יהודה בן משה אלבוטיני
רבי יהודה בן משה אלבוטיני, ראש ישיבה ומקובל, לפני ה'רס"ט (1509) - ה'ר"פ (1520).
היה בנו של רבי משה, שהיה מחכמי ליסבון בירת פורטוגל, ונכדו של רבי יוסף בן אברהם חיון שהיה מגדולי פרשני המקרא בפורטוגל.
רבי יהודה עלה לירושלים, ובחודש סיוון ה'רס"ט (1509) חתם יחד עם בני הישיבה בירושלים על תקנה שנועדה לשחרר את תלמידי החכמים מתשלומי מיסים. אחרי רבי יעקב מטרייל כיהן כראש הישיבה בירושלים, ואת מקומו אחריו מילא רבי ישראל מפירושא. חיבר מספר ספרים בהלכה ובקבלה, וכמעט כולם נשארו בכתב יד. כמה מספריו הם על הרמב"ם, והם "יסוד משנה תורה", "מורה המשנה", ו"ספר ישועות", שחלקם נדפס בתוך מהדורות המשנה הנפוצות שנדפסו לראשונה בווילנה. ספרו החשוב בקבלה הוא "סולם העלייה", שההקדמה ושלושה פרקים ממנו נדפסו על ידי גרשום שלום ב"קריית ספר" שנים ב וכ"ב, ופרק נוסף נדפס בנספחים לספר "כתבי יד בקבלה". דרכו בקבלה היא בדרך הקבלה האקסטטית, בדרכו של רבי אברהם אבולעפיה. משערים שנפטר בשנת ה'ר"פ (1520).
| תקופת חייו של הרב יהודה בן משה אלבוטיני על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישראל בערכו.
- מאיר בניהו, רבי יהודה בן רבי משה אלבוטיני וספרו "יסוד משנה תורה", בתוך "הר"מ במז"ל", ירושלים ה'תשט"ו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על יהודה בן משה אלבוטיני בקטלוג הספרייה הלאומית
יהודה בן משה אלבוטיני, דף שער בספרייה הלאומית
בקרת זהויות  |
|
|---|