יוהאן קרל רודברטוס
 | |
| לידה |
12 באוגוסט 1805 גרייפסוואלד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1875 (בגיל 70) Völschow, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
מקלנבורג-מערב פומרניה |
| השכלה | |
| תפקיד |
member of the Prussian Second Chamber |
| פרסים והוקרה |
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרידריך שילר |
  | |
יוֹהַאן קַרְל רוֹדְבֶּרְטוּס (בגרמנית: Johann Karl Rodbertus; 12 באוגוסט 1805 – 6 בדצמבר 1875) היה כלכלן וסוציאליסט גרמני וחבר מוביל ב-Linkes Zentrum (מרכז-שמאל) באספה הלאומית הפרוסית.[1] הוא הגן על תאוריית הערך של העבודה וכן על ההשקפה, שמשתמע ממנה, שריבית או רווח הם גניבה. הוא האמין שכלכלות קפיטליסטיות נוטות לייצור יתר (אנ').
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודברטוס נודע גם בשם "רודברטוס-יגצו" ("Rodbertus-Jagetzow") משמה של אחוזת יגצו, בפומרניה, אותה קנה בשנת 1835. רודברטוס היה בנו של פרופסור למשפטים, ובעצמו למד משפטים באוניברסיטת גטינגן ובברלין. מלימודים אלה המשיך לאוניברסיטת היידלברג, שם למד פילוסופיה. הוא טייל רבות בהולנד, צרפת ושווייץ לפני שחזר להתיישב באחוזתו החדשה שנרכשה.
הוא שירת בין השנים 1827 עד 1832 בבית המשפט הפרוסי. עד 1837, הוא גיבש את המצע החברתי שלו, ובאותה שנה פרסם את "הדרישות של מעמד הפועלים" ("Die Forderungen der arbeitenden Klassen"). נבחר לאספה הלאומית ב-1848, היה שר החינוך בממשלת אורסוולד (אנ')-הנסמן (אנ') במשך שבועיים, ובשנת 1849 היה מנהיג המרכז-שמאל. לאחר התבוסה של מהפכת 1848, רודברטוס לא השתתף בפוליטיקה ואת עשרים השנים האחרונות לחייו בילה בגמלאות.[2]
תאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסוציאליזם, כפי שהוגדר על ידי רודברטוס, היה אמור להיות אבולוציה הדרגתית, ומכאן הסכמתו שבשתיקה למלוכה, והקרע בינו לבין הדמוקרטים כמפלגה פוליטית. הוא ראה בשאלה החברתית שאלה כלכלית גרידא. הדוקטרינות העיקריות שלו הן אלה: חלקו של הפועל בהכנסה התעשייתית של האומה נוטה לרדת ללא הרף; שכירות קרקע וריבית הם תוצאה של ניצול מעמד הפועלים; החלקים הנוכחיים בחלוקת העושר (שכירות, רווחים, ריבית ושכר) אינם תוצאה של כוחות כלכליים קבועים ואוניברסליים, אלא תוצאה של אבולוציה היסטורית ושל מערכת המשפט הרווחת; משברים פיננסיים ומסחריים נובעים מאי התאמה של ייצור וצריכה; כוח הקנייה של הפועל קטן ומעמד הקפיטליסטים ובעלי הבית, במקום להגדיל את צריכת המותרות שלהם, משקיעים את חסכונותיהם במפעלים חדשים, ובדרך אחרת בהגדלת אמצעי הייצור, עם התוצאה הבלתי נמנעת שסחורות הצריכה הנפוצות מיוצרות בעודף.[2]
רודברטוס הגדיר את תאוריית הערך של העבודה כשלוש טענות מקושרות. ראשית, ניתן לחשוב רק על הסחורות הנובעות מעבודה כסחורות כלכליות; מוצרים אחרים, כמו אור השמש, שאינם נובעים מעבודה הם מוצרים טבעיים וכתוצאה מכך אין להם שום קשר לכלכלה. שנית, טוב כלכלי הוא אך ורק תוצר העבודה; כל השקפה אחרת לגביו היא להשאיר לפיזיקאים. אין לייחס שום חלק מערכו של דגן, למשל, לאור השמש או לאדמה. שלישית, מוצרים כלכליים הם תוצרים של העבודה שנכנסה להרכבם ושל העבודה שיצרה את הכלים שאפשרו את הייצור הזה. ערך התבואה, למשל, אינו נמדד רק בחוֹרֵש אלא גם בעבודתם של מי שיצרו את המחרשה.
אויגן פון בהם-באוורק חשב שההצגה של רודברטוס לתאוריית הניצול עדיפה על זו של קרל מרקס בעומק ובקוהרנטיות. עם זאת, בהם-באוורק פרסם את "הון וריבית" שלו, שם העביר את ביקורתו הנוקבת על תורת הניצול ועל תורת הערך של העבודה עליה היא מושתתת, בשנת 1890, מספר שנים לפני פרסום כרך השלישי של הקפיטל (רובם שנכתב בשנות ה-60 של המאה ה-19). שם, מרקס מבטל את ההנחה הפשטנית שלו לגבי כרך ראשון שבקפיטליזם נוטים "להחליף" סחורות לפי ה'ערכים' שלהן (כלומר ערכי העבודה). ללא כרך ג' לא ניתן לקבל את התמונה השלמה של תאוריית הקפיטליזם של מרקס, ובמיוחד, התאוריה שלו לפיה סחורות הוחלפו על פי 'מחירי הייצור' שלהן, שחרגו באופן שיטתי מ'ערכיהן', או על פי 'מחירים מתוקנים של ייצור' אם בעלי הון היו צריכים לשלם שכר דירה לבעלי האדמות. עבור מרקס, סחורות הוחלפו לפי ה'ערכים' שלהן רק בייצור סחורות לא קפיטליסטי (או 'פשוט') שבו אין עבודה בשכר (רק יצרנים עצמאיים) וקרקע זמינה באופן חופשי. אף על פי כן, הוא השתמש בתורת הערך של העבודה המתוחכמת שלו לבניית תורת ערך עודף של יצרן שלו (שהייתה תורת הניצול שלו). זה היה החלק ה'אזוטרי' של התאוריה שלו, שעמדה בבסיס החלק ה'אקזוטרי' שהסביר שיווי משקל של מחירים, שכר ושכר דירה. הערך העודף העולמי שהופק היה עבורו הבסיס לרווחים על ההון ולשכר הדירה על הקרקע. בהם-באוורק החשיב את תורת הערך של העבודה כמופרכת, שכן היא יכולה להיות תקפה רק במקרים מיוחדים. לדוגמה, הוא טען נגד רודברטוס שגוש זהב שנופל לכדור הארץ מוטבע במטאוריט, ולפיכך לא הופק על ידי עבודה, עדיין ייכנס לתחום המדע הכלכלי.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Die Forderungen der arbeitenden Klassen (טענות מעמד הפועלים, 1837)
- Zur Erkenntnis unserer staatswirthschaftlichen Zustände (לקראת הערכה של הנסיבות הכלכליות שלנו, 1842)
- Soziale Briefe, addressed to Julius von Kirchmann (1850–51)
- Der Normalarbeitstag (יום העבודה התקני, 1871)
- Beleuchtung der socialen Frage (קצת אור על שאלות חברתיות, 1875)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוהאן קרל רודברטוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Johann Karl Rodbertus Archive at marxists.org
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Stedman Jones, Gareth; Moggach, Douglas (2018). The 1848 Revolutions and European Political Thought. Cambridge University Press. p. 274.
- ^ 1 2 Rodbertus, Johann Karl, The New International Encyclopædia