יוסטיציה אדטודה

יוסטיציה אדטודה
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	קוציציים
סוג:	יוסטיציה
מין:	יוסטיציה אדטודה
שם מדעי
	Justicia adhatoda; ‏ליניאוס, 1753

יוּסְטִיצְיָה אֲדַטּוֹדָה (Justicia adhatoda), הידועה גם בשמה הקודם אדטודה לבנה (adhatoda vasica), היא עץ נוי ירוק-עד, בכותי, מסועף וסבוך, בגובה 2.5 עד 4 מ' ממשפחת הקוציציים^[2]^[3]. מוצאו של העץ מהאזורים המשתרעים מאפגניסטן ועד הודו-סין. הסוג יוסטיציה כולל 917 מינים ותפוצתו באפריקה, ומאסיה הטרופית והסובטרופית עד האוקיינוס השקט, ובאמריקה הטרופית והסובטרופית. בישראל יוסטיציה אדטודה אוקלמה בהצלחה באזור ההרים ואף באזורים אחרים^[4]. הסוג אדטודה אליו שויך מין זה הוכלל ביוסטיציה (בספרות נפוץ השם אדטודה לבנה)^[5]^[6].

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגזע צר. נוף הצמרת כדורי ובכותי. הענפים עבים, פחות או יותר רְבוּעִים (בעלי 4 מקצועות), שעירים בצעירותם, אך עד מהרה מתקרחים. לאורך כל מקצוע יש טור עדשתיות מאונכות ומוארכות מעט. עַדְשָׁתִית (Lenticle) היא כתם מחוספס, כהה, מורם במקצת, הפורץ דרך האפידרמיס ושונה מסביבתו.

העלים פשוטים וגדולים, נגדיים וסְדוּרִים שְׁתִי וָעֵרֶב (Opposite Decussate), כלומר על עלה אחד ממוקם בזווית של 90 מעלות לעלה שמתחתיו או מעליו, כך שעל הענף ערוכים 4 טורים של עלים.

הפטוטרת פלומתית ואורכה 0.8 עד 3 ס"מ. אין לוואים.

הטרפים ירוקים, גדולים ותמימים, אורכם 7 עד 20 ס"מ ורוחבם 2 עד 8 ס"מ, דמוי ביצה או דמוי אזמל, קודקודם חד ולפעמים החוד מעוקם במעט, בסיסם בעל צורת יתד רחב שהולך וצר כלפי הפטוטרת. משני צידי העורק המרכזי יוצאים 9 עד 12 עורקים משניים ירוקים ומקושתים, המתחברים זה לזה קרוב לשולי הטרף.

התפרחות הן שיבולים זקופות, אמיריות (בקצה הגבעול), אורכן 3 עד 8 ס"מ, עם חלק תחתון רחב וקודקוד צר, וציר תפרחת עבה. עוקץ התפרחת ארוך ואורכו עד 8 ס"מ. בתחתית כל תפרחת ישנם 2 חפים גדולים ירוקים ובולטים. החפים דמויי ביצה עד מוארכים ועם קודקוד חד, אורכם 1 עד 2 ס"מ ורוחבם 0.5 עד 1.5 ס"מ, פלומתיים, שוליהם ריסניים; בכל חפה 3 עד 7 עורקים.

הפרחים הלבנים המעוטרים בקווים אדומים, יושבים בצפיפות בזוגות על ציר התפרחת, בדומה למערך העלים - סְדוּרִים שְׁתִי וָעֵרֶב - כלומר כל פרח נמצא בזווית של 90 מעלות לפרח שמתחתיו או מעליו, כך שעל הציר ערוכים 4 טורים של פרחים, חלקם סגורים, חלקם פתוחים וחלקם נבולים. הפרחים הצעירים בחלק העליון והמבוגרים בחלק התחתון. באותה תפרחת ניתן למצוא פרחים בשלבי התפתחות שונים. ישנם פרחים שכותרתם נפלה עם עמוד שחלה דקיק יוצא מבין עלי הגביע ומשתלשל על החפים. בתפרחות ותיקות יותר ניתן לראות עלי גביע נבולים בצבע חום.

הפרחים דו-מיניים, בעלי שחלה עילית, בעלי עטיף כפול, מאוחי עלי כותרת בבסיסם לצינור ונושרים כיחידה אחת שלמה, מתאפיינים בסימטריה דו-צדדית בולטת. הפרחים רחבים, אורכם 3 ס"מ ויותר וקוטרם 1.2 ס"מ ויותר. צבעם לבן או ורוד ובהם קווים אדומים-ורדרדים או סגולים.

כל פרח יוצאת מחיק 3 חפיות לא שוות: אחת גדולה ושתיים קטנות. החפית הגדולה חיצונית ועוטפת את החפיות הקטנות ואת הגביע. חפיות הפרח דמויות סרגל עד דמויות אזמל, באורך 1 עד 1.4 וברוחב כ-0.4 ס"מ, קודקודן חד ובעלי 3 עד 5 עורקים.

הגביע צינורי ועבה, שסוע ל-5 אונות, קצרות במידה בולטת יותר מן החפיות המלוות את הפרחים. שהן כמעט שוות. אונות הגביע סרגליות ומוארכות, כמעט שוות זו לזו, אורכן כ-10 מ"מ ורוחבן 3 מ"מ.

הכותרת דו-שפתנית, דהיינו היא בעלת צינור כותרת שקצהו העליון שסוע לשתי שפות: העליונה בת 2 אונות והתחתונה בת 3 אונות. הכותרת, שאורכה אורכו 2.5 עד 3 ס"מ, נושרת כיחידה אחת שלמה ומותירה את הגביע ועמוד השחלה. צינור הכותרת רחב וקצר, בסיסו גלילי ורוחבו כ-5 מ"מ ואחר כ-5 מ"מ הוא מתרחב בהדרגה למעלה ומתעקם כלפי מעלה.

השפה העליונה גדולה ולבנה, דמוית ביצה מאורכת (1.8 ס"מ), קמורה וחופה על השפה התחתונה, ובעלת 2 אונות עם מפרץ רדוד ביניהם.

השפה תחתונה מאורכת-עגולה, פרושה ובעלת 3 אונות; האונה האמצעית כמעט מעוגלת, אורכה 9 מ"מ ורוחבה 5 מ"מ, עם פסים סגולים או ורדרדים. האונות הצדדיות דמויות-ביצה, אורכן כ-8 מ"מ ורוחבן 4.5 מ"מ.

האבקנים 2 במספר. הזירים קירחים, ובולטים, אורכם כ-1.5 ס"מ מופרדים זה מזה. כל אחד מהזירים מעורה באמצעו או בפתחו של צינור הכותרת, והוא נמשך ומתקמר מתחת לשפה העליונה.

המאבקים מחודדים ובעלי דורבנות ואינם נפתחים בסדק^[7]. לכל מאבק שתי לשכות אליפסואידים, שאורכן כ-3.5 מ"מ. הקונקטיב (הרקמה שבין הלשכות) צר מאוד. שתי הלשכות קבועות בגבהים שונים, אך הן אינן מרוחקות זו מזו. הלשכה התחתונה עם דורבן בבסיסה.

השחלה עילית. עמוד השחלה לבן, מעוקל, דמוי חוט ואורכו כ-2.5 ס"מ. חלק מבסיסו פלומתי והוא משתייר לאחר נשירת הכותרת. הצלקת פשוטה.

השליה זוויתית. בכל מגורה 4 ביציות, ובדרך כלל הן ערוכות בה בשורות אנכיות.

הפרי הוא הלקט דמוי ביצה הפוכה או מאורך, אורכו 2.5 עד 4 ורוחבו כ-0.5 ס"מ. ההלקט מחולק לשתי מגורות ונפתח באמצעות שתי קשוות. בכל הלקט 2 או 4 זרעים^[7].

הזרעים קירחים, מעוגלים בקו מתאר.

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטיציה אדטודה הוא עץ בעל צימוח מהיר זקוק לאור מלא או חלקי, עמיד בקרה, גדל בהר להר הגבוה, בעמק ובשפלה ובבקעה ובקרקעות שונות ומנוקזות. הריבוי בעזרת ייחורים^[7].

הפריחה בקיץ.

יוסטיציה אדטודה ברפואה העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהודו, לצמח יוסטיציה אדטודה הידוע בכינויו "Adulsa" או "Vasaka" בהינדית, יש חשיבות רפואית משמעותית. הוא נמצא בשימוש ברפואה האיורוודית (Ayurvedic) המסורתית במשך מאות שנים בשל סגולות המרפא שלו. השימושים נפוצים של יוסטיציה אדטודה בהודו כוללים:

הפרעות נשימה: יוסטיציה אדטודה ידועה בעיקר ביעילותה בטיפול במחלות בדרכי הנשימה כגון אסתמה (גנחת), ברונכיטיס, שיעול והצטננות. העלים שלה מכילים אלקלואידים ותרכובות אחרות בעלות תכונות מכייחות, מרחיבות סימפונות ואנטי דלקתיות, המסייעות בהקלה על תסמיני נשימה.
גודש הסימפונות: הצמח משמש לעיתים קרובות כדי להקל על גודש הסימפונות על ידי עידוד הוצאת ריר מדרכי הנשימה, ובכך להקל על קשיי הנשימה.
הקלה בשיעול: הצמח נחשב לתרופה יעילה לסוגים שונים של שיעול, כולל שיעול יבש ושיעול ליחתי. התרופה מסייעת להרגעת השיעול ודיכויו.
אנטי דלקתי: העלים של יוסטיציה אדטודה מכילים תרכובות ביו-אקטיביות בעלות תכונות אנטי דלקתיות, מה שהופך אותם לשימושיים בהפחתת דלקת הקשורה למצבי נשימה.
הפחתת חום: ברפואה האיורוודית משתמשים ביוסטיציה אדטודה גם להורדת חום בשל תכונותיו להורדת חום.
מאפיינים אנטי-מיקרוביאליים: כמה מחקרים מצביעים על כך שביוסטיציה אדטודה זוהו פעילות אנטי-מיקרוביאלית נגד חיידקים ופטריות מסוימים, מה שמגביר עוד יותר את תפקידה בריפוי זיהומים בדרכי הנשימה.
ריפוי פצעים: בנוסף, מאמינים כי יוסטיציה אדטודה היא בעלת תכונות ריפוי פצעים ולעיתים משתמשים בה באופן מקומי לטיפול בחתכים ובפצעים.

בסך הכל, צמח יוסטיציה אדטודה ממלא תפקיד משמעותי ברפואה ההודית המסורתית, במיוחד בטיפול בהפרעות נשימה, וממשיך להיות מוערך בשל תכונות הריפוי שלו.

יוסטיציה אדטודה בחקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהשימוש המסורתי העיקרי יוסטיציה אדטודה הוא ברפואת צמחים, במיוחד בטיפול במחלות נשימה בבני אדם, יש לה גם שימושים משניים בגידול בעלי חיים. באזורים מסוימים בהודו העלווה מעובדת כגידול מספוא לבעלי חיים, כולל בקר, עיזים וכבשים. העלים של הצמח מיובשים ולאחר מכן ניתנים לבעלי חיים כמזון משלים. חשוב להדגיש שהיא לא משמשת כמזון עיקרי לבעלי חיים, אלא ניתנת בדרך כלל בשילוב עם מקורות מספוא אחרים.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלה טיפוסי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יוסטיציה אדטודה בוויקישיתוף

יוסטיציה אדטודה, באתר ITIS (באנגלית)
יוסטיציה אדטודה, באתר NCBI (באנגלית)
יוסטיציה אדטודה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
יוסטיציה אדטודה, באתר Tropicos (באנגלית)
יוסטיציה אדטודה, באתר GBIF (באנגלית)
יוסטיציה אדטודה, באתר The Plant List (באנגלית)
יוסטיציה אדטודה, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ יוסטיציה אדטודה באתר הרשימה האדומה של IUCN
^ Justicia adhatoda, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ Justicia adhatoda, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏23-11-2023
^ גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, הניסיונות לאקלום עצים אקזוטיים בארץ-ישראל בתקופת השלטון הבריטי, קתדרה 85, אוקטובר 1997, עמ' 154, 158
^ Justicia, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ Justicia, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏24-11-2023
^ ¹ ² ³ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 413-18

[IucnRedList-1] יוסטיציה אדטודה באתר הרשימה האדומה של IUCN

[2] Justicia adhatoda, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[3] Justicia adhatoda, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏23-11-2023

[4] גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, הניסיונות לאקלום עצים אקזוטיים בארץ-ישראל בתקופת השלטון הבריטי, קתדרה 85, אוקטובר 1997, עמ' 154, 158

[5] Justicia, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[6] Justicia, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏24-11-2023

[:0-7] ¹ ² ³ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 413-18

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]