יחיאל כהן
יחיאל כהן (1870–1951; ב' חשון תרל"א - תשי"א) היה מנהל ספרית ספיר בפתח תקווה בשנים 1912-1919, 1932-1951, ומנהל בית העם בשנים 1919-1931.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהן נולד בסטרוקונסטנטינוב בווהלין, בן לרב העיירה, הרב אהרן כהן ולאשתו חיה בת הרב שלמה מקופל, שניהם ממשפחות חסידיות. לאחר לימודים בחדר ובבית המדרש המקומי, הלך בגיל 14 ללמוד בישיבה ליטאית, בה למד עד גיל 20. לאחר מכן התכונן לבחינות הבגרות באודיסה ובמקביל היה פעיל במפלגה הסוציאל-רבולוציונרית. בשנת 1899 חיסל את ראש האוכרנה שביקר באודסה. בפעולה זאת הוא נפצע קשה ובמשך שנה שכב בבית חולים יהודי. כשהבריא החליט להצטרף לתנועה הציונית ופעל ביחד עם ד"ר יוסף ספיר[1]. במהלך פרעות קישינב היה פעיל בהגנה העצמית.
בשנת 1909 עלה לארץ ישראל. לאחר ביקור בירושלים פנה לחיפה, בה הקים ספרייה. בשנת 1912 הוזמן לפתח תקווה לנהל את ספריית ספיר. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא הצליח לשכנע את המפקד הטורקי שלא להחרים את הספרייה, וזו המשיכה לפעול עד גירוש תושבי פתח תקווה לתל אביב בקיץ 1918, על ידי הבריטים[2]. במהלך המלחמה הקים וניהל מאפייה ציבורית שסיפקה לחם לתושבים ורוחיה נצברו לטובת הספרייה. אולם לקראת סוף המלחמה, בעת שהצבא הטורקי הנסוג חנה במושבה, הוא השתמש בכסף כדי לספק אוכל לחיילים הטורקים ובכך למנוע מהם לבזוז את בתי התושבים.
בקיץ 1919 עבר לירושלים, בה ניהל את בית העם ואת הספרייה לצידה. לאחר שהספרייה הועברה לבית ספר תחכמוני, שב לפתח תקווה וניהל משנת 1932 עד מותו בשנת 1951 את הספרייה העירונית[3]. בהלווייתו הוספד על ידי יוסף שפרינצק שהגדירו בשתי מילים: "ציוניסט" ו"אידיאליסט". הוא נקבר בבית הקברות סגולה.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יחיאל כהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1500
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יחיאל כהן ז"ל, חרות, 17 ביוני 1951
- ^ עליזה וורם, יחיאל כהן ספרן וחלוץ, מאי 2007
- ^ ר' יחיאל כהן לגבורות, דבר, 18 באוקטובר 1950
- ^ יחיאל כהן, באתר בית הקברות סגולה