תל מגידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תלים מקראיים תל מגידו, תל חצור, תל באר שבע
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
תל מגידו.JPG
תל מגידו ממעוף הציפור
מדינה ישראלישראל  ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
קואורדינטות 32°35′05″N 35°11′01″E / 32.584622222222°N 35.183494444444°E / 32.584622222222; 35.183494444444 
Tell Megiddo 2006 Preservation tourist map.jpg


שער העיר הכנעני בכניסה לתל מגידו
המזבח העגול מקדש דמוי מגרון 4040
שומכר בחפירות תל מגידו שנערכו בין השנים 19031905
הממגורה במגידו
מגידו במכתבי אל-עמארנה. נסיך מגידו ברידיה כותב למלך מצרים מכתב בנושא הקציר
מראה בתל מגידו
מערכת המים במגידו

תל מגידו (ערבית تل المتسلم תל אל-מֻתַסַלִם - "תל המושלים") הוא מהאתרים הארכאולוגיים הראשונים שנחפרו בארץ ישראל. ראשית ההתיישבות בו החלה באלף הרביעי לפנה"ס.

האתר פתוח לקהל משנות ה-50 של המאה ה-20. בתקופה בו נחפר האתר לא היו מודעים לבעיות השימור. לאורך השנים לא נעשו באתר פעולות שימור מקיפות. בשנת 2005 הוכר האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, ובשנת 2006, לאחר ההכרה, הוכנה תוכנית שימור מקיפה לאתר.

תוכן עניינים

מיקום האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגידו - בצומת הדרכים שבין דרך ההר המרכזית לפיניקיה ובין דרך הים

מגידו יושבת על תל אשר שטחו כ-60 דונם ופסגתו גבוהה בכ-40-60 מטרים ממישור העמק אשר למרגלותיו. מקום התל בשוליים המערביים של עמק יזרעאל בכניסה הצפונית לוואדי ערה, כקילומטר וחצי מצפון לשער המוצא מעמק עירון לעמק יזרעאל. האתר ממוקם בין שני מקורות מים. עיר הממלכה הקדומה נבנתה בנקודה אסטרטגית חשובה - פרשת דרכים החולשת על צומת דרכים ראשי של שני נתיבי סחר בינלאומיים חשובים ביותר באותם זמנים:

  1. דרך מדרום מזרח לצפון מערב אשר חיברה את פיניקיה עם דרך ההר הבינלאומית.
  2. דרך הים (העוברת בנחל עירון וממשיכה לרמת הגולן ולדמשק) הוליכה ממצרים לסוריה ומסופוטמיה.

מיקום העיר הוא שקבע מלכתחילה את חשיבותה המסחרית והאסטרטגית. שמו של התל היה תל אל-מותסלם (תל המושל). שמה הקדום של מגידו אבד ברבות השנים. באמצע המאה ה-14 זיהה אשתורי הפרחי אשר התגורר מספר שנים בבית שאן את התל כמגידו הקדומה. זיהוי נוסף נעשה במאה ה-19 על ידי אדוארד רובינסון אשר היה חוקר ארץ ישראל.

על ההיסטוריה של התל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאי החפירות ותעודות מצריות קדומות הראו שההתיישבות במגידו החלה באלף הרביעי לפנה"ס (התקופה הכלכוליתית). בראשית האלף השלישי לפנה"ס (תקופת הברונזה הקדומה) הייתה מגידו עיר שהוקפה בחומה אדירה. כמו כן, נתגלה כי באלף השני לפנה"ס הייתה מגידו אחד מן המרכזים השלטוניים המצריים החשובים בארץ ישראל.

מקורות עתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של העיר מגידו מופיע לראשונה בקבוצה השלישית של כתבי המארות מימי השושלת ה-12 אשר שלטה במצרים במאה ה-19 לפנה"ס ובמאה ה-20 לפנה"ס. מגידו נהנתה מיחסים קרובים עם מלכי השושלת, ולכן כנראה אינה מוזכרת בכתבי המארות המכילים קללות שיועדו לערים רבות אחרות באזור.[1] מגידו נזכרת לראשונה בתעודה מצרית מימי פרעה תחותמס השלישי אשר שלט במצרים במאה ה-15 לפנה"ס, שבה מסופר על מלחמה בין פרעה למלכי כנען, והיא נכללת בין הערים אשר כבש.[2] העיר הפכה במהרה למעוז מצרי. מגידו מופיעה במכתבי תענך המתוארכים לשנים 1470–1550 לפנה"ס לערך. ממכתב מס' 5 אפשר להבין שמגידו הייתה עיר מרכזית. במכתבי אל-עמארנה השתמרו שמונה מכתבים בהם מוזכרת מגידו או בירידיה שליט העיר. המכתבים הם א"ע 234, 242, 243, 244, 245, 246, 248 ו-365. התכתובת עוסקת בניסיונות הפלישה של לבאיה שליט שכם, לתחום שלטונה של מגידו, והמאבק שמנהל בירידיה נגדו עד שהוא מצליח להדוף אותו. לפי מכתב 248 כנראה נכללה תענך בתחום ממלכתו של בירידיה. באחד מהם לדוגמה מתלונן בירידיה שליט מגידו שמאז שצבא העזר המצרי עזב את העיר שליט שכם לבאיה מתנכל לעיר.

שם העיר מגידו מופיע בתנ"ך 12 פעמים. העיר מגידו הייתה בתחום שבט מנשה ומוזכרת בהקשר אי הצלחת השבט להוריש את העיר (שופטים פרק א' פסוק כ"ז). בימי המלך שלמה הפכה העיר למרכז הנציבות והעיר מוזכרת בהקשר של פעולות הבניה אשר שלמה ביצע בעיר. העיר מוזכרת גם במקורות אשוריים וארמיים. מקום העיר מגידו היה בלתי ידוע לשליח יוחנן מתלמידיו של ישו, הוא בחר במגידו כמקום הקרב האחרון בין כוחות הטוב והרע וכך נולדה ארמגדון של האפוקליפסה (חזון יוחנן ט"ז, ט"ז).

מסע תחותמס השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס)

בשנת 1458 לפנה"ס הקימו הכנענים קואליציה שמרדה בשלטון המצרי, בגיבויה של ממלכת מיתני, בצפון מסופוטמיה. בראש הקואליציה עמד שליט קדש שעל נהר אורונטס. צבא הקואליציה נאסף במגידו וחיכה לבוא הצבא המצרי. פרעה מצרים, תחותמס השלישי, עלה עם צבאו להכניע את המורדים. הכנענים חילקו את צבאם לשניים: האגף הדרומי חנה בתענך, כדי לחסום את הדרך הדרומית לעמק יזרעאל. האגף הצפוני חנה מצפון-מערב למגידו, כדי לחסום את הגישה הצפונית לעמק. הכנענים לא חסמו את ואדי עארה (הוא מעבר ערונה הקדום), משום שהמעבר היה צר מאוד עד כדי הליכה של סוס אחרי סוס והוואדי היה מכוסה ביער סבוך והם הניחו שהצבא המצרי לא יוכל לעבור בו. תחותמס העז והוביל את צבאו בדרך הקשה והפתיע את הכנענים, כאשר הופיע עם צבאו על יד מגידו. בקרב שנערך למחרת, הוכה הצבא הכנעני ורוב מרכבותיו נלקחו בשבי. העיר הסתגרה בביצוריה והמצרים צרו עליה 7 חודשים, עד שנכנעה. השלטון חזר לידי מצרים. המאורע מתואר בכתובות במקדש שבנה תחותמס השלישי בכרנך.

החפירות בתל וממצאים ארכאולוגיים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות הראשונות במקום נערכו על ידי החוקר הגרמני הטמפלרי גוטליב שומאכר בשנים 1905-1903. בין 1925 ל-1939 המשיכה לחפור במקום משלחת של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו, הודות לתרומה של ג'ון ד. רוקפלר, הבן. ב-1960, ב-1966 וב-1967 ניהל את החפירות יגאל ידין. חפירה נוספת נערכה בשנת 1974, על ידי אברהם איתן. מאז 1994 נערכות במגידו חפירות נרחבות על ידי אוניברסיטת תל אביב בניהול פרופסור ישראל פינקלשטיין ופרופסור דוד אוסישקין.

החוקרים גילו במגידו שלושים שכבות ארכאולוגיות, החל מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה האשורית, המשתרעות על פני למעלה מ-4,000 שנה.

בין הממצאים החשובים בתל מגידו ניתן למנות את אתר המקדשים והבמות, ובו מבנים מרשימים החל מהאלף הרביעי לפנה"ס, שער העיר מתקופת הברונזה המאוחרת, המכונה "השער הכנעני", שרידי ארמונות מהתקופה הזו, אסם גדול מהתקופה הכנענית, "שער שלמה" מתקופת הברזל (הבנוי בשיטת "ראש ופתין"), שכיום מקובל לייחס אותו למאה התשיעית לפנה"ס, לתקופת בית עמרי, ארמונות מהתקופה הישראלית, האורוות, המיוחסות כיום לתקופת ירבעם השני, ומפעל המים המרשים שהוא גולת הכותרת של הביקור במגידו.

ראשיתו של המאגר, כנראה, בתקופתו של שלמה המלך (המאה העשירית לפנה"ס), אז נסללה דרך עילית שעברה בין שני קירות מקבילים אל המעיין שנבע מחוץ לחומה, בחלקו המערבי של התל. מאוחר יותר, כנראה בימיו של המלך אחאב (המאה התשיעית לפנה"ס), הוקמה מערכת מורכבת הרבה יותר, שתפקידה היה להסוות את המעין ולאפשר שאיבה ממימיו, מבלי לצאת מתוך החומה.

המערכת כוללת פיר בעומק 25 מטרים, שהגיע לסלע האם. בקרקעית הפיר נכרתה מנהרה באורך כ-60 מטרים ובגובה שלושה מטרים. קרקעית הפיר נמוכה ממפלס המעיין, כך שהמים זרמו מהמעיין לפיר, וניתן היה לשאוב את המים בעזרת חבל ודלי מבלי לצעוד במנהרה. כדי להסתיר את מקום הנביעה מבחוץ נבנה קיר המסווה את המעיין. המפעל המרשים הוא עדות ליכולת הנדסית גבוהה ולתושייה רבה. מפעל המים נחפר בידי אוניברסיטת שיקגו, הותאם לביקורים בשנות ה-50, ושוקם בשנת 2007.

בתל תצפית צפונית המשקיפה על מרחבי עמק יזרעאל, ותצפית דרומית ובה סוכת תפילה לצליינים. במרכז המבקרים בכניסה לתל מוזיאון קטן וכן דגם תלת ממדי של התל והממצאים העיקריים בו.

מחוץ לשטח הגן הלאומי נמצאים אזורים נרחבים של מגידו הקדומה יותר מהאלף הרביעי לפנה"ס, אז הייתה מגידו אחת הערים החשובות והגדולות ביותר בלוונט. כמו כן נמצאים סמוך לתל שרידי מחנה הלגיון הרומי לגיו[3] והעיר הרומית מאקסימיאנופוליס שעל חורבותיה ניצב הכפר הערבי לאג'ון שננטש במלחמת השחרור.

לאורך השנים לא נעשו באתר פעולות שימור מקיפות. בשנת 2006 לאחר הכרת אונסק"ו בתל- מגידו כאתר מורשת עולמית הוכנה תוכנית מקיפה לשימור תל מגידו.

ההשתכבות, הכרונולוגיה והרצף התרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההתיישבות במגידו בתקופה הנאוליתית באלף השביעי לפנה"ס, תקופה שבה מתחיל האדם להתיישב ביישובי קבע. נמצאו שרידים מעטים בתוך מערה באזור המדרון המזרחי קרוב לעין אל קובי. במקום זה נמצאו גם שרידי ההתיישבות מהתקופה הכלכוליתית (אלף רביעי לפנה"ס); מתקופה זו נחשפו שרידי מבנים אפסידליים ומקדש כלכוליתי.

תקופת הברונזה בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב החל לקבל אופי עירוני בתקופת הברונזה הקדומה IIb במאה ה-27 לפנה"ס ועד המאה ה-29 לפנה"ס. בתקופה זו נבנתה מצודה על שטח של כ-20 דונם. המצודה היא הביצור הראשון של מגידו אשר היווה גרעין להתפתחות העיר העתידית. רוב האוכלוסייה המשיך להתגורר במדרון המזרחי, במקום בו החלה ההתיישבות באתר, ורק בעת סכנה נמלט לתוך המצודה.

בשכבה XVII המתוארכת למאות ה-26–27 תקופת הברונזה הקדומה III העיר החלה לגדול. נבנו ארמון מקדשים וכן המזבח העגול מקדש דמוי מגרון 4040. בסוף תקופת הברונזה הקדומה קרסה התרבות העירונית של העיר. על עיי החורבות של השכבות הקדומות התיישבה אוכלוסייה נוודית למחצה. בשכבה XIVb נמצאו שרידי מבנים ארעיים. השכבה מתוארכת לתקופת הברונזה הבינימית מאות 21–22 לפנה"ס.

בתקופת הברונזה התיכונה IIa במאות 19–20 לפנה"ס ניכרת חזרה לצורת חיים קדם עירונית ועירונית. מכלול כלי החרס משתנה שינוי חד. השינוי מצביע על בואן של אוכלוסיות חדשות אשר מקורן בחוף הלבנוני והסורי. האוכלוסייה הביאה איתה צורת קבורה חדשה מתחת לרצפות הבתים ובחצרותיהם.

שכבה XI המתוארכת למאה ה-17 לפנה"ס והמאה ה-18 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה IIb) מציינת את תחילתה של תקופה חדשה: העיר מקבלת מעמד של עיר מדינה. נבנו ביצורים חדשים מסוג סוללת אדמה ובראשה הוקמה חומה. התווסף ארמון חדש - ארמון 5059, ובאזור השערים אזור A-A נבנה שער חדש. תקופה זו מסתיימת בתל בשכבה X אשר הסתיים בחורבן.

תקופת הברונזה המאוחרת מתחילה בשכבה IX המתוארכת למאה ה-16 לפנה"ס. בשכבה זו נמצא מכלול עשיר של כלים דו גוניים. התכנון העירוני של השכבה הקודמת נמשך גם בשכבה זו עם שינויים אדריכליים מועטים. נבנה אגף בארמון שממזרח לשער באזור D-D . משכבה זו ואילך עד לסופה של שכבה VII המאה ה-13 לפנה"ס משתרעים משני עברי השער מכלולים מלכותיים - מושבה של השושלת המקומית במגידו. אחד הממצאים החשובים היו שנהבים שנמצאו בבית האוצר. אוסף ממצאים זה נקרא "שנהבי מגידו" והוא כלל 380 חפצים ושברי חפצים ובהם גם לוחיות ארוכות של שנהב הנושאות תמונות. אחד החפצים החשובים שנמצאו הייתה קופסה רבועה שעל דפנותיה גולפו דמויות של אריות וספינקסים ברמת גילוף שהגיעה כמעט לרמת פיסול תלת-ממדי.

שבר קטן מהלוח השביעי של עלילות גילגמש נמצא בתל מגידו בשפכי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו שחפר בתל. לדעת אהרון קמפינסקי שבר זה יכול לרמז על קיומו של ארכיון בחלקי הארמון שעדיין לא נחפר.[4]

תקופת הברזל בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברזל א' מתחילה בשכבה VIb במאה ה-12 לפנה"ס. לאחר ההרס המוחלט של העיר האחרונה מתקופת הברונזה הוקם על חורבותיה יישוב כפרי דל בעיקר בחלקו הצפוני של התל. זו התקופה שבה שלושה יסודות אתניים ומעמדיים היו שרויים במאבק על העליונות הפוליטית בארץ ישראל. היסודות הם: כנעניים, פלשתים וישראלים. רוב הבתים הם מסוג ארבעה מרחבי שמקובל לראות בהם בתים של אוכלוסייה כפרית המזוהה עם הישראליים. שכבה VIa היא המשך רציף של השכבה שלפניה, יש המשך אדריכלי וקראמי ונראה שחלק גדול מהאוכלוסייה נותר במקום והיווה קבוצה עיקרית בעיירה הפלשתית אשר נוסדה במגידו בעקבות ההתפשטות הפלישתית צפונה. מגידו הועדפה בגלל מיקומה האסטרטגי. תכנון העיר דומה לתכנון מתקופת הברונזה המאוחרת. השער נבנה גבוה מעל השער הקדום. שער זה שימש את העיר עד התקופה הפרסית. משני צידי השער נבנה ארמון המושל. בשכבה זו נמצאה כמות עצומה של כלי חרס. המכלול כולל קרמיקה פלשתית וקנקני שפת צווארון המשויכים למכלול הישראלי.

השכבה הסתיימה בעקבות חורבן מוחלט אשר זוהה על ידי בנימין מזר עם כיבושי דוד המלך ומלחמותיו בפלשתים אשר מתוארך לתחילת המאה ה-10 לפנה"ס. לדעת אהרון קמפינסקי שכבת החורבן היא בעקבות רעידת אדמה אשר בה נהרסו הרבה מרכזים עירוניים פלשתים ואשר סייעה לקראת סוף המאה ה-11 לפנה"ס לעלייתם של השבטים הישראלים.

שכבה Vb – ברזל Ib, המאה ה-10 לפנה"ס – מתחילה מעל חורבות ההתיישבות הקודמת; זהו כפר ישראלי גדול. מעליו נבנתה שכבה Va שהיא עיר מאורגנת. זוהי עיר אשר תוכננה מחדש, השער של השכבה הקודמת נשאר בשימוש. ממזרח לשער הוקם ארמון 6000 בסגנון בית חילאני הבנוי אבני גזית גדולות. ממערב לשער השתרע אזור מגורים עם בתים פרטיים בסגנון ארבע מרחבי כן נבנה מרכז מינהלי גדול.

בשכבה IV – ברזל IIb, תחילת המאה ה-9 לפנה"ס – נבנה מרכז צבאי ומנהלי חדש מעל חורבות המרכז המנהלי של השכבה הקודמת; יש המשערים שהשליט הבונה הוא אחאב. החל משכבה זו חל שינוי בטכניקת הבניה. הבניה עתה בסגנון פיניקי - עמודי גזית הממולאים ביניהם בקיר מאבני שדה. כן נבנו חומה 325 אשר הקיפה את כל העיר ושער מונומנטלי. החומה איפשרה ליצור סינכרוניזציה סטרטיגרפית מוחלטת בין כל שטחי החפירה במגידו. בשכבה נחפרו גם מכלולים אשר זוהו כמכלולי אורוות ומחסנים וכן מערכת המים. שכבה זו נהרסה בחורבן אשר יש הקושרים אותו לפלישת הצבאות הארמיים בימיו של המלך יהוא (818-845 לפנה"ס) או בעת מסעו של חזאל מלך דמשק כנגד צפונה של ממלכת ישראל בימיו של יהואחז בן יהוא (מלכים ב' י"ג: 1-8).

העיר של שכבה III הוקמה בפער זמנים משכבה IV. מסקנה זו נובעת מהשינוי התכנוני הקיצוני של העיר. בימי ירבעם השני (750-784 לפנה"ס) העיר משמשת שוב כמרכז ממלכתי חשוב. העיר נבנתה כרשת של רחובות מקבילים ומצטלבים. במרכז העיר נחפרה ממגורת ענק. שטח מבני הציבור הצטמצם והוא רוכז משני עברי השער. רוב העיר הפך אזרחי, דבר המצביע על חולשתה הצבאית והכלכלית של ממלכת ישראל בשלב האחרון לקיומה.

התקופות האשורית והפרסית בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבה III – ברזל IIc, המאה ה-7 לפנה"ס – היא השכבה השייכת לתקופת הכיבוש האשורי. אל חומה 325 שנותרה משכבה IV, במקום השער ההרוס, הוסף שער עיר המורכב מתא אחד מכל אחד מצדדיו של מעבר השער. סמוך לשער העיר חשפה המשלחת האמריקאית שלושה מבני שרד רחבי שטח הבנויים לפי תוכנית שפרטיה לקוחים בחלקם מן האדריכלות אשורית. מבני שרד אלה ידועים במספרי החפירה והם: מס' 1052 ו-1369 ממערב לשער, ובניין 490 ממזרח לו.

בשכבה II השייכת למאה ה-6 לפנה"ס, חומה 325 יצאה מכלל שימוש והעיר הפכה לעיר פרזות. בחלקה המזרחי נבנתה מצודה. יש המייחסים את בניית המצודה ליאשיהו מלך יהודה אשר התפשט צפונה לאחר חיסול ממלכת ישראל. דעה אחרת היא שהמצודה שייכת לחיל מצב מצרי.

שכבה I שייכת לתקופה הפרסית (מאות 4–6 לפנה"ס). מגידו הפכה לעיר קטנה המוגנת על ידי המצודה. היא שימשה את הצבא הפרסי שעבר במסעותיו בדרך הים. בתקופה זו ממשיכה שקיעתה של העיר עד לסופה עם שקיעת הממלכה הפרסית.

תיאורי מגידו במקרא ובברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגידו נזכרת 18 פעמים בתנ"ך. לפי המסורת כבש את העיר דוד המלך ובנו, שלמה המלך, ביסס את מעמדה והפך אותה לאחת הערים החשובות בצפון הארץ. לאחר מלכותו של שלמה נכבשה העיר על ידי המלך המצרי שישק, אך לאחר שעזב את הארץ היא שבה לידי ישראל. בימי המלך אחאב הפכה העיר למרכז צבאי והוחזקו בה רכבי מלחמה וסוסים רבים דרך קבע.

שקיעתה של מגידו החלה בעקבות כיבושה על ידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי. בתנ"ך נזכר כיבושו של פרעה נכֹה את העיר מידי אשור, אך בתקופה זו היא הייתה חלשה ומרבית תושביה נטשוה. המקור הקדום האחרון המזכיר את מגידו הוא הברית החדשה, שבה נקרא המקום "ארמגדון" - שיבוש של השם - "הר מגידו". לפי המסורת הנוצרית, שם ייערך הקרב הגדול באחרית הימים, ארמגדון.

ביקור האפיפיור פאולוס השישי בתל מגידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל

ב-5 בינואר 1964 הגיע האפיפיור פאולוס השישי לביקור קצר בן 11 שעות במדינת ישראל. הוא הגיע בשעה 9:30 בבוקר בשיירת מכוניות, שחצתה את גבול ישראל בחבל תענך והמשיך לתל מגידו שם סקר משמר כבוד של צה"ל ונתקבל בטקס קבלת פנים רשמי על ידי נשיא המדינה זלמן שזר, יושב ראש הכנסת קדיש לוז, ראש הממשלה לוי אשכול, שרים ואחרים. נשיא המדינה זלמן שזר בירך את האורח בנאום מלא פאתוס, כדרכו. בפתח דבריו אמר:

בהוקרה רבה ובמלוא תחושת המשמעות של אירוע זה, שאין לו אח בתולדות הדורות, הריני בא בשם מדינת ישראל ובשם עצמי לקדם את פני הוד כבוד האפיפיור הרומי ואבי הכנסייה הקתולית במרחבי תבל, בברכה העתיקה 'ברוך הבא'! ירדנו לכבודו מירושלים הבירה, עיר דוד, אל מגידו שבנה המלך שלמה, למען החיש לו את ברכותינו מיד עם הגיעו לארצנו, ארץ הקודש.

האפיפיור השיב על ברכת הנשיא בצרפתית, ציטט מדברי הנשיא ירמיהו וסיים: במילה העברית "שלום", עליה חזר פעמיים:

יהי רצון מלפניו להעניק לעולם המעונה של ימינו מתת אין ערוך זו, המהדהדת בכל דף בכתבי הקודש ושבה אנו שמחים לסכם את ברכתנו, את תפילותינו ואת איחולינו: שלום! שלום!.

לאחר מכן העניק נשיא המדינה לאפיפיור מדליון זהב שעליו מוטבעת מפת ישראל ומתחתיה נכתב בעברית ובלטינית "עלה לארץ הקודש". מתל מגידו המשיכה השיירה בדרכה לנצרת.

תולדות החפירות בתל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אזורי חפירה ארכאולוגים בתל מגידו
שומכר בחפירות תל מגידו

תל מגידו נחפר יותר מכל אתר ארכאולוגי אחר בארץ ישראל. הסיבה לכך היא הרצף ההתיישבותי שנמשך למעלה מ-6,000 שנה. החפירות אשר נעשו על ידי חוקרים רבים מלאומים שונים משקפות את חבלי לידתה של הארכאולוגיה המקראית בארץ. תחילת החפירות בתחילת המאה ה-20 תקופה בה עדיין לא התגבשו שיטות החפירה המודרניות. עובדה זו משפיעה על טיב הידע שנצבר מתוך החפירות וכן הממצאים אשר ניתן לראות היום באתר.

חפירות גוטליב שומכר שנים 1903-1905[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות בראשות גוטליב שומכר נעשו מטעם החברה הגרמנית לחקר המזרח. החפירות נעשו בסטנדרטים חדשים מעבר למה שהיה מקובל בתקופתו. הסטרטיגרפיה התבססה על חתך מרכזי מצפון לדרום. בנוסף חפר מספר תעלות בדיקה. בין ממצאיו: קברים, מצודה מרכזית, מצודה צפונית שזוהתה מאוחר יותר כחלק מהארמון של שכבה XII. שומכר זיהה בחפירותיו שש שכבות מתקופת הברונזה התיכונה ועד תקופת הברזל.

חפירות אוניברסיטת שיקגו שנים 1925-1939[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות שנעשו על ידי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו ושמומנו על ידי ג'ון רוקפלר היו חפירות שאפתניות מאד. מטרת החופרים הייתה לחפור את כל התל. מטרתם הייתה לבסס את הרצף הכרונולוגי של השכבות השונות ולקשור כל אחת מהן עם השמות התאריכים והאירועים הידועים מהמקורות ההיסטוריים. בחפירה נחשפו 4 שכבות במלואן שכבות I-IV. התוכנית המקורית הייתה להסיר את כל התל שכבה אחר שכבה. בעקבות התארכות החפירה הופעלה תוכנית חדשה של ארבעה חתכי עומק: חתכים A-A, B-B, C-C, D-D. התוכנית המקורית הייתה לחפור עד לשנת 1945, אבל בעקבות מלחמת העולם השנייה החפירה פסקה ב-1939. בחפירה זו נעשה לראשונה שימוש בצילום אווירי.

חפירות שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 נעשתה בראשות יגאל ידין. במסגרת החפירות נבדק קו הביצור הצפוני, בוצעו חפירות באזור המקדשים בשטח B-B. כן נעשתה בדיקה בעיר התחתונה לצורך הבנת הסוללה הצפונית. כן נבחנו מחדש האורוות הצפוניות אזור השערים והאזור שבקצה התל ממערבו למפעל המים.

חפירות אוניברסיטת תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירה של החוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' ישראל פינקלשטיין מתנהלת באתר ברצף החל משנת 1992. זו חפירה אקדמאית הנעשית בקיץ אחת לשנתיים. החפירה מתפרשת על ששה אזורים שונים בתל, ובתקופות ארכאולוגיות שונות: ברונזה קדומה, ברונזה תיכונה, ברונזה מאוחרת ברזל I וברזל II.

האתר היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר כפי שהוא שהוצג בשנת 2006 למבקרים

האתר היום כפי שהוא מוצג לציבור הוא תולדה של כל החפירות שנעשו בעבר. החפירות נעשו במטרה ללמוד את האתר ולצבור ידע. החופרים לא לקחו בחשבון ולא חשבו על האתר במונחים של הצגת האתר בעתיד בפני מבקרים והצגתו לציבור. החופרים ובמיוחד החופרים הראשונים חשבו רק על צורכי החפירה ועל רצונם להוצאת ידע. בולטת במיוחד היא משלחת שיקגו. המשלחת תכננה להוריד את כל התל שכבה אחר שכבה. את העפר שנחפר שפכו במורד המזרחי של התל מבלי לקחת בחשבון את ההשפעה שיש לשפוכת על מראה התל. שיטות החפירה שהיו מקובלות בתחילת המאה ה-20 שונות מהשיטות הנהוגות בשנות האלפיים, אשר מדויקות וזהירות יותר. שיטות אלה משפיעות גם על הידע הקיים היום לגבי הממצאים מהתל.

האתר נפתח בשנות ה-50 של המאה ה-20. האתר היה בין האתרים הראשונים בארץ שנפתחו לקהל. הקונספציה שבו מוצג האתר למבקרים הוכנה עוד בשנות ה-50 ואינה מתאימה למאה ה-21

סמוך לאזור התל קיים קיבוץ הנושא את השם מגידו. רשות הגנים הלאומיים הפכה את תל מגידו עצמו לגן לאומי. כיום פוקדים את המקום צליינים נוצריים רבים בשל אזכורו בברית החדשה. בתל מספר אתרים הראויים לציון: שערי העיר הקדומה, "ארמון השנהבים" (שבו נמצאו מאות פיתוחים אמנותיים ותכשיטים משנהב), החתך הגדול שבוצע בתל על ידי המשלחת משיקגו (הנותן תמונה מרשימה של שכבות התל הרבות), האורוות מתקופתו של אחאב וכן מספר ארמונות נוספים. לדעת רבים, האתר המרשים ביותר בתל מגידו הוא מפעל אספקת המים של העיר מהתקופה הישראלית, המזכיר את מפעל המים של חצור הקדומה. כמו כן, מהווה התל נקודת תצפית טובה על נופי עמק יזרעאל, על הרי הגלבוע, על גבעת המורה, על הר תבור ועל רכס הרי נצרת.

בשנת 2005 הוכרז תל מגידו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. ב-2006 התגלו במקרה בכלא מגידו, אשר סמוך לתל, פסיפסים עתיקים הקשורים לנצרות ונחשבו בתחילה כחלק מאחת מהכנסיות הראשונות בעולם. עקב כך, הגילוי עורר התעניינות בקרב נוצרים וארכאולוגים בכל העולם. בחודש יולי 2011, לאחר עבודות רסטורציה רבות בכד חרס שנמצא בחפירות במקום, נמצא אוצר תכשיטים נדיר המוערך מראשית תקופת הברזל.[5]

שימור במגידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב קיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעלה להטיית מי הגשם בכניסה למתקן המים

מאז פתיחת האתר ועד לשנת 2006 לא נעשתה כל תוכנית שימור מקפת לאתר. השימור היחיד שנעשה היה על פי צורך. בחורף נעשתה פעולה של ריסוס עשבים, נעשתה פעולה של תחזוקת שבילים וכן תחזוקה נקודתית בעקבות נזק שנעשה. לדוגמה:בעת נפילת אבנים מתוך קיר, האבנים הוחזרו לקיר, לא בהכרח במדויק כפי שהיו לפני הנפילה. התחזוקה נעשתה לפי מיטב יכולתם של העובדים במקום אשר אינם מאומנים בפעולות שימור מקצועיות. דוגמה לכך היא תעלה להטיית מי הגשם בכניסה למתקן המים אשר נבנתה ביוזמה מקומית בעקבות גלישת מי הגשם למתקן.

בעקבות ההכרה באתר מגידו כאתר מורשת עולמית, הוכנה לראשונה בשנת 2006 תוכנית אב לפיתוח ושימור האתר. התוכנית נעשתה בשיתוף עם החברה הממשלתית לתיירות, הזרוע הביצועית של משרד התיירות.

מטרות תוכנית השימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שימור אתר מורשת בעל חשיבות לאומית ובינלאומית.
  • יצירת וחיזוק המורשת המקראית בקרב מבקרים ישראלים.
  • גוון והגדלת כמות והרכב המבקרים באתר גם בקרב קהל הצליינים וגם בקרב מגזרים ישראלים.
  • העשרת חווית הביקור באמצעים התורמים ליצירת אוירה ייחודית במטרה להאריך את שהות המבקרים באתר.
  • שיפור התנאים הפיזיים של הסיור באתר.
  • שימור השרידים הארכאולוגים והאטת קצב הבליה.
  • עידוד ויצירת שתופי פעולה שיווקיים עם אתרים וגופים במרחב.
  • יצירת תשתית נאותה לשלוב פוטנציאלי של פעילות חינוכית.

זיהוי המצב הקיים היום כפי שבא לידי ביטוי בתוכנית העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המבקרים היום באתר הם בעיקר צליינים.
  • האתר אינו מצוי כלל בתודעה של מבקרים ישראלים.
  • אין קשר עם אתרים אחרים במרחב.
  • האתר לא פותח במשך שנים רבות.
  • השרידים מצויים במצב של בליה מואצת, ועיקרן: בעיות של חתכים וייצוב קירות.
  • תנאי הסיור בשטח קשים.
  • קיים פער גדול בין חשיבות סיפורי התל לבין המצאי הפיזי של השרידים.
  • מערך התפעול וההתמצאות בשטח בעייתי.
  • מערך השבילים הקיים אקראי אך מאד דומיננטי.
  • מצאי מתקני השירות מינימלי.
  • מצאי אמצעי ההמחשה, החוויה והשילוט מינימלי.

עקרונות התוכנית וקריטריונים ליישומם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך התוכנית הוכן תקציב רב שנתי של כ-44 מיליון שקל התוכנית כוללת את הסעיפים הבאים:

  • שמירה על הנוף הייחודי של האתר.
  • יצירת איזון בין הצורך להמחיש לבין הרצון לשמור על אווירת האותנטיות והשקט הוויזואלי של האתר.
  • הצגת הרבגוניות של סיפורי התל, כאשר פיתוח המוקדים בעלי הזיקה למקרא הם בבחינת הכרח בתוכנית. בניית קונספט להמחזת ומסלולי סיפור.
  • עבודות דחופות לשימור וייצוב השרידים.
  • פעולות הסדרה ראשוניות בעלות תרומה מיידית למראה והבנת השטח.
  • התייחסות לקהלי מבקרים שונים.
  • חלוקת התוכנית לשני מרכיבים עיקריים: המבואה, התל.
  • בניית מגוון מסלולי סיור תוך שימת דגש על שיפור התנאים הפיזיים לביקור באתר.
  • שיפור רמת הבטיחות למבקר.
  • שימוש במגוון אמצעי המחשה כולל מבואת הכניסה.
  • חלוקה ההמחשות בכל אזור או מבנה לשתי רמות: רמה כללית, רמה חוויתית.
  • הקמת מערך הכוונה וכתיבת דפדפת.
  • יצירת שתופי פעולה שיווקיים עם אתרים וגופים אחרים הפועלים באזור.

מסלול סיור עיקרי מומלץ כפי שבא לידי ביטוי בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול סיור עיקרי מומלץ

מצב קיים כפי שבא לידי ביטוי באתר - סיור בתמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיות חתכים ומסלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תעלה שנוצר במסלול הסיור בעקבות הגשמים הכבדים של חורף 2005/6 . יוצר בעיית בטיחות למבקרים ונזק לאתר עצמו.

דוגמאות לשימור אשר נעשה בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעשו תמיכות בטון לקיר. התמיכות עצמן מאד מסיביות ודומיננטיות בשטח והן משנות לחלוטין את מראה הקיר.
  • הוקמה תעלת הניקוז למרגלות הקיר, אי אפשר לדעת בשטח האם מדובר בתעלה קדומה, או תעלה שנעשתה בתקופה הנוכחית.
  • בשער הכניסה לעיר מתקופת הברונזה המאוחרת שכבה VIII נעשה שחזור של קורת העץ. כן סומן פס השחזור מעליו הוספו 2 שורות של אבנים להגבהת השער. יש ציון במקום המציין שקורת העץ משוחזרת.
  • חיזוק קירות על ידי שימוש בטון. הבטון מפריש מלחים המזיקים לקיר האבן הקדום. היום בעקבות מחקרים לגבי ההשפעה המזיקה של הבטון החיזוק נעשה בתערובת של אדמה מקומית וסיד.

תמונות אקראיות מתוך סיור באתר באפריל 2006 המצביעות על בעיות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הסיור באתר הובחנו הבעיות הבאות:

  • התמוטטות קירות
  • לבני גזית מתפוררות
  • צמחייה גבוהה המסתירה את השרידים האדריכלים באתר.
  • צמחייה הצומחת בתוך השרידים וגורמת נזקים לשרידים.
  • קירות מחוזקים בחיזוקים זמניים ולא אסתטיים.
  • עובש ונזילות מים במתקן המים, חלודה ועוד.
  • המקדש הכלקוליתי בחתך BB - הצמחייה מסתירה כמעט לחלוטין את המקדש. בשנת 2005 כאשר הטיפול בצמחייה היה יעיל יותר ניתן להבחין טוב יותר בשרידי המקדש.
  • שפוכת של משלחת שיקגו שחפרה בתל בשנים 1939-1925. השפוכת בצד התל מעוותת את צורת התל המקורית.
  • בעיית התפוררות אבנים בקיר אסם התבואה אשר דורשים חיזוק והכנסת חומרי מליטה בין האבנים

אורוות או מחסנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר נמצאו 2 מבנים מבנה 407 בצפון התל ומבנה 1576 בדרומו אשר גרמו לוויכוח רב שנים למה הם שימשו. נוצרו שתי אסכולות. אסכולה בהובלת יגאל ידין אשר טען שהמבנים הם אורוות, ואסכולה בהובלת פריצ'רד ויוחנן אהרוני אשר טענו שהמבנים הם מחסנים.

בשנת 2006 במסגרת התקציב החדש הוחל לבצע שיחזור של מבנה 1576. התעורר מחדש הוויכוח כיצד יעשה השחזור. הוויכוח היה בין פרופ' ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב החופר באתר לבין רשות הטבע והגנים המתפעלת אותו. בסופו של דבר הועבר הנושא לבורר. השחזור שנעשה בשטח מביא לידי ביטוי את הדעה שמדובר באורוות. נעשה שחזור חלקי, כאשר כל השטח אשר היווה את החצר הגדולה הצמודה ל"אורוות" כוסתה בשכבת אדמה לבנה. השחזור עצמו מסתיר כמעט לחלוטין את השרידים שנמצאו בשטח. אין סימון ואין שילוט המצביע על החלק המשוחזר. השחזור מקל על התייר והופך את השרידים לאטרקטיביים יותר, אבל הם משנים את תפיסת המציאות של המבקר לגבי השרידים.

בשנת 2009 לאחר שהתקבל תקציב מחודש הוחלט להציב באזור הארוות הדרומי וברחבה שמצפונו פסלי סוסים אשר יהפכו את האתר ליותר מושך מבחינה תיירותית. הפסלים הוצבו בחודש אוקטובר 2009 .

פעולות שימור של רצפת "אורוות צפוניות", וקיר המדרגות לשער שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצפת האורוות הצפוניות

תוכנית העבודה לפיתוח ושימור האתר כללה סעיף של שימור דחוף של שרידים בסכנה. כתוצאה מכך נעשה שימור של רצפת מבנה 407 הקרוי "האורוות הצפוניות וכן נעשה שימור של קירות המדרגות. בעבר חוזקו קירות אלה בבטון. במסגרת השימור הוסר הוסרו האבנים והופרדו סומנה כל אבן והוחזרו מחדש כאשר חומר המליטה הוא 2/3 אדמה מקומית ו 1/3 סיד.

שימור הרצפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים בשטח כללו את הבעיות הבאות:

במסגרת הטיפול בוצעו הדברים הבאים: הוסר הכיסוי, נחשפו שולי הרצפה. יצרו שן אחיזה לחומר המליטה החדש בשולי הטיח, ניקוי לקונות ובורות שהיו במצב התפוררות מתקדם.

שימור קיר המדרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית השימור כללה את שימור המדרגות הנמצאות ליד המעיין קרוב לשער שלמה. במסגרת השימור הוסרו האבנים סומנו וניבנו מחדש עם חומר מליטה מיוחד

תוכנית שימור 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית העבודה לשנת 2006 כוללת תשעה מתחמים באתר. לכל מתחם הוכנה תוכנית מפורטת המחולקת לקטעי טיפול. לכל קטע יש פירוט מהי הבעיה בקטע ומהו הטיפול הנדרש. התוכנית כוללת גם חתכים וצילומים לפי העניין. להלן המתחמים המתוכננים לטיפול :

  1. שער הברונזה הכנעני
  2. מפעל המים
  3. בנין המנהלה המלכותי הכנעני
  4. הארמון הישראלי הצפוני
  5. האורוות הצפוניות
  6. מתחם המקדשים (המגרון)
  7. מקדש קדום XIX
  8. מגידו מזרח
  9. הרובע האשורי הגדול

דוגמה מתוך תוכנית שימור שער הברונזה הכנעני מתחם עבודה מס' 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית מחולקת לקטעים המסופררים מ-1 עד 11. קטע 11 למשל מתייחס למדרגות המובילות לשער שלמה אשר שימורן כבר בוצע (ראה סעיף 10.2)

Tell Megiddo 2006 Preservation plan -1.jpg
דוגמה לתוכנית של קטע טיפול מס' 10
Tell Megiddo 2006 Preservation plan -3.jpg
דוגמה לתוכנית קטע טיפול 7 כולל צילום
Tell Megiddo 2006 Preservation plan -5.jpg

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות - ממצאים ארכאולוגים מהאתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים הם מחפירות תל-מגידו של אוניברסיטת תל אביב החוג לארכאולוגיה. פרויקט מגידו בראשות ישראל פינקלשטיין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The International Standard Bible Encyclopedia, Volume 4, page 309
  2. ^ ממלכת העיר מגידו, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  3. ^ אלי אשכנזי, מחנה הקריה" של הלגיון הרומי בישראל התגלה במגידו, באתר הארץ, 3 ביולי 2013
  4. ^ אהרון קמפינסקי, מגידו : עיר-מדינה כנענית ומרכז ממלכתי ישראלי, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 193, עמ' 30
  5. ^ אוצר מגידו הכנענית