יוליאנוס בן צבר
יוליאנוס בן צבר (או יוליאנוס סאבארוס) היה מלך השומרונים ומנהיג המרד בארץ ישראל נגד השלטון הביזאנטי והקיסר יוסטיניאנוס בשנת 529-530 לספירה. תחת שלטונו של יוליאנוס, השומרונים כבשו את ניאפוליס וביצעו מעשי ביזה וטבח משמעותיים כנגד הציבור הנוצרי בארץ ישראל במטרה להשתחרר ממרותם. המרד לבסוף דוכא על-ידי הצבא הביזנטי במחיר יקר מצד החברה השומרונית בישראל - בין 20,000 ל-100,000 הרוגים לפי מקורות התקופה. יוליאנוס נהרג במהלך המרד, ראשו נכרת ונשלח לקיסר הביזנטי.
הכתרתו למלך - שנת 529 לספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוליאנוס בן צבר הוכתר למלך עם פרוץ מרד השומרונים נגד השלטון הביזנטי בשנת 529 לספירה. תאריך המרד ידוע לנו בזכות ביוגרפיה אותה כתב קירילוס מסקיתופוליס, נזיר בן המאה השישית, אשר ציין את התאריך המדויק בו התחילו האירועים - 'בחודש הרביעי למות אבא תאודוסיוס', שמת ב-11 בינואר 529 לספירה.[1]
לגבי הסיבות למרד ישנן חילוקי דעות בין המקורות: לפי ה-"כרונוגרפיה" של יואנס מלאלס, המרד השומרוני החל לאחר שהנוצרים רגמו באבנים את בתי הכנסת של השומרונים במהלך השבת והטרידו את מנוחתם. בתגובה למעשי הנוצרים, השומרונים הכתירו את יוליאנוס בן צבר למלכם ובכך הכריזו עצמאותם מהאימפריה הביזאנטית.[2]
בניגוד לגרסה זו, פרוקופיוס איש קיסריה תיאר בחיבורו "האנקדוטה" כי הכתרתו של יוליאנוס וההתקוממות השומרונית החלו בעקבות פרסום קובץ החוקים שפרסם הקיסר יוסטיניאנוס שאפשרו לו לגזול את רכושם של קבוצות אתניות שאינן נוצריות. פרוקופיוס אף הדגיש, שהמטרה העיקרית של החקיקה האנטי שומרונית של יוסטיניאנוס הייתה לחסל את הדת השומרונית.[3] השומרונים מצידם לא הסכימו לקבל עליהם את הנצרות והמרות הביזנטית ולכן הכתירו להם למלך את יוליאנוס.[4]
כמו כן, קיימת גרסה נוספת אשר לפיה יוליאנוס בן צבר הומלך על רקע משיחי. לפי דברי יוהאנס האפיסקופוס מניקיו שבמצרים - יוליאנוס נתפס כמשיח אשר נשלח על ידי אלוהים לחדש את המלכות השומרונית ולרשת את מלכותו של ירבעם בן נבט.[5]
הובלת המרד נגד השלטון הביזנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המקורות, המרד החל בחודשים מאי-יוני והתרכז בעיקרו באזור השומרון, בין היתר בעיר סקיתופוליס וניאפוליס. כמו כן, ידוע כי הפגיעה בנוצרים בידי השומרונים הגיע גם לאזור קיסריה.[6]
לאחר הכתרתו של יוליאנוס, השומרונים החלו במעשי ביזה ופגיעה בקהילה הנוצרית בעיר שכם בתגובה להתגרותם ביום השבת והפגיעה בבתי הכנסת. הנוצרים הגיבו גם הם ברצח שומרונים, דבר שגרם לאסקלציה ולמרד להתרחב.[7] לפי המקורות, השומרונים בהובלת יוליאנוס, פגעו קשה ביישוב הנוצרי, ובין היתר העלו כנסיות רבות באש ביניהן אלו שנבנו על הר גריזים, החריבו כפרים שלמים על משקיהם והשתלטו על הדרכים המרכזיות.[6]
כמו כן, מתואר כי השומרונים בהובלת יוליאנוס כבשו את העיר ניאפוליס והפכו אותה למרכז שלטונם. בכתביו של יואנס מלאלס, נכתב גם כי יוליאנוס אף יזם מרוצי מרכבות בהיפודרום העירוני בהם נטלו חלק יהודים, שומרונים ונוצרים. מתואר כי באחד המרוצים ניצח נוצרי בשם ניקיאס, אך מרגע שיוליאנוס התוודע לדתו, הוא שלל ממנו את הניצחון והוציא אותו להורג. בנוסף, יוליאנוס הרס גם את מאמונאס, האפיסקופוס של העיר.[2]
מותו של יוליאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנודע לקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס על המרד המתחולל בשומרון, הוא שלח צבא כדי לדכאו ולהפסיק את שפיכות הדמים. הצבא הביזנטי הצליח לדכא את ההתקוממות תוך הרג שומרונים רבים, ביזת רכושם ומכירתם לעבדות.[8] בין ההרוגים השומרונים בקרבות מול הצבא הביזנטי היה המלך השומרוני יוליאנוס.
למותו של יוליאנוס, מלאלס מביא בכתביו שתי גרסאות: לפי הראשונה, יוליאנוס סאבארוס נלכד בשכם על ידי מדכאי המרד והוצא להורג, בעוד לפי השנייה, יוליאנוס הצליח לברוח מניאפוליס, אולם לאחר שנרדף על ידי הכוחות הביזנטיים, הוא נתפס ונהרג בקרב. בשתי הגרסאות סופו של יוליאנוס היה דומה - לאחר מותו, ראשו נכרת ונשלח לקיסר יוסטיניאנוס יחד עם כתרו ובגדי מלכותו.[9]
לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של יוליאנוס המרד דעך משמעותית אך לא תם לגמרי ונמשך עד לחודש אפריל 530 לספירה, שכן לאחר תאריך זה אין עוד עדויות להתנגשויות נוספות בין השומרונים לנוצרים.[10] במהלך דיכוי המרד, שומרונים רבים מצאו את מותם - לפי גרסתו של מלאלס מספר ההרוגים הגיע ל-20,000[2] בעוד פרוקופיוס טוען למספר גדול בהרבה - 100,000 שומרונים הרוגים.[4]
כמו כן, לפי פרוקופיוס, לאחר דיכוי המרד הקיסר יוסטיניאנוס כפה על שומרונים רבים להתנצר, וזו רבים נעתרו לדרישה זו במטרה להפסיק את מסע הרדיפות כנגדם. אולם, אף על פי שרבים מהם נטבלו לנצרות, לפי הכרוניקן פסחאלה, השומרונים דבקו באמונתם הקודמת וקנו בכסף מהמושלים את זכותם לשמור על דתם השומרונית.[11]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחם מור, 13, משומרון לשכם: העדה השומרונית בעת העתיקה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2003, עמ' 214-235
- צבי ברס, שמואל ספראי, יורם צפריר ומנחם שטרן (ע), ארץ ישראל במאות החמישית והשישית: ירון דן, ארץ-ישראל: מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, כרך ראשון, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1982, עמ' 286-289
- תרגום: Elizabeth Jeffeys, Michael Jeffeys and Roger Scott, 18, The Chronicle of John Malalas, Malburne: Australian Association For Byzanite Studies, 1986, עמ' 260-261
- Procopius of Caesarea, 11, THE SECRET HISTORY OF THE COURT OF JUSTINIAN, 558 CE, עמ' 46-49
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מנחם מור, 13, משומרון לשכם: העדה השומרונית בעת העתיקה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2003, עמ' 215
- ^ 1 2 3 תרגום: Elizabeth Jeffeys, Michael Jeffeys and Roger Scott, 18, The Chronicle of John Malalas, Malburne: Australian Association For Byzanite Studies, 1986, עמ' 260-261
- ^ מנחם מור, משומרון לשכם: העדה השומרונית בעת העתיקה, עמ' 220
- ^ 1 2 Procopius of Caesarea, 11, THE SECRET HISTORY OF THE COURT OF JUSTINIAN, 558 CE, עמ' 47-48
- ^ מנחם מור, משומרון לשכם: העדה השומרונית בעת העתיקה, עמ' 220
- ^ 1 2 צבי ברס, שמואל ספראי, יורם צפריר ומנחם שטרן (ע), ארץ ישראל במאות החמישית והשישית: ירון דן, ארץ-ישראל: מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, כרך ראשון, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1982, עמ' 286-287
- ^ מנחם מור, משומרון לשכם: העדה השומרונית בעת העתיקה, עמ' 218
- ^ ירון דן, ארץ ישראל: מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, עמ' 288
- ^ מנחם מור, משומרון לשכם: העדה השומרונית בעת העתיקה, עמ' 215-216
- ^ שם, עמ' 219
- ^ שם, תרגום לכרוניקן פסחאלה, עמ' 232