פרוקופיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרוקופיוס
Προκόπιος Καισαρεύς
לידה 500 לערך
קיסריה, פלשתינה פרימה, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 570 לערך
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק היסטוריון, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יוונית ביזנטית, יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות על המבנים, אנקדוטה, היסטוריה של המלחמות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פְּרוֹקוֹפְּיוּס מקיסריהיוונית: Προκόπιος ὁ Καισαρεύς;‏ ~500 – לאחר 565) היה היסטוריון ביזנטי בן המאה השישית. כתביו הם מקור המידע העיקרי על תקופת קיסרותו של יוסטיניאנוס הראשון, כמו גם על דמותו של יוסטיניאנוס עצמו, אנשי חצרו והמצביא הידוע בליסאריוס.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוקופיוס נולד בקיסריה, ככל הנראה בשלהי המאה החמישית. מעט מאוד ידוע על מוצאו ונעוריו. מלומדים אחדים שיערו כי היה יהודי או שומרוני שהתנצר. השערה זו אינה בלתי סבירה, לאור המאפיינים הדמוגרפים של קיסריה אז. גם הטון הביקורתי שבו הוא כותב על דיכויו ביד קשה של המרד השומרוני בימי יוסטיניאנוס, תומך בהשערה כי לא היה נוצרי. מצד שני, סביר שאת ההשכלה שרכש בצעירותו כ"רטור", כלומר פרקליט, יכול היה להשיג רק בן האליטה הנוצרית.

את הקריירה שלו בשירות הציבורי החל בקונסטנטינופול, כיועץ משפטי ומזכיר של בליסאריוס, החל משנת 527. זמן קצר לאחר מכן עלה יוסטיניאנוס לשלטון ובליסאריוס התקדם בסולם הפיקוד, עד שהיה למפקד הבכיר ביותר של הקיסרות. פרוקופיוס היה עד ראייה לרבים מהאירועים שכתב עליהם, כשנדד עם צבאו של בליסאריוס במלחמותיו: כשדיכא את מהומות ניקה, כשגבר על הונדלים בצפון אפריקה וכבש את קרתגו; כשנלחם באוסטרוגותים וכשנכנס מנצח לבירה הגותית רוונה ב-540.

בשנות הארבעים של המאה השישית כבר לא היה פרוקופיוס נספח לבליסאריוס, אלא ישב בקונסטנטינופול. בתקופה זו החל לכתוב את חיבורו "היסטוריה של המלחמות". ככל הנראה השלים ב-545 את שבעת חלקיו הראשונים של חיבור זה, עדכן אותם ב-551 והוסיף חלק שמיני ומסכם ב-552. את "על המבנים" חיבר בשנות החמישים, ככל הנראה לפני 558‏.[1]

תאריך מותו שנוי במחלוקת. המקדימים גורסים שמת בסביבות 554. ידוע שב-562 עמד בליסאריוס למשפט בפני מושל בשם פרוקופיוס, אולם הזיהוי של אותו מושל עם פרוקופיוס מקיסריה מוטל בספק. העובדה שאירועים רבים שהתרחשו בשנות החמישים המאוחרות נעדרים מכתביו, כמו גם העדרן של עבודות נוספות שהבטיח (בכתביו הקיימים) לכתוב בעתיד, תומכת בהשערה שמת קודם לכן. יש המתארכים את ה"אנקדוטה" ל-559[2] ולפיהם מת מאוחר יותר.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון הבריטי אדוארד גיבון שיבח את כתיבתו של פרוקופיוס ותמצת את המגוון הייחודי של סוגות שבהם שלח את ידו: "פרוקופיוס חיבר האחת אחרי השנייה את ההיסטוריה, את דברי הקילוסין ואת הסאטירה של זמנו".[3] כוונתו של גיבון לשלוש עבודותיו של פרוקופיוס ששרדו עד ימינו: "היסטוריה של המלחמות", "על המבנים" ו"אנקדוטה", בהתאמה.

היסטוריה של המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו ההיסטורית המרכזית של פרוקופיוס, "היסטוריה של המלחמות" (Ὑπὲρ τῶν Πολέμων Λόγοι), עוסקת בעיקר במלחמותיו של בליסאריוס, בהן חזה המחבר בעצמו כשהתלווה אל המצביא הגדול. "מלחמות" נחלק לשמונה ספרים: שני הראשונים עוסקים במלחמות יוסטיניאנוס בפרסים, השלישי והרביעי במלחמותיו בוונדלים; ושלושת הבאים במלחמותיו עם הגותים. הספר השמיני נכתב זמן מה לאחר שבעת הראשונים. הוא מסכם את קודמיו ומוסיף עליהם השלמות מאוחרות יותר, שככל הנראה מגיעות עד 552 או 554.

בכתיבתו על "המלחמות" פרוקופיוס שואב השראה רבה ממסורת הכתיבה ההיסטורית "הקלאסית", שמזוהה עם כותבים כמו הרודוטוס ותוקידידס. ההשראה הקלאסית באה לידי ביטוי במבנה היצירה והסגנונות בהם מתוארים אירועים שונים, כמו קרבות, שיחות או נאומים, כמו גם טכניקות ספרותיות שונות – למשל, נאומי המנהיגים הצבאיים לפני הקרבות שמסבירים את האסטרטגיה שמובילה אותם. בנוסף, עושה פרוקופיוס שימוש ברמיזות והתייחסויות לחלקים ספציפיים מתוך היצירות הקלאסיות שקדמו לו, כמו למשל המשפט הראשון של היצירה, שמחקה את הכתיבה של תוקידידס.[4]  

פרוקופיוס מציג את עצמו במלחמות כמי שהיה עד ממקור ראשון לרבים מהאירועים שהוא מתאר, וככל הנראה ליווה את הצבא בהנהגתו של בליסאריוס בחלק נכבד ממסעותיו ברחבי האימפריה. עם זאת מדובר במקור היחיד שנמצא כרגע בידינו לרבים מהאירועים המתוארים ולכן קשה להעריך את אמינות היצירה באופן מלא.

תמורה ניכרת חלה בטון הכתיבה לאורך הספרים: פרוקופיוס החל את הכתיבה כמעריץ של גיבורו בליסאריוס, אולם בפרקים המאוחרים הלך ומיעט בערכו. אולם הסגנון הכולל של החיבור הוא היסטוריוגרפי אובייקטיבי, בניגוד גמור לסגנונו של חיבורו החשוב השני. יחסו של פרוקופיוס כלפי יוסטיניאנוס בחיבור זה הוא לא חד משמעי. באופן כללי, ניתן לומר שגישתו יותר ביקורתית מזו שמופיעה ב"על המבנים" אך הרבה פחות ביקורתית מזו שב"אנקדוטה". בעיקר לקראת סוף היצירה, במקביל לעלייה בביקורת ביחס לבליסאריוס, ניתן לשים לב לביקורת המובעת ביחס ליוסטיניאנוס, עם כי היא לא מבוטאת בצורה ישירה. למשל, לפעמים ניתן לראות את הביקורת באה לידי ביטוי דרך דבריהן של דמויות בתוך היצירה.[5]

פרוקופיוס מזכיר בספר את האי "יוטבה" (יוונית: Ἰωτάβη). לדבריו פעלה באי מושבה יהודית אוטונומית, שעברה לשלטון ביזנטי בימי יוסטיניאנוס הראשון.[6] האי מתאים בתיאורו לאי טיראן שמדרום לחצי האי סיני.

בספר[7] כותב פרוקופיוס על מבצר בנומידיה, במקום שבו שוכנת העיר טיגיסיס (אנ'), וכי ישנם שם שני עמודי אבן עם כתובת בשפה הפיניקית: "אנו הם אלו שנמלטו מפניו של יהושע השודד, בן נון".[8]

האנקדוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנקדוטה (פרוקופיוס)

הטקסט המוכר בשם "אנקדוטה" מכונה לעיתים גם בשם "ההיסטוריה הסודית" (Ἀπόκρυφη Ἱστορία), או לחלופין "זכרונות שלא פורסמו" (בתרגום חופשי מיוונית) הטקסט נכתב על ידי ההיסטוריון פרוקופיוס ומעולם לא הופץ באופן פומבי אלא נשמר כסוד בשל תוכנו הקיצוני. בעוד שבמהלך הטקסט "ההיסטוריה של המלחמות" אותו פרסם פרוקופיוס ברבים עוד במהלך חייו מתאר פרוקופיוס את ההיסטוריה הרשמית והגלויה של תקופת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס, ב"אנקדוטה" בוחר פרוקופיוס לתאר את חייהם של הקיסר יוסטיניאנוס וזוגתו תאודורה, וכך גם את חייהם של הגנרל בליסאריוס וזוגתו תוך כדי מתיחת ביקורת בוטה וקשה עליהם, על חייהם ועל התנהגותם.

בניגוד ל"היסטוריה של המלחמות" אשר מהווה עד ימינו אנו את אחד ממקורות המידע העיקריים אשר מתאר את תקופת השלטון המשמעותית של יוסטיניאנוס ומהווה אמצעי מידע חשוב בתהליך הלמידה והניתוח של היסטוריונים החוקרים תקופה זו, ה"אנקדוטה" שונה ממנו מן היסוד. בשל הנושאים הרגישים והניסוחים הפוגעניים בהם בחר פרוקופיוס להשתמש לאורך כתיבת הטקסט, הוא לא נודע ברבים ואף לא הופץ באופן פומבי, עובדה ניתנת להבנה בהתחשב בהשלכות האפשריות שהפצתו הייתה עלולה לגרום לחייו של כותבו – פרוקופיוס. יחד עם זאת, נראה כי קיומו היה ידוע לכותבי האנציקלופדיה הביזנטית "סודא" אשר נכתבה במהלך המאה העשירית. כותביו אף תיארו את הכתב כ"לעז ופגיעה בשמם של הקיסר יוסטיניאנוס ואשתו תאודורה כמו של בליסאריוס עצמו ואשתו"[9].

במהלך שנת 1623 נחשפה בספריית הוותיקן תגלית חדשה, עותק של "אנקדוטה" נמצא בין כותלי הספרייה, הוצא לאור ופורסם ברבים. במהלך קריאתו הדבר העיקרי הבולט לעינו של הקורא הוא השיפוטיות העזה התיעוב הרב אותם רוכש פרוקופיוס לנושאי הטקסט, הלא הם יוסטיניאנוס, תאודורה, בליסאריוס ואשתו. פרוקופיוס נוקט גישה ביקורתית ונוקשה בכתיבתו ובין היתר מתאר את יוסטיניאנוס כשליט אכזרי, אנוכי ותאוותן ואילו את הקיסרית תיאודורה כהיותה אישה מופקרת ונהנתנית בעלת דחף מיני בלתי נשלט[10].

בהקדמתו לטקסט מסביר פרוקופיוס כי הפעם בכוונתו לכתוב את כל האמת ויתאר את חצרו של יוסטיניאנוס כפי שהיא אכן נראית, דבר שלא היה ביכולתו לעשות בכתבו את כתביו הקודמים בשל ההשלכות הקשות שהיה סובל. לכל אורך קריאת הטקסט פרוקופיוס אינו בוחל באף אמצעי על מנת להשחיר את פניהם של יוסטיניאנוס ותאודורה. בין היתר לאורך הטקסט מוקיע פרוקופיוס את כל הסובבים את הזוג הקיסרי ככסילים, מושחתים וטיפשים, חסרי כל עמוד שדרה.

מלבד זאת בין תיאוריו לאורך ספרו פרוקופיוס מרחיק לכת עד כדי העלאת הטענה שיוסטיניאנוס ותאודורה אינם בני אדם כלל וכלל אלא שדים שלבשו דמות אדם ונשלחו ארצה על מנת להחריב את כל הסובב אותם, ואף מוסיף דוגמאות לסיטואציות שונות בהן ברגע של חוסר תשומת לב נחשפו דמויותיהם השדיות בפני הסובבים אותם. בנוסף לכך מפליג פרוקופיוס בתיאוריו השונים אודות כל הרוע השורץ בחצרו של יוסטיניאנוס וחוגג תחת ניצוחו, כדוגמת מסיבות המין הנהנתניות והמופקרות שעורכים בני הזוג הקיסרי ואותן פוקדים כל המי ומי באוכלוסיית הבירה. פרוקופיוס מתאר בטקסט מסיבות אלו בסלידה גלויה[11].

בדומה ל"היסטוריה של המלחמות" אשר זכה למעמדו כטקסט היסטורי חשוב ומבוסס מסיבה מסוימת, גם ב"אנקדוטה" פרוקופיוס אינו שוכח את יסודותיו כהיסטוריון ומדייק בתיאוריו ההיסטוריים. אך כאשר הוא פונה לדון בהתנהלותם של יוסטיניאנוס, תיאודורה ובליסאריוס, מושאיו האמיתיים והעיקריים של הטקסט, נותן פרוקופיוס דרור לסלידתו הרבה מן האחרונים ומאפשר לה להיות גלויה לכל. זוהי מטרתו העיקרית של הטקסט, למתוח ביקורת על בעלי השררה אותם פרוקופיוס כה תיעב ובטקסט זה הוא אינו בוחל באף אמצעי.

ההיסטוריה הסודית של פרוקופיוס נחשבת על ידי רוב ההיסטוריונים כהוצאת דיבה נגד חצרו של יוסטיניאנוס, והספר לא נחשב לתיעוד היסטורי מדויק, בניגוד לספריו האחרים של פרוקופיוס אשר נחשבים לתיעודים חשובים ומדויקים של האימפריה הרומית.[דרוש מקור]

על המבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה "על המבנים" (Περὶ Κτισμάτων) נכתבה על ידי פרוקופיוס ככל הנראה ב-554 לספירה. היא עוסקת במבנים והבניינים ברחבי האימפריה הביזנטית שהקיסר יוסטיניאנוס סייע בבנייתם או הוביל אותה.

המבנים העיקריים אשר את בנייתם מתאר פרוקופיוס הם כנסיות, ביצורים ומבנים שמטרתם לשפר את אספקת המים כמו אמות מים. פרוקופיוס מתייחס לתהליך הבנייה וקשיים בהם נתקלו העובדים, כמו גם מתאר את המבנים בצורה מפורטת. לאורך היצירה מופיעות לעיתים קרובות התייחסויות לדת הנוצרית ותיאור בניית המבנים והשפעתם נעשה דרך נקודת מבט נוצרית, מהתיאור כי אלוהים שלח את אנשי המקצוע, או נתן את ההשראה לבנייה, ועד שימוש בציטוטים מהברית החדשה.[5]

לאורך היצירה מוצג יוסטיניאנוס באור חיובי במיוחד, כשהדגש המרכזי הוא על הטוב שהביא לאימפריה בזכות מפעלי הבנייה שלו. בפרק הראשון מפליג פרוקופיוס ומתאר את יוסטיניאנוס כקיסר עילאי במגוון בחינות. לאורך היצירה הדגש על יכולותיו המרשימות של יוסטיניאנוס חוזר שוב ושוב, ובפרט חוזר על עצמו נושא הקרבה הגדולה בין יוסטיניאנוס לאל, המבוסס על ההנחה המקובלת במאה ה-6 לפיה הקיסר היה במידה מה נציג האל עליי אדמות. גישה זו עומדת בניגוד לאופן הצגתו של יוסטיניאנוס ביצירות אחרות של פרוקופיוס כמו "מלחמות", ובעיקר ב"אנקדוטה".

הגישה המקובלת המסבירה את האופן בו פרוקופיוס מציג את יוסטיניאנוס ב"על המבנים", היא שמדובר ביצירה שנכתבה בהזמנת החצר הקיסרית ותוכנה נקבע בהתאם, על בסיס האידאולוגיה הקיסרית וכדי להלל ולפאר את יוסטיניאנוס. אולם יש גם הטוענים כי דעותיו של פרוקופיוס לא נעלמות לחלוטין מהיצירה. טענה אחת היא שפרוקופיוס מציג ביצירה את דמות הקיסר האידיאלית לפי דעתו, וביצירותיו האחרות מסביר כיצד יוסטיניאנוס סטה מדמות זו. טענה נוספת היא שניתן למצוא גם ב"על המבנים" ביקורת כלפיו יוסטיניאנוס המעידה על דעותיו האמיתיות של פרוקופיוס, גם אם היא פחות גלויה מביצירותיו האחרות, דרך שימוש ברמיזות ליצירות מוכרות אחרות בקאנון הקלאסי או מילים בעלות משמעות כפולה.[12]

ספרות בהשראתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן ההיסטורי "הרוזן בליסאריוס", מאת רוברט גרייבס, מבוסס על כתיבתו ההיסטורית (ה"סודית" כמו גם הרשמית) של פרוקופיוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבי פרוקופיוס:
    • במקור היווני: ג'ייקוב האורי (עורך), Procopii Caesariensis opera omnia, הוצאת טויבנר 1964
    • בתרגום לאנגלית: ה"ב דיואינג (מתרגם), Procopius, הוצאת Loeb Classical Library, שבעה כרכים 1914–1940
  • אווריל קמרון, Procopius and the Sixth Century, הוצאת ראטלדג', לונדון\ניו יורק 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרוקופיוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב"על המבנים" משבח פרוקופיוס את הקיסר על בניית הכיפה המרשימה של האיה סופיה, כדוגמה לחסד אלוהי שממנו נהנה יוסטיניאנוס. סביר להניח שלא היה כותב זאת לאחר שהכיפה התמוטטה, ב-7 במאי 558. אך כתביו של פרוקופיוס נכתבו בהמשכים, וייתכן שחלקים מאוחרים יותר של "על המבנים" פורסמו לאחר 558.
  2. ^ בפרק העשרים וארבעה של האנקדוטה מדובר על מה שעשה יוסטיניאנוס, ומה שלא עשה, בשלושים ושתיים שנות שלטונו. יוסטיניאנוס עלה לשלטון ב-527, ומכאן נגזר תאריך של 559 לכל המוקדם. אולם פרוקופיוס מתאר את הקיסר שקדם ליוסטיניאנוס, דודו יוסטיניוס הראשון, כבובה בידי אחינו. מספר חוקרים גורסים אם כן שאת שלושים ושתים השנים יש למנות משנת עלייתו לשלטון של הדוד - 518.
  3. ^ גיבון, "ההיסטוריה של עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית", פרק 40 [1] (הקישור אינו פעיל, 6.4.19)
  4. ^ Anthony Kaldellis, Procopius of Caesarea : tyranny, history, and philosophy at the end of antiquity, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2004
  5. ^ 1 2 Averil Cameron, Procopius and the sixth century, Berkeley and Los Angeles: University of California Press, 1985
  6. ^ פרוקופיוס, היסטוריה של המלחמות, I. ‏xix. ‏4 (באנגלית)
  7. ^ ספר 4, פרק 10 (באנגלית)
  8. ^ ראה מאמרו של פיליפ שמיץ, לעניין האמינות והאותנטיות של הנ"ל
  9. ^ פרוקופיוס, בסודא
  10. ^ פרוקופיוס, אתר אנציקלופדיית בריטניקה
  11. ^ Pokopios, The Secret History, Indianapolis\Cambridge: Hackett Publishing Company, inc
  12. ^ J. A. S. Evans, Justinian and the Historian Procopius, Greece & Rome