לדלג לתוכן

קוציציים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקוציציים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: קוציציים
שם מדעי
Acanthaceae
ז'יסייה, 1789

קוציציים (שם מדעי: .Acanthaceae Juss) היא משפחה המקיפה צמחים עשבוניים (חד-שנתיים או רב-שנתיים) שרועים או זקופים או לעיתים רחוקות מטפסים או בני שיח או שיחים או לעיתים רחוקות עצים קטנים בסדרת הצינוראים[1][2]. המשפחה נפוצה בעיקר באזור הטרופי כולל דרום-מזרח אסיה, אפריקה, אמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית עם מעט מינים באזורים ממוזגים. היא נקראת על שם הסוג הבולט Acanthus הקרוי בעברית קוציץ, אך בניגוד לשמה מעט מבני המשפחה קוצניים. המשפחה מונה 208 סוגים ו-5598 מינים[2], מהם רק שניים גדלים בר בישראל קוציץ סורי וריסן דק, ועוד שיח או עץ קטן, אביצניה ימית, הגדל בחופי ים סוף במי ים מלוחים ויוצר נופי צומח שנקראים מנגרובים[3][4]. אביצניה ימית שויכה בעבר למשפחת הוורבניים.

תפרחת של קוציץ סורי בנחל עיון
תפרחת של קוציץ רך ביד יצחק בן צבי ירושלים

מלבד שלושת המינים הללו, מינים רבים מסוגים שונים במשפחה זו משמשים כצמחי נוי בעולם ובישראל כמו יוסטיציה (למשל יוסטיציה אדטודה), ברלריה, רואליה, תונברגיה ועוד[5]. בישראל מוכר המין קוציץ רך.

משפחת הקוציציים היא משפחה קטנה וקרובה למשפחת השפתניים. ואכן הפרחים מזכירים שפתניים, אך שונים בכמה וכמה מאפיינים. העיקרית שבהם סוג הפרי. פרי השפתניים הוא על פי רוב מַפְרֶדֶת (schizocarp) לעומת הלקט במשפחת הקוציציים. עמוד השחלה אינו משתייר לאחר נשירת הכותרת בשונה מהקוציציים.

מורפולוגיה - מאפייני המשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת הקוציציים היא משפחה של עשבים או שיחים או עצים הגדלים באזורים טרופיים ומיעוטם באזורים ממוזגים.

העלים נגדיים, פשוטים וחסרי לוואים.

התפרחות דמויות שיבולת או צבורות באגדים בלוויית חפים גדולים ובולטים.

הפרחים דו-מיניים, מאוחי עלי כותרת בבסיסם לכדי צינור רחב וקצר, על פי רוב בלתי נכונים ובעלי סימטריה דו-צדדית בולטת, עלי הכותרת נושרים כיחידה אחת ומותרים את עלי הגביע ועמוד השחלה.

הגביע בעל 5 עלים או אונות, לעיתים רחוקות 4.

הכותרת בעלת צינור ואוגן בעל 5 אונות או שיניים. לעיתים האוגן דו-שפתני או לפעמים חד-שפתני (הכותרת שסועה לאורכה ולה רק שפה אחת).

האבקנים ערוכים על הכותרת, ומספרם קטן ממספר אונות הכותרת ומספרם 2 עד 4, לא שווים זה לזה. לעיתים קרובות יש אחד עד שלושה אבקנים עקרים[6].

המאבקים אינם נפתחים בנקבים, אלא בסדקים.

השחלה עילית, עמוד שחלה אחד, על פי רוב ארוך ונשאר לאחר נשירת הכותרת. מספר הצלקות אחד או שניים.

השליה זוויתית בכל מגורה אחד עד הרבה ביציות. (ביציות 4 או יותר), בדרך כלל הן ערוכות בשורות אנכיות בכל מגורה[5].

הפרי הוא הלקט המחולק לשתי מגורות ונפתח בשני קשוות. הֶלְקֵט (Capsule) הוא על פי רוב פרי יבש בן מגורה אחת או יותר, שמכיל זרעים מרובים.

הזרעים קירחים או שעירים[7].

מיני הבר בצמחיית ארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף גודלה של המשפחה, רק שני מינים מסוגים שונים מיוצגים בצמחיית הבר של ארץ ישראל.

  1. קוציץ סורי הוא צמח עשבוני רב־שנתי קוצני מאוד ובולט בעמוד תפרחת מרשים תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון מדרום מזרח טורקיה ועד ירדן וישראל. מין זה מאכלס בתות ושדות עשבוניים בחבלים הים-תיכוניים של ישראל.
  2. וריסן דק שהוא הוא צמח קוצני רב-שנתי מדברי, מאכלס בתי גידול חמים ויבשים ביותר בישראל. תפוצתו הטבעית מצטמצמת במזרח האזורים הסהרו-ערבי והסודני של צפון מזרח מצרים, סיני, ירדן וישראל.

בני משפחת הקוציציים כצמחי נוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר גבוה יחסית של סוגים ממשפחה זו משמשים כצמחי נוי. מדובר בעיקר בשיחים וברב-שנתיים עשבוניים אשר הוכנסו לגן הנוי בשל ערכם האסתטי.

רוב מיני המשפחה המשמשים כצמחי נוי, מקור חינם בפרחיהם הגדולים והאופייניים של המשפחה. קבוצה אחת של צמחים נחשבת לאטרקטיבית עבור האדם בשל עליהם, אשר לעיתים הם צבעוניים כמו בסוג ברוד, או משנים את צבעיהם לאורך עונות השנה כדוגמת איצטרובלנית.

רוב צמחי הנוי במשפחה הם צמחי גינה, וסוגים מסוימים משמשים כצמחי בית.

רשימת הסוגים המשמשים כצמחי נוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מובאים על פי סדר הא'-ב

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Acanthaceae Juss, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ 1 2 Acanthaceae, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-7-2023
  3. ^ אביצניה ימית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ Avicennia marina, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  5. ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב, 1998: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 413-421
  6. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 621-2
  7. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 415-6
  8. ^ Acanthus mollis, POWO plants of the World Online. Published on the Internet