יוזף יופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוזף יופה
"די צייט" בעריכת יוזף יופה

יוזף יופהגרמנית: Josef Joffe, נולד ב-15 במרץ 1944) הוא יהודי גרמני ממוצא פולני, המוציא לאור של השבועון הנקרא ביותר בגרמניה (מעל שני מיליון קוראים מידי שבוע) "די צייט" ולשעבר העורך הראשי. קודם לכן היה במשך כחמש עשרה שנים בעל טור ועורך מאמר המערכת של עיתון הנפוץ האחר בגרמניה "Süddeutsche Zeitung". נחשב לאחד מראשי הוגי הדעות הנאו-קונסרבטיבים באירופה, אף כי השבועון שלו מביע בדרך כלל דעות פוליטיות מרכזיות. מבחינת דעותיו הפוליטיות, יופה הוא חלק בלתי נפרד מהממסד האינטלקטואלי השמאלי האירופי, ויחד עם זאת, נץ מדיני - ביטחוני, פרו אמריקאי ופרו ישראלי, בצורה יוצאת דופן בקרב ממסד זה‏[1][2][3][4][5]. היה במשך השנים ומכהן גם כיום כמרצה ופרופסור בשורת אוניברסיטאות, מהיוקרתיות ביותר בעולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יופה נולד במרץ 1944 למשפחה יהודית ממוצא פולני (לודז'), שברחה מפולין מאימת הנאצים. המשפחה הסתתרה בעת לידתו באזור שכיום הוא חלק מליטא ואשר באותה עת הסובייטים טרם הגיעו אליו. האחרונים כבשו את האזור רק במחצית השנייה של שנת 1944, חודשים אחדים לאחר לידתו של יופה.

משתמה מלחמת העולם השנייה נדדה המשפחה באירופה שלאחר המלחמה, עד שהשתקעה במערב ברלין, בה גדל יופה ולמד. הוריו של יופה היו יהודים בעלי השכלה מועטה יחסית ואף אחד משניהם לא סיים שמונה כיתות לימוד, אך הם שהטביעו בו לדבריו את התשוקה לידע וללימודים‏[6].

ב-1961 התקבל יופה הצעיר, להשלמת לימודי התיכון, בבית ספר תיכון במישיגן, ארצות הברית, במסגרת חילופי סטודנטים. לאחר מכן הוא המשיך בסווארטמור קולג', פנסילבניה (ליד פילדלפיה), שם סיים תואר ראשון ב-1965. הוא המשיך ללימודי תואר שני (MA) ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס וקיבל את הדוקטורט שלו - Ph.D, בבית הספר לממשל של אוניברסיטת הרווארד, ב-1975.

יופה חזר לגרמניה ב-1976 והחל בקריירה העיתונאית שלו ככתב הפוליטי של "די צייט", כאשר במקביל שימש בחלק מהזמן הזה כמרצה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. בשנים 1985 - 2000 היה בעל טור ועורך ב"זו דויטשה צייטונג", כאשר שוב, במקביל הוא משמש כמרצה, תחילה באוניברסיטת הרווארד ולאחר מכן באוניברסיטת פרינסטון.

יופה גר כיום בהמבורג, נשוי לעיתונאית ד"ר כריסטין ברינק ויש לו שתי בנות‏[7].

עיתונאי ומרצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 חזר יופה ל"די צייט", כיהן במשך מספר שנים כעורך ראשי יחד עם מיכאל נאומן ומאז הוא מכהן שם בתפקיד המוציא לאור, וממשיך גם כאחד העורכים, עד היום.

ב-2005 הוא ייסד יחד עם זביגנייב בז'ז'ינסקי, פרנסיס פוקויאמה, ואליוט א. כהן (עיתונאי והוגה דעות נאו-קונסרבטיבי ידוע בזכות עצמו) דו ירחון בשם The American Interest, העוסק ביחסים בינלאומיים ומדיניות חוץ וביטחון. הוא מרבה לכתוב גם לדו ירחון זה, גם כיום, בנוסף לכתיבתו בשורת עיתונים אחרים, לרבות ניו יורק טיימס, פוריין אפיירס, קומנטרי, ניו ריפבליק, פוריין פוליסי, The New York Review of Books, The Times Literary Supplement, "הארץ"‏[8][9] ורבים אחרים, ובנוסף לכתיבתו בעיתונו "די צייט".

במקביל הוא גם ממשיך לסירוגין, להרצות, באוניברסיטאות שונות ברחבי העולם, לרבות דארטמות' קולג' שבניו המפשייר, אוניברסיטת מינכן, סמינר זלצבורג ועוד.

בנוסף לכך, יופה חבר מועצת הנאמנים של הסמינר הרבני (רפורמי) היחידי בגרמניה - קולג' אברהם גייגר, שנוסד ב-1999, חבר מועצת הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, חבר מכון ליאו בק הניו יורקי (שלו יש גם סניף בירושלים), לחקר יהדות גרמניה, ועוד.

פרסים ואותות כבוד שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Theodor-Wolff-Preis (1982) - לעיתונאות
  • Ludwig-Börne-Preis (1998) - לסיפרות ומאמרי דעה
  • Federal Cross of Merit of the Federal Republic of Germany (1996)
  • Honorary Doctorate of Swarthmore College (2002)
  • Honorary Doctorate of the Lewis and Clark College (2005)

ספריו בגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Schöner denken. wie man politisch unkorrekt ist. München: Piper, 2007 - ISBN 3-492-05016-6 (zusammen mit Dirk Maxeiner, Michael Miersch, Henryk M. Broder)
  • Die Hypermacht. Warum die USA die Welt beherrschen. Hanser, München 2006, ISBN 3-446-20744-9.
  • Das waren die Achtziger Jahre. Rückblick auf ein Jahrzehnt, das uns bevorsteht. Rowohlt, Reinbek 1982, ISBN 3-499-14887-0 (zusammen mit Michael Naumann u.a.)
  • Friede ohne Waffen? Der Streit um die Nachrüstung. Heyne, München 1981, ISBN 3-453-01524-X.

ספריו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Limited Partnership. Europe, the U.S., and the burdens of alliance. Ballinger, Cambridge, Mass. 1987, ISBN 0-88730-216-5.
  • Eroding Empire. Western relations with Eastern Europe. The Brookings Institution, Washington, D.C. l987, ISBN 0-8157-3213-9.
  • A Century's Journey. How the great powers shape the world. Basic Books, New York 1999, ISBN 0-465-05475-7 (יחד עם Robert A. Pastor)
  • The Future of the Great Powers: Predictions, Orion (February 1999). ISBN 0-297-84000-2
  • Überpower: The Imperial Temptation of America, W. W. Norton (June 2006). ISBN 0-393-06135-3

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]