-17 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה IIb) מציינת את תחילתה של תקופה חדשה: העיר מקבלת מעמד של עיר-מדינה. נבנו ביצורים חדשים מסוג סוללת אדמה ובראשה הוקמה חומה. התווסף ארמון חדש - ארמון 5059, ובאזור השערים אזור A-A נבנה שער חדש. תקופה זו מסתיימת בתל בשכבה X אשר הסתיים בחורבן.

תקופת הברונזה המאוחרת מתחילה בשכבה IX המתוארכת למאה ה-16 לפנה"ס. בשכבה זו נמצא מכלול עשיר של כלים דו גוניים. התכנון העירוני של השכבה הקודמת נמשך גם בשכבה זו עם שינויים אדריכליים מועטים. נבנה אגף בארמון שממזרח לשער באזור D-D . משכבה זו ואילך עד לסופה של שכבה VII המאה ה-13 לפנה"ס משתרעים משני עברי השער מכלולים מלכותיים - מושבה של השושלת המקומית במגידו. אחד הממצאים החשובים היו שנהבים שנמצאו בבית האוצר. אוסף ממצאים זה נקרא "שנהבי מגידו" והוא כלל 380 חפצים ושברי חפצים ובהם גם לוחיות ארוכות של שנהב הנושאות תמונות. אחד החפצים החשובים שנמצאו הייתה קופסה רבועה שעל דפנותיה גולפו דמויות של אריות וספינקסים ברמת גילוף שהגיעה כמעט לרמת פיסול תלת-ממדי.

שבר קטן מהלוח השביעי של עלילות גילגמש נמצא בתל מגידו בשפכי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו שחפר בתל. לדעת אהרון קמפינסקי שבר זה יכול לרמז על קיומו של ארכיון בחלקי הארמון שעדיין לא נחפר.[3]

משערים שבאלף השני לפנה"ס הייתה מגידו אחד מן המרכזים השלטוניים המצריים החשובים בארץ ישראל. מגידו נהנתה מיחסים קרובים עם מלכי השושלת ה-12 אשר שלטה במצרים במאות ה-20-19 לפנה"ס, ולכן כנראה אינה מוזכרת בכתבי המארות המכילים קללות שיועדו לערים רבות אחרות באזור.[4][5]

מגידו נזכרת לראשונה בתעודה מצרית מימי פרעה תחותמס השלישי אשר שלט במצרים במאה ה-15 לפנה"ס, שבה מסופר על מלחמה בין פרעה למלכי כנען, והיא נכללת בין הערים אשר כבש.[6] העיר הפכה במהרה למעוז מצרי. מגידו מופיעה במכתבי תענך המתוארכים לשנים 1470–1550 לפנה"ס לערך. ממכתב מס' 5 אפשר להבין שמגידו הייתה עיר מרכזית. במכתבי אל-עמארנה השתמרו שמונה מכתבים בהם מוזכרת מגידו או בירידיה שליט העיר. המכתבים הם א"ע 234, 242, 243, 244, 245, 246, 248 ו-365. התכתובת עוסקת בניסיונות הפלישה של לבאיה שליט שכם, לתחום שלטונה של מגידו, והמאבק שמנהל בירידיה נגדו עד שהוא מצליח להדוף אותו. לפי מכתב 248 כנראה נכללה תענך בתחום ממלכתו של בירידיה. באחד מהם לדוגמה מתלונן בירידיה שליט מגידו שמאז שצבא העזר המצרי עזב את העיר שליט שכם לבאיה מתנכל לעיר.

מגידו במכתבי אל-עמארנה. נסיך מגידו ברידיה כותב למלך מצרים מכתב בנושא הקציר

מסע תחותמס השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס)

בשנת 1458 לפנה"ס הקימו הכנענים קואליציה שמרדה בשלטון המצרי, בגיבויה של ממלכת מיתני, בצפון מסופוטמיה. בראש הקואליציה עמד שליט קדש שעל נהר אורונטס. צבא הקואליציה נאסף במגידו וחיכה לבוא הצבא המצרי. פרעה מצרים, תחותמס השלישי, עלה עם צבאו להכניע את המורדים. הכנענים חילקו את צבאם לשניים: האגף הדרומי חנה בתענך, כדי לחסום את הדרך הדרומית לעמק יזרעאל. האגף הצפוני חנה מצפון-מערב למגידו, כדי לחסום את הגישה הצפונית לעמק. הכנענים לא חסמו את ואדי עארה (הוא מעבר ערונה הקדום), משום שהמעבר היה צר מאוד עד כדי הליכה של סוס אחרי סוס והוואדי היה מכוסה ביער סבוך והם הניחו שהצבא המצרי לא יוכל לעבור בו. תחותמס העז והוביל את צבאו בדרך הקשה והפתיע את הכנענים, כאשר הופיע עם צבאו על יד מגידו. בקרב שנערך למחרת, הוכה הצבא הכנעני ורוב מרכבותיו נלקחו בשבי. העיר הסתגרה בביצוריה והמצרים צרו עליה 7 חודשים, עד שנכנעה. השלטון חזר לידי מצרים. המאורע מתואר בכתובות במקדש שבנה תחותמס השלישי בכרנך.

תקופת הברזל בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברזל בארץ ישראל בכלל ובמגידו בפרט מתחילה במאה ה-13 לפנה"ס ומסתיימת לאחר חורבן הבית הראשון.[7]

לוח משנהב לשיבוץ לרהיט, המאתר מימין שליט כנעני על מרכבתו, ומשמאל שליט יושב על כס עשתרת במשתה. נמצא בארמון המלכותי במגידו, המאה ה-13 לפנה"ס

מגידו מופיעה בתנ"ך 12 פעמים. העיר מגידו הייתה בתחום שבט מנשה, אך על פי המסופר בספר יהושע וגם בספר שופטים לא הצליחו לכבוש את העיר מידי הכנענים.[8][9] על פי ספר מלכים א בימיו של שלמה העיר השתייכה לנציבות של בענא בן אחילוד והעלתה מס באופן קבוע.[10] העיר מוזכרת גם בהקשר של פעולות הבניה אשר שלמה ביצע בעיר.[11]

העיר מוזכרת גם במקורות אשוריים וארמיים[דרוש מקור: באיזו תקופה זה היה?]. בשלב כלשהו נכבשה העיר על ידי המלך המצרי שישק[דרוש מקור], אך לאחר שעזב את הארץ היא שבה לידי ישראל. בימי המלך אחאב הפכה העיר למרכז צבאי ועל פי חלק מהדיעות, הוחזקו בה רכבי מלחמה וסוסים רבים דרך קבע[דרוש מקור].

המזבח העגול מקדש דמוי מגרון 4040

חוקרים בעבר סברו שמגידו הכנענית חרבה בסוף תקופת הברונזה המאוחרת, כמו ערי מדינה רבות במזרח התיכון. מניתוח שערך ישראל פינקלשטיין על הממצא החומרי, בעקבות החפירות האחרונות של אוניברסיטת תל אביב, עולה שמגידו חוותה הרס, אך לאחר ההרס העיר שוקמה, והעיר חזרה לאחר זמן לא רב לגודלה הקודם, עם תרבות חומרית שדומה לתקופת הברונזה המאוחרת. התרבות באה לידי ביטוי בקרמיקה, כלי צור, כלי ברזל, ומבנים ציבוריים. מקדש המגדול שהוקם בתקופת הברונזה התיכונה, המשיך לשמש בתקופת הברזל I. השער בתקופה זו מוקם בדיוק איפה שהשער מהתקופה הקודמת. הארמון בצפון האתר בסמוך לשער שוקם. מבנים ציבוריים חדשים בתקופת הברזל I, נבנו בסמוך ותוך התחשבות במיקומם של המבנים מהברונזה המאוחרת, וסגנון הבניה ממשיך. שיקום מגידו החל מסוף המאה ה-12 לפנה"ס, ומגידו מתחילה לשגשג עד סוף המאה ה-11 לפנה"ס (שכבה VI). זוהו 3 שכבות ששייכות לתקופה זו שהיא תקופת הברזל I.[12]

העיר הכנענית החדשה נחרבה בסוף תקופת הברזל I בשריפה גדולה. העדות לשרפה זו היא לבני הבוץ של המבנים שהפכו לאדומות. בתחילת תקופת הברזל IIa מוקם ישוב קטן (שכבה Vb) בעל תרבות שונה. הועלו מספר סברות לסיבות לחורבן מגידו: בנימין מזר הניח שמדובר בכיבושי דוד המלך מתחילת המאה ה-10 לפנה"ס. לדעת אהרון קמפינסקי הסיבה היא רעידת אדמה אשר בה נהרסו הרבה מרכזים עירוניים פלשתים ואשר סייעה לקראת סוף המאה ה-11 לפנה"ס, לעלייתם של השבטים הישראלים. הנחה שלישית היא הרס העיר בעקבות מסע פרעה שושנק הראשון בסוף המאה ה-10 לפנה"ס.

פרופ' ישראל פינקלשטיין מציין כי תיארוך פחמן 14 של דגימות רבות שנלקחו משכבת ההרס של סוף תקופת הברזל I במגידו ובאתרים נוספים בעמקים הצפוניים בארץ ישראל, שחוו הרס בתקופה זו, מצביע על תהליך הדרגתי, אשר נמשך כמה עשורים, החל מאמצע המאה ה-10 לפנה"ס, שבמהלכו נהרסו הערים הכנעניות באזור. מגידו הייתה בין האחרונות לחוות את ההרס לקראת סוף המאה ה-10 לפנה"ס. כיוון שתיארוך זה אינו מתאים לתקופת מלכותו המשוערת של דוד המלך על פי הכרונולוגיה המקובלת (1010 - 970 לפנה"ס) פינקלשטיין שולל את הייחוס של חורבן העיר הכנענית החדשה לכיבושיו של דוד. למעשה, פינקלשטיין שולל את עצם קיומה של ממלכת ישראל המאוחדת של שאול, דוד ושלמה.

מבדיקת התרבות החומרית שבאה לאחר ההרס באתרים אלו, סבור ישראל פינקלשטיין שהאחראי לחורבן מגידו היא ממלכת ישראל המתהווה, שלתפיסתו החלה להתפשט מהשומרון לעמקים הצפוניים במאה ה-10 לפנה"ס.[13]

שומכר בחפירות תל מגידו שנערכו בין השנים 19031905

שכבה Vb – ברזל IIa, מחצית מאה 10 לפנה"ס – מתחילה מעל חורבות העיר הקודמת, זהו כפר ישראלי. מעליו נבנתה שכבה Va שהיא עיר מאורגנת. שכבות Va - IVb – ברזל IIb, תחילת המאה ה-9 לפנה"ס – נבנה שער מרשים שאליו הובילה דרך רחבה תחומה בין שני קירות אבן. במעלה התל הייתה רחבה גדולה וממנה הגיעה הדרך לשער בעל שני תאים, לימים השער הורחב לארבעה תאים, ובסוף כלל שישה תאים. בעיר נבנו שלושה ארמונות. הקירות החיצוניים של בתי העיר חוברו עם הארמונות וכך נוצרה מאין חומה. שלושת הארמונות דומים וכוללים חצר גדולה בחזית ומסביב לה חומה מאבני גוויל, ששולבו בה אומנות בנויות מאבני גזית. השערים בארמונות כוללים כותרות פרוטו-איאוליות. הארמון הצפוני (בניין 6000) שנחפר על ידי יגאל ידין משתרע על שטח של 440 מ"ר. בארמון המזרחי התגלו מצבות בגובה של 2.5 מטרים ולידן שולחנות מנחה. בצפון התל, ממערב לשער התגלה מקדש עם אסטלות ומזבח קרניים גדול. העיר שימשה כמרכז מנהלי וממלכתי מימי בית עמרי, שנהרסה כנראה על ידי חזאל מלך ארם דמשק.[14]

הממגורה במגידו

שכבה IVa - סוף מאה 9 לפנה"ס - שייכת ככל הנראה לתקופת המלכים יהואש ובנו ירבעם השני. בתקופה זו הפכה העיר למרכז צבאי, שבו ממוקמים יחידות פרשים ומרכבות של ממלכת ישראל. העיר הוקפה בחומה עבה של קדמות ונסגות. הכניסה לעיר הייתה דרך שער של שישה תאים. שני מגדלים ניצבו בחזית השער, והתחברו אל החומה. שני מתחמי אורוות הוקמו, שכללו סך הכל של 12 אורוות. בסך הכל היה ניתן לשכן כ-480 סוסים במתחמים. בחלקו הדרומי הוקמה ממגורה גדולה בעומק של שבעה מטרים, ובקוטר של אחד עשרה מטרים, ויכלה להכיל 450 מטרים מעוקבים של חציר, שהספיק להאכיל את הסוסים במשך חצי שנה. הורחב מפעל המים שהגיע בסתר, מתחת לאדמה, עד למעיין המערבי של מגידו. בבית השער של הארמון הדרומי, התגלו שלושה חותמות עם כתובות עבריות, שהמפורסם בהם הוא אריה שואג עם הכתובת "לשמע עבד ירבעם" (החותם אבד), החותם השני נושא עיטור גריפון עם הכתובת "לאסף", השלישי מעוטר בגריפון ונושא את הכתובת "לחמן".[דרושה הבהרה][15]

התקופות האשורית והפרסית בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קרב מגידו (609 לפנה"ס)

שקיעתה של מגידו החלה בעקבות כיבושה על ידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי. בתנ"ך נזכר כיבושו של פרעה נכֹה את העיר מידי אשור, אך בתקופה זו היא הייתה חלשה ומרבית תושביה נטשוה.

שכבה III – ברזל IIc, המאה ה-7 לפנה"ס – היא השכבה השייכת לתקופת הכיבוש האשורי. אל חומה 325 שנותרה משכבה IV, במקום השער ההרוס, הוסף שער עיר המורכב מתא אחד מכל אחד מצדדיו של מעבר השער. סמוך לשער העיר חשפה המשלחת האמריקאית שלושה מבני שרד רחבי שטח הבנויים לפי תוכנית שפרטיה לקוחים בחלקם מן האדריכלות אשורית. מבני שרד אלה ידועים במספרי החפירה והם: מס' 1052 ו-1369 ממערב לשער, ובניין 490 ממזרח לו.

מראה בתל מגידו

בשכבה II השייכת למאה ה-6 לפנה"ס, חומה 325 יצאה מכלל שימוש והעיר הפכה לעיר פרזות. בחלקה המזרחי נבנתה מצודה. יש המייחסים את בניית המצודה ליאשיהו מלך יהודה אשר התפשט צפונה לאחר חיסול ממלכת ישראל. דעה אחרת היא שהמצודה שייכת לחיל מצב מצרי.

שכבה I שייכת לתקופה הפרסית (מאות 6–4 לפנה"ס). מגידו הפכה לעיר קטנה המוגנת על ידי המצודה. היא שימשה את הצבא הפרסי שעבר במסעותיו בדרך הים. בתקופה זו ממשיכה שקיעתה של העיר עד לסופה עם שקיעת הממלכה הפרסית.

מגידו בברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחבר חזון יוחנן (הספר האחרון בברית החדשה) בחר במגידו כמקום הקרב האחרון בין כוחות הטוב והרע וכך נולד הביטוי ארמגדון, שיבוש של השם - "הר מגידו", של האפוקליפסה (חזון יוחנן ט"ז, ט"ז).

בהתאם, הפך מגידו לאתר חשוב אצל הנוצרים והוא אף נכלל בביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל שהיה בן יום אחד.

החפירות בתל וממצאים ארכאולוגיים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת המים במגידו

החפירות הראשונות במקום נערכו על ידי החוקר הגרמני הטמפלרי גוטליב שומאכר בשנים 1905-1903. בין 1925 ל-1939 המשיכה לחפור במקום משלחת של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו, הודות לתרומה של ג'ון ד. רוקפלר, הבן. ב-1960, ב-1966 וב-1967 ניהל את החפירות יגאל ידין. חפירה נוספת נערכה בשנת 1974, על ידי אברהם איתן. מאז 1994 נערכות במגידו חפירות נרחבות על ידי אוניברסיטת תל אביב בניהול פרופסור ישראל פינקלשטיין ופרופסור דוד אוסישקין.

החוקרים גילו במגידו שלושים שכבות ארכאולוגיות, החל מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה האשורית, המשתרעות על פני למעלה מ-4,000 שנה.

בין הממצאים החשובים בתל מגידו ניתן למנות את אתר המקדשים והבמות, ובו מבנים מרשימים החל מהאלף הרביעי לפנה"ס, שער העיר מתקופת הברונזה המאוחרת, המכונה "השער הכנעני", שרידי ארמונות מהתקופה הזו, אסם גדול מהתקופה הכנענית, "שער שלמה" מתקופת הברזל (הבנוי בשיטת "ראש ופתין"), שכיום מקובל לייחס אותו למאה התשיעית לפנה"ס, לתקופת בית עמרי, ארמונות מהתקופה הישראלית, האורוות, המיוחסות כיום לתקופת ירבעם השני, ומפעל המים המרשים שהוא גולת הכותרת של הביקור במגידו.

ראשיתו של המאגר, כנראה, במאה העשירית לפנה"ס המזוהה במסורת עם ימי שלמה המלך, אז נסללה דרך עילית שעברה בין שני קירות מקבילים אל המעיין שנבע מחוץ לחומה, בחלקו המערבי של התל. מאוחר יותר, כנראה בימיו של המלך אחאב (המאה התשיעית לפנה"ס), הוקמה מערכת מורכבת הרבה יותר, שתפקידה היה להסוות את המעין ולאפשר שאיבה ממימיו, מבלי לצאת מתוך החומה.

המערכת כוללת פיר בעומק 25 מטרים, שהגיע לסלע האם. בקרקעית הפיר נכרתה מנהרה באורך כ-60 מטרים ובגובה שלושה מטרים. קרקעית הפיר נמוכה ממפלס המעיין, כך שהמים זרמו מהמעיין לפיר, וניתן היה לשאוב את המים בעזרת חבל ודלי מבלי לצעוד במנהרה. כדי להסתיר את מקום הנביעה מבחוץ נבנה קיר המסווה את המעיין. המפעל המרשים הוא עדות ליכולת הנדסית גבוהה ולתושייה רבה. מפעל המים נחפר בידי אוניברסיטת שיקגו, הותאם לביקורים בשנות ה-50, ושוקם בשנת 2007.

בתל תצפית צפונית המשקיפה על מרחבי עמק יזרעאל, ותצפית דרומית ובה סוכת תפילה לצליינים. במרכז המבקרים בכניסה לתל מוזיאון קטן וכן דגם תלת ממדי של התל והממצאים העיקריים בו.

מגידו - בצומת הדרכים שבין דרך ההר המרכזית לפיניקיה ובין דרך הים

מחוץ לשטח הגן הלאומי נמצאים אזורים נרחבים של מגידו הקדומה יותר מהאלף הרביעי לפנה"ס, אז הייתה מגידו אחת הערים החשובות והגדולות ביותר בלבנט. כמו כן נמצאים סמוך לתל שרידי מחנה הלגיון הרומי לגיו[16] והעיר הרומית מאקסימיאנופוליס שעל חורבותיה ניצב הכפר הערבי לאג'ון שננטש במלחמת העצמאות.

לאורך השנים לא נעשו באתר פעולות שימור מקיפות. בשנת 2006, לאחר הכרת אונסק"ו בתל מגידו כאתר מורשת עולמית, הוכנה תוכנית מקיפה לשימור תל מגידו.

תולדות החפירות בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל מגידו נחפר יותר מכל אתר ארכאולוגי אחר בארץ ישראל. הסיבה לכך היא הרצף ההתיישבותי שנמשך למעלה מ-6,000 שנה. החפירות אשר נעשו על ידי חוקרים רבים מלאומים שונים משקפות את חבלי לידתה של הארכאולוגיה המקראית בארץ. תחילת החפירות בתחילת המאה ה-20 תקופה בה עדיין לא התגבשו שיטות החפירה המודרניות. עובדה זו משפיעה על טיב הידע שנצבר מתוך החפירות וכן הממצאים אשר ניתן לראות היום באתר.

חפירות גוטליב שומכר שנים 1903-1905[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות בראשות גוטליב שומכר נעשו מטעם החברה הגרמנית לחקר המזרח. החפירות נעשו בסטנדרטים חדשים מעבר למה שהיה מקובל בתקופתו. הסטרטיגרפיה התבססה על חתך מרכזי מצפון לדרום. בנוסף חפר מספר תעלות בדיקה. בין ממצאיו: קברים, מצודה מרכזית, מצודה צפונית שזוהתה מאוחר יותר כחלק מהארמון של שכבה XII. שומכר זיהה בחפירותיו שש שכבות מתקופת הברונזה התיכונה ועד תקופת הברזל.

חפירות אוניברסיטת שיקגו שנים 1925-1939[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אזורי חפירה ארכאולוגים בתל מגידו

החפירות שנעשו על ידי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו ושמומנו על ידי ג'ון רוקפלר היו חפירות שאפתניות מאוד. מטרת החופרים הייתה לחפור את כל התל. מטרתם הייתה לבסס את הרצף הכרונולוגי של השכבות השונות ולקשור כל אחת מהן עם השמות התאריכים והאירועים הידועים מהמקורות ההיסטוריים. בחפירה נחשפו ארבע שכבות במלואן שכבות I-IV. התוכנית המקורית הייתה להסיר את כל התל שכבה אחר שכבה. בעקבות התארכות החפירה הופעלה תוכנית חדשה של ארבעה חתכי עומק: חתכים A-A, B-B, C-C, D-D. התוכנית המקורית הייתה לחפור עד לשנת 1945, אבל בעקבות מלחמת העולם השנייה החפירה פסקה ב-1939. בחפירה זו נעשה לראשונה שימוש בצילום אווירי.

חפירות שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 נעשתה בראשות יגאל ידין. במסגרת החפירות נבדק קו הביצור הצפוני, בוצעו חפירות באזור המקדשים בשטח B-B. כן נעשתה בדיקה בעיר התחתונה לצורך הבנת הסוללה הצפונית. כן נבחנו מחדש האורוות הצפוניות אזור השערים והאזור שבקצה התל ממערבו למפעל המים.

חפירות אוניברסיטת תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירה של החוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' ישראל פינקלשטיין מתנהלת באתר ברצף החל משנת 1992. זו חפירה אקדמאית הנעשית בקיץ אחת לשנתיים. החפירה מתפרשת על ששה אזורים שונים בתל, ובתקופות ארכאולוגיות שונות: ברונזה קדומה, ברונזה תיכונה, ברונזה מאוחרת ברזל I וברזל II.

האתר בהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר כפי שהוא שהוצג בשנת 2006 למבקרים

האתר היום כפי שהוא מוצג לציבור הוא תולדה של כל החפירות שנעשו בעבר. החפירות נעשו במטרה ללמוד את האתר ולצבור ידע. החופרים לא לקחו בחשבון ולא חשבו על האתר במונחים של הצגת האתר בעתיד בפני מבקרים והצגתו לציבור. החופרים ובמיוחד החופרים הראשונים חשבו רק על צורכי החפירה ועל רצונם להוצאת ידע. בולטת במיוחד היא משלחת שיקגו. המשלחת תכננה להוריד את כל התל שכבה אחר שכבה. את העפר שנחפר שפכו במורד המזרחי של התל מבלי לקחת בחשבון את ההשפעה שיש לשפוכת על מראה התל. שיטות החפירה שהיו מקובלות בתחילת המאה ה-20 שונות מהשיטות הנהוגות בשנות האלפיים, אשר מדויקות וזהירות יותר. שיטות אלה משפיעות גם על הידע הקיים היום לגבי הממצאים מהתל.

האתר נפתח בשנות ה-50 של המאה ה-20. האתר היה בין האתרים הראשונים בארץ שנפתחו לקהל. הקונספציה שבו מוצג האתר למבקרים הוכנה עוד בשנות ה-50 ואינה מתאימה למאה ה-21.

סמוך לאזור התל קיים קיבוץ הנושא את השם מגידו. רשות הגנים הלאומיים הפכה את תל מגידו עצמו לגן לאומי. כיום פוקדים את המקום צליינים נוצריים רבים בשל אזכורו בברית החדשה. בתל מספר אתרים הראויים לציון: שערי העיר הקדומה, "ארמון השנהבים" (שבו נמצאו מאות פיתוחים אמנותיים ותכשיטים משנהב), החתך הגדול שבוצע בתל על ידי המשלחת משיקגו (הנותן תמונה מרשימה של שכבות התל הרבות), האורוות מתקופתו של אחאב וכן מספר ארמונות נוספים. לדעת רבים, האתר המרשים ביותר בתל מגידו הוא מפעל אספקת המים של העיר מהתקופה הישראלית, המזכיר את מפעל המים של חצור הקדומה. כמו כן, מהווה התל נקודת תצפית טובה על נופי עמק יזרעאל, על הרי הגלבוע, על גבעת המורה, על הר תבור ועל רכס הרי נצרת.

בשנת 2005 הוכרז תל מגידו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. ב-2006 התגלו במקרה בכלא מגידו, אשר סמוך לתל, פסיפסים עתיקים הקשורים לנצרות ונחשבו בתחילה כחלק מאחת מהכנסיות הראשונות בעולם. עקב כך, הגילוי עורר התעניינות בקרב נוצרים וארכאולוגים בכל העולם. בחודש יולי 2011, לאחר עבודות רסטורציה רבות בכד חרס שנמצא בחפירות במקום, נמצא אוצר תכשיטים נדיר המוערך מראשית תקופת הברזל.[17]

שימור במגידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב קיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעלה להטיית מי הגשם בכניסה למתקן המים

מאז פתיחת האתר ועד לשנת 2006 לא נעשתה כל תוכנית שימור מקפת לאתר. השימור היחיד שנעשה היה על פי צורך. בחורף נעשתה פעולה של ריסוס עשבים, נעשתה פעולה של תחזוקת שבילים וכן תחזוקה נקודתית בעקבות נזק שנעשה. לדוגמה:בעת נפילת אבנים מתוך קיר, האבנים הוחזרו לקיר, לא בהכרח במדויק כפי שהיו לפני הנפילה. התחזוקה נעשתה לפי מיטב יכולתם של העובדים במקום אשר אינם מאומנים בפעולות שימור מקצועיות. דוגמה לכך היא תעלה להטיית מי הגשם בכניסה למתקן המים אשר נבנתה ביוזמה מקומית בעקבות גלישת מי הגשם למתקן.

בעקבות ההכרה באתר מגידו כאתר מורשת עולמית, הוכנה לראשונה בשנת 2006 תוכנית אב לפיתוח ושימור האתר. התוכנית נעשתה בשיתוף עם החברה הממשלתית לתיירות, הזרוע הביצועית של משרד התיירות.

מטרות תוכנית השימור הן:

  • שימור אתר מורשת בעל חשיבות לאומית ובינלאומית.
  • יצירת וחיזוק המורשת המקראית בקרב מבקרים ישראלים.
  • גוון והגדלת כמות והרכב המבקרים באתר גם בקרב קהל הצליינים וגם בקרב מגזרים ישראלים.
  • העשרת חוויית הביקור באמצעים התורמים ליצירת אווירה ייחודית במטרה להאריך את שהות המבקרים באתר.
  • שיפור התנאים הפיזיים של הסיור באתר.
  • שימור השרידים הארכאולוגים והאטת קצב הבליה.
  • עידוד ויצירת שתופי פעולה שיווקיים עם אתרים וגופים במרחב.
  • יצירת תשתית נאותה לשלוב פוטנציאלי של פעילות חינוכית.

זיהוי המצב הקיים היום כפי שבא לידי ביטוי בתוכנית העבודה:

  • המבקרים היום באתר הם בעיקר צליינים.
  • האתר אינו מצוי כלל בתודעה של מבקרים ישראלים.
  • אין קשר עם אתרים אחרים במרחב.
  • האתר לא פותח במשך שנים רבות.
  • השרידים מצויים במצב של בליה מואצת, ועיקרן: בעיות של חתכים וייצוב קירות.
  • תנאי הסיור בשטח קשים.
  • קיים פער גדול בין חשיבות סיפורי התל לבין המצאי הפיזי של השרידים.
  • מערך התפעול וההתמצאות בשטח בעייתי.
  • מערך השבילים הקיים אקראי אך מאוד דומיננטי.
  • מצאי מינימלי של מתקני השירות.
  • מצאי אמצעי ההמחשה, החוויה והשילוט מינימלי.

עקרונות התוכנית וקריטריונים ליישומם: לצורך התוכנית הוכן תקציב רב שנתי של כ-44 מיליון שקל התוכנית כוללת את הסעיפים הבאים:

  • שמירה על הנוף הייחודי של האתר.
  • יצירת איזון בין הצורך להמחיש לבין הרצון לשמור על אווירת האותנטיות והשקט הוויזואלי של האתר.
  • הצגת הרבגוניות של סיפורי התל, כאשר פיתוח המוקדים בעלי הזיקה למקרא הם בבחינת הכרח בתוכנית. בניית קונספט להמחזת ומסלולי סיפור.
  • עבודות דחופות לשימור וייצוב השרידים.
  • פעולות הסדרה ראשוניות בעלות תרומה מיידית למראה והבנת השטח.
  • התייחסות לקהלי מבקרים שונים.
  • חלוקת התוכנית לשני מרכיבים עיקריים: המבואה, התל.
  • בניית מגוון מסלולי סיור תוך שימת דגש על שיפור התנאים הפיזיים לביקור באתר.
  • שיפור רמת הבטיחות למבקר.
  • שימוש במגוון אמצעי המחשה כולל מבואת הכניסה.
  • חלוקה ההמחשות בכל אזור או מבנה לשתי רמות: רמה כללית, רמה חוויתית.
  • הקמת מערך הכוונה וכתיבת דפדפת.
  • יצירת שתופי פעולה שיווקיים עם אתרים וגופים אחרים הפועלים באזור.
מסלול סיור עיקרי מומלץ כפי שבא לידי ביטוי בתוכנית
מסלול סיור עיקרי מומלץ

בעיות חתכים ומסלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימור שנעשה בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעשו תמיכות בטון לקיר. התמיכות עצמן מאוד מסיביות ודומיננטיות בשטח והן משנות לחלוטין את מראה הקיר.
  • הוקמה תעלת הניקוז למרגלות הקיר, אי אפשר לדעת בשטח האם מדובר בתעלה קדומה, או תעלה שנעשתה בתקופה הנוכחית.
  • בשער הכניסה לעיר מתקופת הברונזה המאוחרת שכבה VIII נעשה שחזור של קורת העץ. כן סומן פס השחזור מעליו הוספו שתי שורות של אבנים להגבהת השער. יש ציון במקום המציין שקורת העץ משוחזרת.
  • חיזוק קירות על ידי שימוש בטון. הבטון מפריש מלחים המזיקים לקיר האבן הקדום. היום בעקבות מחקרים לגבי ההשפעה המזיקה של הבטון החיזוק נעשה בתערובת של אדמה מקומית וסיד.

בעיות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיור באתר הובחנו הבעיות הבאות:

  • התמוטטות קירות
  • לבני גזית מתפוררות
  • צמחייה גבוהה המסתירה את השרידים האדריכלים באתר.
  • צמחייה הצומחת בתוך השרידים וגורמת נזקים לשרידים.
  • קירות מחוזקים בחיזוקים זמניים ולא אסתטיים.
  • עובש ונזילות מים במתקן המים, חלודה ועוד.
  • המקדש הכלקוליתי בחתך BB - הצמחייה מסתירה כמעט לחלוטין את המקדש. בשנת 2005 כאשר הטיפול בצמחייה היה יעיל יותר ניתן להבחין טוב יותר בשרידי המקדש.
  • שפוכת של משלחת שיקגו שחפרה בתל בשנים 1939-1925. השפוכת בצד התל מעוותת את צורת התל המקורית.
  • בעיית התפוררות אבנים בקיר אסם התבואה אשר דורשים חיזוק והכנסת חומרי מליטה בין האבנים

אורוות או מחסנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר נמצאו שני מבנים מבנה 407 בצפון התל ומבנה 1576 בדרומו אשר גרמו לוויכוח רב שנים למה הם שימשו. נוצרו שתי אסכולות. אסכולה בהובלת יגאל ידין אשר טען שהמבנים הם אורוות, ואסכולה בהובלת פריצ'רד ויוחנן אהרוני אשר טענו שהמבנים הם מחסנים.

בשנת 2006, במסגרת התקציב החדש, הוחל לבצע שיחזור של מבנה 1576. התעורר מחדש הוויכוח כיצד יעשה השחזור. הוויכוח היה בין פרופ' ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב החופר באתר לבין רשות הטבע והגנים המתפעלת אותו. בסופו של דבר הועבר הנושא לבורר. השחזור שנעשה בשטח מביא לידי ביטוי את הדעה שמדובר באורוות. נעשה שחזור חלקי, כאשר כל השטח אשר היווה את החצר הגדולה הצמודה ל"אורוות" כוסתה בשכבת אדמה לבנה. השחזור עצמו מסתיר כמעט לחלוטין את השרידים שנמצאו בשטח. אין סימון ואין שילוט המצביע על החלק המשוחזר. השחזור מקל על התייר והופך את השרידים לאטרקטיביים יותר, אבל הם משנים את תפיסת המציאות של המבקר לגבי השרידים.

בשנת 2009 לאחר שהתקבל תקציב מחודש הוחלט להציב באזור האורוות הדרומי וברחבה שמצפונו פסלי סוסים אשר יהפכו את האתר ליותר מושך מבחינה תיירותית. הפסלים הוצבו בחודש אוקטובר 2009.

פעולות שימור של רצפת "אורוות צפוניות", וקיר המדרגות לשער שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצפת האורוות הצפוניות

תוכנית העבודה לפיתוח ושימור האתר כללה סעיף של שימור דחוף של שרידים בסכנה. כתוצאה מכך נעשה שימור של רצפת מבנה 407 הקרוי "האורוות הצפוניות וכן נעשה שימור של קירות המדרגות. בעבר חוזקו קירות אלה בבטון. במסגרת השימור הוסר הוסרו האבנים והופרדו סומנה כל אבן והוחזרו מחדש כאשר חומר המליטה הוא 2/3 אדמה מקומית ו 1/3 סיד.

הממצאים בשטח כללו את הבעיות הבאות:

במסגרת הטיפול בוצעו הדברים הבאים: הוסר הכיסוי, נחשפו שולי הרצפה. יצרו שן אחיזה לחומר המליטה החדש בשולי הטיח, ניקוי לקונות ובורות שהיו במצב התפוררות מתקדם.

תוכנית השימור כללה את שימור המדרגות הנמצאות ליד המעיין קרוב לשער שלמה. במסגרת השימור הוסרו האבנים סומנו ונבנו מחדש עם חומר מליטה מיוחד.

תוכנית השימור מ-2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית העבודה לשנת 2006 כוללת תשעה מתחמים באתר. לכל מתחם הוכנה תוכנית מפורטת המחולקת לקטעי טיפול. לכל קטע יש פירוט מהי הבעיה בקטע ומהו הטיפול הנדרש. התוכנית כוללת גם חתכים וצילומים לפי העניין. להלן המתחמים המתוכננים לטיפול:

  1. שער הברונזה הכנעני
  2. מפעל המים
  3. בניין המנהלה המלכותי הכנעני
  4. הארמון הישראלי הצפוני
  5. האורוות הצפוניות
  6. מתחם המקדשים (המגרון)
  7. מקדש קדום XIX
  8. מגידו מזרח
  9. הרובע האשורי הגדול

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאולוגיים מהאתר

הממצאים הם מחפירות תל-מגידו של אוניברסיטת תל אביב החוג לארכאולוגיה. פרויקט מגידו בראשות ישראל פינקלשטיין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Welcome to the Megiddo Expedition!, אתר משלחת חפירות מגידו של אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ רן שפירא, העיר הכי גדולה בעולם היתה פעם בישראל, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2006
  3. ^ אהרון קמפינסקי, מגידו: עיר-מדינה כנענית ומרכז ממלכתי ישראלי, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 193, עמ' 30
  4. ^ The International Standard Bible Encyclopedia, Volume 3, page 309
  5. ^ Walter C. Kaiser, History of Israel, page 54
  6. ^ ממלכת העיר מגידו, הספרייה הווירטואלית של מטח
  7. ^ תקופת הברזל, רשות העתיקות
  8. ^ ספר יהושע, פרק י"ז
  9. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ז
  10. ^ ספר מלכים א', פרק ד'
  11. ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוק ט"ו
  12. ^ Finkelstein, I. 2013, The Forgotten Kingdom, The Archaeology and History of Northern Israel, Society of Biblical Literature, Atlanta: 28–32.
  13. ^ Finkelstein, I. 2013, The Forgotten Kingdom, The Archaeology and History of Northern Israel, Society of Biblical Literature, Atlanta: 32-36.
  14. ^ ר. ידין, "עיר ואם בישראל, ערי הממלכה הישראליות", מגידו, ארץ וטבע 198: 56–62
  15. ^ ר. ידין, "עיר ואם בישראל, ערי הממלכה הישראליות", מגידו, ארץ וטבע 198: 62–64
  16. ^ אלי אשכנזי, מחנה הקריה" של הלגיון הרומי בישראל התגלה במגידו, באתר הארץ, 3 ביולי 2013
  17. ^ אוצר מגידו הכנענית
  18. ^ התוכנית מחולקת לקטעים הממוספרים מ-1 עד 11. קטע 11 למשל מתייחס למדרגות המובילות לשער שלמה אשר שימורן כבר בוצע (ראו לעיל)