יורי נורשטיין

יורי נורשטיין
Норштейн, Юрий Борисович
לידה	15 בספטמבר 1941 (בן 82); רוסיה
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
תקופת הפעילות	1968 – אין ערך
עיסוק	במאי קולנוע ואנימטור
בן או בת זוג	Francheska Yarbusova
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות (1979); אמן העם של הפדרציה הרוסית (1996); פרס וינזור מקיי (1991); מסדר השמש העולה; פרס ניקה; אביר מסדר האמנויות והספרות; פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה; Triumph; פרס אנני; "His own way" award ;
	http://www.norshteyn.ru
	פרופיל ב-IMDb

יורי בוריסוביץ' נורשטיין (רוסית: Норштейн, Юрий Борисович ;נולד ב-15 בספטמבר 1941) הוא אנימטור סובייטי ורוסי המוכר ביותר מהסרטים הקצרים המונפשים שלו "קיפוד בערפל" ו"סיפורי סיפורים". מאז 1981 הוא עובד על סרט באורך מלא בשם "האדרת" המבוסס על סיפור קצר באותו השם מאת ניקולאי גוגול. על פי העיתון "וושינגטון פוסט", "הוא נחשב על ידי רבים לא רק האנימטור הטוב ביותר בדורו, אלא הטוב ביותר מכל הזמנים".^[1]

חייו וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ושנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורשטיין נולד למשפחה יהודית בכפר אנדרייבקה במחוז פנזה בזמן שהוריו גורשו מהאזור בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא גדל בשכונת מרינה רושצ'ה במוסקבה. לאחר לימודיו בבית ספר לאומנות, נורשטיין מצא תחילה עבודה במפעל רהיטים. אז סיים קורס אנימציה בן שנתיים ומצא עבודה באולפני סויוזמולטפילם ב-1961. הסרט הראשון שהשתתף בו כאנימטור היה "מי אמר מיאו?" (1962).

קריירת סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעבד כאמן אנימציה בכחמישים סרטים, נורשטיין קיבל הזדמנות לביים סרט משלו וב-1968, ערך את הופעת הבכורה שלו עם "25 באוקטובר, היום הראשון", כשהוא חולק קרדיט בימוי עם ארקדי טיורין. הסרט השתמש באומנות של אמנים סובייטים מהעשורים הראשונים של המאה ה-20 כמו נתן אלטמן וקוזמה פטרוב-וודקין.

הסרט הבא שבו היה לו תפקיד מרכזי היה "קרב קרז'נץ" (1971), בהפקה משותפת עם הבמאי הרוסי איבן איבנוב-ואנו שנורשטיין שעבד תחת הדרכתו קודם לכן בסרט "עונות השנה" מ-1969.

במהלך שנות ה-70 המשיך נורשטיין לעבוד כאנימטור בסרטים רבים, וגם ביים מספר סרטים. סגנון האנימציה שלו הפך מתוחכם יותר ויותר, ונראה פחות כמו קטעים שטוחים ויותר כמו ציורים נעים או סקיצות עיפרון מתוחכמות. הסרט המפורסם ביותר שלו "סיפורי סיפורים", הוא סרט אוטוביוגרפי על הילדות בעולם הסובייטי שלאחר המלחמה.

נורשטיין משתמש בטכניקה מיוחדת באנימציית הדמויות שלו הנותנת לאנימציה שלו מראה תלת-ממדי. המצלמה ממוקמת מלמעלה ומצלמת כלפי מטה על סדרה של מישורי זכוכית שעומקם כמטר (אחד כל 25–30 ס"מ). מישורי הזכוכית היחידים יכולים לזוז אופקית וגם לכיוון המצלמה וממנה (כדי ליצור את האפקט של דמות שנעה קרוב או רחוק יותר).

במשך שנים רבות הוא שיתף פעולה עם אשתו, האמנית פרנצ'סקה ירבוסובה, והצלם אלכסנדר ז'וקובסקי.

במהלך שנות ה-70 המאוחרות ותחילת שנות ה-80, זכו האנימציות של נורשטיין הן בפרסים ממלכתיים והן בינלאומיים. אז, בתפנית אירונית מרה, הוא פוטר מאולפני סויוזמולטפילם ב-1985 על כך שעבד לאט מדי על סרטו האחרון, עיבוד (כנראה) באורך מלא של "האדרת" של גוגול. עד אותו הזמן הוא עבד עליו עם הצוות הקטן הרגיל שלו של שלושה אנשים במשך שנתיים וסיים עשר דקות.

ב-1990, בשיתוף פעולה עם הקרן ע"ש רולן ביקוב (Ролан Быков), נורשטיין הקים את הסטודיו לאנימציה ארטל (Артель).^[2]

באפריל 1993 ייסד נורשטיין יחד עם שלושה אנימטורים מובילים נוספים (פיודור חיטרוק, אנדריי חרז'נובסקי ואדוארד נזרוב) את בית הספר והאולפן לאנימציה (אולפני Шар) ברוסיה. ועדת הקולנוע הרוסית נמנית עם בעלי המניות של האולפן.

עד היום, נורשטיין עדיין עובד על "האדרת" - הפרפקציוניזם הנלהב שלו הקנה לו את הכינוי "השבלול המוזהב". הפרויקט נתקל בקשיים כספיים והתחלות כושלות רבות, אבל נורשטיין אמר שכעת יש לו מימון אמין ממספר מקורות, הן מבפנים והן מחוץ לרוסיה. לפחות 25 דקות הושלמו עד כה. מספר קטעים קצרים באיכות נמוכה הועמדו לרשות הציבור. 20 הדקות הראשונות של הסרט גם ערכו סיור בין תערוכות שונות של עבודות נורשטיין במוזיאונים רוסיים. אורך הסרט המלא צפוי להיות 65 דקות.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורשטיין כתב מסה לספר מאת ג'אנלברטו בנדאצי על האנימטור אלכסנדר אלכסייב המשתמש בטכניקת מסכי הסיכות, בשם "אלכסייב: מסלולו של אמן".

ב-2005, הוא הוציא לאור ספר ברוסית בשם "שלג על הדשא. קטעים מתוך ספר. הרצאות על אמנות האנימציה", הכולל מספר הרצאות שנתן על אמנות האנימציה. באותה שנה הוא הוזמן כ"אנימטור אורח" לעבוד על סרט האנימציה בבובות של קיהאצ'ירו קאוואמוטו "ספר המתים".

ב-10 באוגוסט 2008, יצאה לאור הגרסה המלאה של הספר "שלג על הדשא" (ספר ה"לא גמור" מ-2005 היה בן 248 עמודים). הספר, שהודפס בצ'כיה ומומן על ידי סברבנק, מורכב משני כרכים, 620 עמודים, ו-1700 איורים צבעוניים. האולפן הפסיק לעבוד על "האדרת" למשך כמעט שנה בזמן שנורשטיין עבד על הוצאת הספר.

דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורשטיין היה מבקר גלוי של הממשלה הרוסית. הוא הביע את התנגדותו להרשעת להקת פוסי ריוט והביע את דאגתו למותו של סרגיי מגניצקי בכלא לאחר שחשף שחיתות בממשלה. הוא היה בין 370 אנשים בתעשיית האנימציה הרוסית שחתמו על מכתב פתוח נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, שפורסם בעיתון Novaya Gazeta זמן קצר לאחר תחילת הפלישה.

פרסים ושבחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1971 – פסטיבל הסרטים הבינלאומי בקרלובי וארי (צ'כוסלובקיה): "קרב קרז'נץ" נבחר כסרט האנימציה הטוב ביותר.
1972 – פסטיבל הסרטים העולמי של זגרב לסרטי אנימציה (יוגוסלביה): פרס גרנד ל"קרב קרז'נץ" (בשיתוף עם איבן איבנוב-ואנו).
1972 – טביליסי: "קרב קרז'נץ" נבחר כסרט האנימציה הטוב ביותר.
1972 – פסטיבל הסרטים בומביי (הודו): "דיפלום" על "קרב קרז'נץ".
1975 – פסטיבל הסרטים הבינלאומי באנסי (צרפת): פרס מיוחד של חבר השופטים על "החסידה והעגור".
1975 – ניו יורק (ארצות הברית): פרס ראשון על "החסידה והעגור".
1976 – פסטיבל הסרטים הכלל-איחודי בפרונז: "קיפוד בערפל" נבחר כ"סרט האנימציה הטוב ביותר".
1976 – פסטיבל הסרטים לילדים ונוער בטהרן (אירן): "קיפוד בערפל" נבחר כ"סרט האנימציה הטוב ביותר".
1977 – אודנסה (דנמרק): פרס גרנד על "החסידה והעגור".
1979 – פרס מדינה סובייטי על "סיפורי סיפורים" (הוענק זמן קצר לפני שחרור הסרט לנורשטיין, ירבוסובה וז'וקובסקי).
1980 – פסטיבל הסרטים הבינלאומי בליל (צרפת): פרס גרנד של חבר השופטים על "סיפורי סיפורים".
1980 – פסטיבל הסרטים העולמי של זגרב לסרטי אנימציה: פרס גרנד על "סיפורי סיפורים".
1980 – פסטיבל האנימציה הבינלאומי באוטווה (קנדה): פרס סרט הטוב ביותר מעל 3 דקות על "סיפורי סיפורים".
1984 – פסטיבל האומנויות האולימפי בלוס אנג'לס (ארצות הברית): "סיפורי סיפורים" נבחר על ידי חבר שופטים בינלאומי גדול כסרט האנימציה הטוב ביותר מכל הזמנים.
1991 – פרס אנני על תרומה מצטיינת לאמנות האנימציה.
1995 – פרס Triumph הרוסי העצמאי (להכרה ב"הישגים הגבוהים ביותר באמנות וספרות").
1996 – אמן העם של רוסיה.
1996 – פסטיבל הסרטים הרוסי הפתוח הראשון לסרטי אנימציה, פרס פריצת דרך על "סוכר רוסי" (מסחרי).
2002 – פסטיבל הסרטים העולמי של זגרב לסרטי אנימציה: "סיפורי סיפורים" שוב נבחר על ידי חבר שופטים בינלאומי גדול כסרט האנימציה הטוב ביותר מכל הזמנים.
2004 – מסדר השמש העולה היפני.
2014 - פסטיבל האנימציה Animafest Zagreb - פרס הישגי חיים.