יוסי אוחנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסי אוחנה, 2004

יוסי (זוזו) אוחנה (23 באוגוסט 19337 במרץ 2014) היה סופר ואיש דפוס ישראלי, חתן פרס זאב לספרות ילדים ונוער התשמ"ה 1985.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמו, רחל אוחנה, ילידת חברון ודור שישי בישראל; אביו, יהודה, יליד נווה צדק בתל אביב. אביו ואמו גורשו בצעירותם (כל אחד בנפרד) מארץ ישראל בזמן השלטון העות'מאני בארץ ישראל, הגיעו לאלכסנדריה, שם נפגשו והתחתנו. יהודה אוחנה היה בעל מפעל חליפות מצליח וחזן בבית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה.

יוסי (זוזו) אוחנה נולד באלכסנדריה שבמצרים, ולו אחות וארבעה אחים מבוגרים ממנו. ב-1938, בהיותו בן שלוש, שב עם משפחתו לארץ ישראל, הם התיישבו בנווה צדק. יוסי למד בבית הספר 'תלמוד תורה' ולאחר מכן בבית הספר תחכמוני בתל אביב. האב יהודה, שלא הצליח בעסקיו בתקופת קום המדינה, הלך לעולמו בהיותו בן 42 ויוסי יצא לעבוד מגיל צעיר כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

בשנת 1951 התגייס לצה"ל, שירת כממלא מקום קצין הרכב בבה"ד בדרגת סמ"ר והשתחרר בשנת 1953. מאז שחרורו השתתף עד שנת 1973 בכל מלחמות ישראל, בשירות מילואים.

החל לעבוד ב'דפוס הפועל הצעיר' ולאחר מכן בדפוס דבר. לימים הצטרף כשותף לאחיו מוריס ב'חברת הכורכים', אותה ניהל מרבית חייו. יוסי אוחנה נישא למימי לבית הימן, זוכת אות ההתנדבות "מגן העיר" מראש עיריית רמת גן, צבי בר. להם שלוש בנות ובן. בנם אודי הוא בעל הוצאת הספרים אופיר ביכורים.

ספרו של יוסי אוחנה ראה אור בשנת 1984 בהוצאת מעריב וזכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת תשמ"ה, מטעם משרד החינוך והתרבות. הספר נכנס לתוכנית הלימודים ונלמד בקובץ "באומר ובשיח - לקט ספרותי לבית הספר היסודי".

נימוקי ועדת השופטים להענקת הפרס:

"המספר ניחן בזיכרון מצוין, ביכולת תיאור וברגש אמיתי עמוק וכן כלפי ילדותו הקשה, אך היפה, בשכונת שבזי. ניכר בסיפוריו שהם באים להנציח חוויות שחווה מתוך צורך נפשי עמוק לזכור ולהזכיר, מתוך רצון להקנות לדור הגדל בארץ את קורות היישוב באספקלריה של ילד שחי באותם זמנים של טרם המדינה. אין הוא מתיימר להיות מה שאינו, לא מתהדר בנוצות מקושטות של בעלי מקצוע ואורח סיפורו נשאר ביסודו כפי שנשתמר בחדרי מוחו, בפינות החמות השמורות לשכונה בליבו.
המסר שמעביר הסופר ברור וחד, הקורא מתרשם וחווה את חוויות גיבורי הסיפורים, ובראשם המספר-הילד עצמו, והמשקע הנותר אחר קריאה הוא של חיבה, ואולי אף של געגועים לימים ההם, לחיי צניעות ופשטות, לאחוות שכנים ולמטרה משותפת מעבר למאבק הקיום בחיי היום יום."

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסתר קל (שמעה ורשמה), "השכונה של יוסי", הארץ שלנו, חוברת 15 תשמ"ה, 2 בינואר 1985, עמ' 4–5, 15.
  • יוסי (זוזו) אוחנה, חוברת זיכרון להוריי היקרים ולכל משפחת אוחנה, הוצאת אופיר ביכורים, התשע"ג 2012.

קטעים מספרו ראו אור גם באכסניות הבאות:

  • "רחל המשוגעת", בתוך: בת שבע רשף, מיכל הניג-טולדנו, דבורה אמיר (עורכות), עונות וליהנות – מקראה בחינוך הלשוני בשילוב טקסטים חזותיים, ג חלק שני, הוצאת יבנה/בונוס, תשע"ה 2015, עמ' 79–81.
  • גרשון ברגסון (עורך), בתוך: באומר ובשיח – לקט ספרותי לבית-הספר היסודי, ספר ראשון לכתות ג-ד, ספריית הפועלים, באישור משרד החינוך והתרבות, תשמ"ה 1985, עמ' 60–62.
  • "יעקב אבו אל בנאת", בתוך: מועדונופש – חדשות טבריה ואילת קלאב הוטל, גיליון מס' 13, דצמבר 1984, עמ' 27.