יודה ליון פאלאש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יודה ליון פאלאש
Juda Lion Palache
Juda Lion Palache.jpg
לידה 26 באוקטובר 1886
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוקטובר 1944 (בגיל 57)
מחנה ההשמדה בירקנאו, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות
מקום מגורים הולנד
עיסוק מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
הערות מראשי הקהילה הפורטוגזית היהודית באמסטרדם.
תרומות עיקריות
חקר עברית המקראית, לערבית ולארמית.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוּדָה לִיון פָּאלָאשהולנדית: Juda Lion Palache) ‏(26 באוקטובר 1886 - 18 באוקטובר 1944) היה פרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת אמסטרדם ומראשי הקהילה הפורטוגזית היהודית בעיר זו.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאלאש נולד באמסטרדם בשנת 1886. אביו היה הרב הראשי של הקהילה הפורטוגזית. משפחתו התיישבה בהולנד בתחילת המאה ה-17, כאשר אבי המשפחה, ר' שמואל פאלאג'י, נשלח לייצג את מלך מרוקו בהולנד בשנת 1609.

לאחר שסיים את לימודיו בסמינר הקהילה הפורטוגזית, עבר ללמוד בלשנות שמית באוניברסיטאות אמסטרדם וליידן. בשנת 1920 סיים את לימודי הדוקטורט בליידן.

בשנת 1911 החל לעבוד כמורה בבית ספר, ראשית כמורה לעברית ולאחר מכן כמורה לשפות קלאסיות בתיכון העירוני בהאג.

מרצה וחוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1924 התקבל למשרת מרצה לשפות שמיות באוניברסיטת אמסטרדם, והיה היהודי הראשון שהחזיק במשרה זו. מינויו נעשה חרף התנגדות ציבורית מסוימת, שכן כמרצה לעברית נדרש להעביר גם הרצאות בחוג לתאולוגיה, ממעוזי הנצרות ההולנדית. אולם מומחיותו ואישיותו הפכו אותו עד מהרה לבן בית בחוג.

פאלאש היה חוקר בעל תחומי עניין מגוונים. עיקר מרצו הוקדש לעברית המקראית, לערבית ולארמית. הוא היה בין הראשונים שעסק בחקר הסמנטיקה של הלשון המקראית, וספרו "הערות סמנטיות על אוצר המילים של הלשון העברית" (נתפרסם לאחר מותו) נחשב כספר יסוד בתחום זה.

כמו כן חיבר שתי מונוגרפיות על הספרות היהודית בתקופת חז"ל: "מבוא לתלמוד" ו"הספרות היהודית מלאחר התלמוד ועד ימינו". בנוסף כתב מאמרים שנתפרסמו בכתבי עת מדעיים, וקובצו לאחר מותו לספר בשם "סיני ופארן", שיצא לאור ביוזמת מוקירי זכרו.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאלאש היה פעיל בחיי הקהילה היהודית בכלל והקהילה הפורטוגזית בפרט. הוא עמד בראש האגודה ההולנדית למדעי היהדות, ושימש כפרנס בקהילה הפורטוגזית. הוא היה אנטי ציוני מובהק, והמשיך להחזיק בדעותיו אלו גם לאחר שסייר בארץ ישראל בשנת 1935.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כיבוש הולנד על ידי הגרמנים בשנת 1940 אולץ להתפטר בשל יהדותו. הוא הצטרף ל"יודסה ראט פור אמסטרדם" (de Joodse Raad foor Amsterdam - "הוועד היהודי") הידוע לשמצה, שמונה על ידי הגרמנים לטפל בענייני היהודים ולרכזם לקראת שילוחם מזרחה. חברותו ב"יודסה ראט" לא עמדה לו כאשר בתחילת שנת 1944 גורש יחד עם אשתו וילדיו לגטו טרזיינשטט. באוקטובר אותה שנה הועלה על טרנספורט מטרזיינשטט לאושוויץ, ומשם לא חזר.

עמו באושוויץ נספו גם אשתו ושניים מתוך שלושת ילדיו. בנו הצעיר, לאו פאלאש, שרד את השואה. בניגוד לאביו הפך לציוני חם, והיה פעיל רוב חייו בסניף ההולנדי של קרן היסוד. הוא הקים לזכר אביו מכון למחקר הלשון העברית באוניברסיטת אמסטרדם - "מכון יהודה פאלאש" (Juda Palache Instituut).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך מבוסס על ההקדמות לשני ספריו, שיצאו לאחר מותו:

  • J. L. Palache, Sinai en Paran, Opera minora van wijlen dr. J. L Palache, Met een voorwoord van dr. Max Reisel, Leiden 1959
  • J. L. Palache, Semantic notes on the Hebrew lexicon, Translated from the Dutch original and edited by R. J. Zwi Werblowsky, Leiden 1959.