פרנסיס פוקויאמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסיס פוקויאמה
Francis Fukuyama
Francis Fukuyama 2005.jpg
לידה 27 באוקטובר 1952 (בן 68)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה פוליטית, יחסים בינלאומיים, מדע המדינה
מקום מגורים ארצות הברית
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • מדליית השירות הדמוקרטי
  • פרס יוהאן חיטה למדע המדינה עריכת הנתון בוויקינתונים
fukuyama.stanford.edu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנסיס פוּקוּיאמַהאנגלית: Francis Fukuyama; נולד ב-27 באוקטובר 1952, שיקגו) הוא פילוסוף ופרופסור אמריקאי לכלכלה פוליטית, מחבר של ספרים רבים בתחום זה.

פוקויאמה נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים של אלן בלום.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסיס פוקויאמה נולד בשכונת הייד פארק שבשיקגו. הוא בן למיעוט היפני אמריקאי. אביו, יושיו פוקויאמה היה כומר פרוטסטנטי, בעל תואר דוקטור לסוציולוגיה מאוניברסיטת שיקגו; אימו, ילידת יפן, הייתה בתו של פרופסור לכלכלה, אשר עמד בראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטת קיוטו והיה נשיא האוניברסיטה העירונית של אוסקה.הוא גדל בן יחיד במנהטן עד אשר בהיותו בן חמש עשרה המשפחה עברה לסייט קולג' בפנסילווניה. קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת קורנל בלימודים קלאסיים, שם הכיר והושפע מאלן בלום. הוא התחיל ללמוד ספרות השוואתית ונסע לכחצי שנה לפריז ללמוד אצל ז'אק דרידה ורולאן בארת. הוא התאכזב מהם והחליט לעבור למדע המדינה. הוא למד דוקטורט באוניברסיטת הרווארד אצל סמואל הנטינגטון והארווי מאנספילד.

לאחר סיום לימודיו עבד במחלקה למדעי המדינה במכון ראנד. הוא כיהן במספר תפקידים במחלקת המדינה של ארצות הברית במהלך שנות השמונים של המאה העשרים. משנת 1996 עד 2000 היה פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בוירג'יניה. לאחר מכן שימש כפרופסור לכלכלה פוליטית בינלאומית וראש התוכנית לפיתוח בינלאומי בבית הספר ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. משנת 2010 נושא במספר תפקידים באוניברסיטת סטנפורד.

עמדותיו וספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קץ ההיסטוריה והאדם האחרון

פוקויאמה זכה לפרסום עולמי בעקבות מאמרו "קץ ההיסטוריה?" שפרסם ב-1989 לקראת ובעת נפילת הגוש הסובייטי[1]. בזמו פרסום המאמר היה מועסק במחלקת המדינה של ארצות הברית. במאמר זה העלה את האפשרות כי נפילת הגוש הקומוניסטי לא הייתה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית הארוכה של סכסוכים בין השקפות, אידאולוגיות וצורות משטר, אלא סימנה את קצה של היסטוריה זו, ואת המעבר לתקופה שבה הדמוקרטיה הליברלית תהיה צורת השלטון היחידה עם אידאולוגיה קוהרנטית, מבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר. סכסוכים בין מדינות יהיו מוגבלים לשליטה על משאבים אך לא יהיו בין אידאולוגיות מתחרות. את הרעיון המרכזי במאמר פיתח פוקיואמה לספר בשם "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון". (1992, יצא לאור בעברית בהוצאת אור-עם, 1993).

בנוסף חיבר ספר העוסק בשאלת היחס בין אמון הדדי ושגשוג כלכלי ("Trust: The Social Virtues and the Creation of Prosperity") וספר העוסק בהשפעות ההתפתחויות הביוטכנולוגיות על האנושות ("Our Posthuman Future: Consequences of the Biotechnology Revolution"). בספר זה הוא למעשה שינה את התאוריה שהציג ב"קץ ההיסטוריה". לטענתו, ביוטכנולוגיה מאפשרת שינוי האבולוציה והטבע האנושי ולפיכך עלולה להוות סיכון לדמוקרטיה הליברלית. השינוי בטבע האדם יכול להוביל לחוסר שוויון קיצוני. בנוסף, אין קץ להיסטוריה, כי אין קץ לפיתוחי המדע.

לפי מאמר שפוקויאמה פרסם ב-2018, במאה ה-21 הדמוקרטיה הליברלית מאוימת מצד לאומנות פופוליסטית. הוא ראה במנהיגים רבים מאותה תקופה כמייצגים שלושה מאפיינים חשובים של הפופוליזם: מהלכים פופולריים לטווח קצר (לדוגמה מתן סובסידיות), הגדרה צרה של מי הוא העם "האמיתי" ובניית פולחן אישיות סביבם תוך דחיקת מוסדות מפלגתיים ולאומיים שמבזרים את הכוח. הם נוטים להתנגד לעקרון הפרדת הרשויות העומד בבסיס הדמוקרטיה הליברלית. הוא רואה בויקטור אורבן ההונגרי, ודונלד טראמפ כמקיימים את שלושת המאפיינים[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסיס פוקויאמה בוויקישיתוף

אלי אשד "קץ ההיסטוריה או קץ התאוריה ? :פרנסיס פוקויאמה בישראל " המולטי יקום של אלי אשד 2004 https://no666.wordpress.com/2004/03/28/קץ-ההיסטוריה-או-קץ-התיאוריה/

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]